בכיו של דמאס מלווה אותנו

שלושה מבטים: בכיו של דמאס

מבט: ניזכר לרגע בדמאס פיקדה. במכות הנמרצות שספג על לא עוול בכפו משוטר זועם. בהשפלה. ובסערת ההפגנות שפרצה אז.

עוד דעות ב-ynet:

50 לכיבוש: מה בדיוק לא ברור פה?

אקטיביזם שיפוטי ונפלאות הסטטיסטיקה

פוטין מכיר בירושלים

הנשיא טראמפ - ברוך בואך

ועוד רגע: ניזכר בפרץ הבכי שפקד את אותו פיקדה כשענדו לו דרגות, בתום קורס קצינים. בכאב שטלטל אותו. גם הפעם, חשוף מול המצלמות.

ומבט נוסף: נתעכב על עורך דינו שאמר אז: "הוא לא בוכה כי סיים קורס. הוא בוכה כי אם לא הייתה מצלמה שמצלמת את המקרה שבו הותקף על ידי שוטר ונעצר בטענות שווא שקריות, כמי שתקף שוטר וגידף אותו, הוא לא היה היום חייל מצטיין בצה"ל ובוודאי לא קצין גאה, אלא עבריין מורשע ללא אופק".

דמאס פיקדה בסיום קורס הקצינים

חלפו שנתיים, מבקר המדינה קובע, בדו"ח שפרסם בשבוע שעבר: "במערכת הממשלתית לא נערכים הליכים או פעולות שיטתיות לאיסוף מידע ולמעקב אחר מופעים של אפליה באספקת שירותים ומוצרים. המידע הקיים על הפליה המתרחשת בפועל אינו נאסף באופן עקיב ושיטתי אלא הוא מוגבל לגזרות צרות בלבד".

המבקר אינו מהסס להסיק, שטיפולם של המשרדים בתלונות על אפליה אינו בלתי תלוי, ולעיתים הגורם שעליו מתלוננים קובע את גורל התלונה. הטיפול "לוקה בניגוד עניינים מובנה". הוא תלוי ברצונו של העומד בראש המשרד, ולכן הינו תגובתי בעיקרו.

ובעיקר, חסר מאבק שיטתי באפליה. המשטרה, למשל, אינה מטפלת ברצינות באיסור אפליה באספקת שירותים. נכון, החוק קבע איסורים ראויים. אבל בשל אופי הנוהל המשטרתי, "הלכה למעשה רוב התיקים דינם להיגנז בלי שנערך בהם בירור".

הממצאים נוקבים: בפרקליטות ובמשטרה לא גובשה מדיניות אכיפה מתואמת. לא ננקטה אכיפה יזומה. היקף התלונות היה מצומצם, לפרקליטות כמעט לא הועברו תיקים, ולא הוגשו כתבי אישום.

השופט שפירא מציין כי: החוק מציע לרשויות מגוון אמצעי אכיפה במאבק באפליה, אבל "במבחן התוצאה הרשויות הציבוריות עושות שימוש דל באמצעים ובסעדים אלה".

המבקר סבור שהימנעות מתמשכת מאכיפה פוגעת בשלטון החוק: "הרשויות מנציחות באמצעותה שגרה של אי כיבוד החוק על ידי אי-אכיפתו".

מסקנת המבקר מרחיקת לכת: "התמודדותם של משרדי המשפטים, החינוך והבריאות, עם תופעות רחבות היקף של הפליה, מעוררת ספק באשר לאופן שבו מקיימת ישראל את התחייבויותיה במישור הבין-לאומי בתחום".

המבקר מסכם: נחוצה מדיניות עקבית, הכוללת איסוף מידע שיטתי, בירור מערכתי, הנחייה לגורמים המקצועיים, ובקרה.

הדו"ח למיגור הגזענות - עלול לנחות במגירה?

אלומת אור בעלטה מוצא המבקר בדו"ח הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור. הדו"ח הציע 53 המלצות מקיפות למאבק בגזענות בשורה של משרדי ממשלה.

בדו"ח האמיץ מוצגת תמונה קשה. בסיכומו הומלץ בין השאר להקים יחידה למאבק בגזענות, לבסס בה מוקד תלונות יעיל, ולמנות ממונים למאבק בגזענות במשרדי הממשלה.

אבל, האור עודו בקצה המנהרה. חלפו 10 חודשים מאז אימצה הממשלה את המלצות הצוות. למעט מספר סעיפים שבאחריות המשטרה, הדו"ח לא בוצע.

תקציבים ליישום הדו"ח לא הוקצו. ראש היחידה למאבק בגזענות מונה, אבל היחידה לא קמה, המוקד לא הופעל. הממונים לא מונו.

חלפו שנתיים, ובכיו של דמאס עוד מלווה אותנו. ועמו בכייה של אמו של יוסף סלאמסה.

הסערה שככה. הכאב עוד שם. הצהרות של פוליטיקאים לא ירגיעו אותנו.

יוצאי אתיופיה גאים על שלימדו את החברה הישראלית להיאבק בגזענות. רשמנו לפנינו הבטחות. אנחנו נחושים לראות כעת תוצאות.