כתום זה השמח החדש / טור
מהמנחוס של ראיקוביץ' ועד הזינוק של זובאס. מהכדורגל שנראה כמו חוזר מנכ"ל יבשושי ועד החאפלות בשיפודיות. מההחמצה של בניון ועד הפיניש של סתיו. ערב גמר הגביע היה חלש מבחינת כדורגל, אבל כביר מבחינת הסיפור. בני יהודה לוקחת גביע ונהנית לספר לנו אותו
סתיו פיניש, אתם קולטים? לכדורגלן שבעט את הכדור האחרון, ששלח לרשת את הפנדל המכריע שהביא לבני יהודה גביע ראשון מאז 1981, קוראים סתיו פיניש. השם הכי מושלם לסגור משחק שכזה. אפשר לשחק עם הכותרות עד מחרתיים, הכתומים עדיין ימשיכו לחגוג בזמן שנחפש עוד משחק מילים נדוש עם המילה פיניש. מה שבכלל לא נדוש היא ההכרזה: בני יהודה מחזיקת גביע המדינה לשנת 2017.
בני יהודה זכתה בגביע המדינה! סיקור מיוחד ב-ynet
בני יהודה על גג העולם: "כולם ביקרו אותנו"
אוהדי מכבי ת"א התעמתו עם שוטרים ביציע
כאוס בקריית שלום: קרויף שוקל את המשך דרכו
אוהדי בני יהודה שרפו חולצה של מכבי ת"א
הנה כלל אצבע שהמצאתי רגע אחרי שהשופט אלי חכמון הכניס את המשרוקית לפה ושלח את השחקנים לבעוט פנדלים: אם כבר גררת שתי קבוצות תל אביביות עד ירושלים, תקעת את אלפי האוהדים שלהן בפקקים של הקסטל, הפכת את רכבת ישראל לאמצע התחבורה הכי איטי בעולם והתשת את כולם במשך 120 דקות – לפחות תספק להם סיפור, דרמה. הכדורגל אתמול היה לא גדול בכלל (אפשר להודות שהוא היה בינוני ומשמים), אבל לפחות קיבלנו בסוף יופי של סיפור.
הערב התחיל צולע ובאיחור, אבל כשחושבים על זה תנאי הפתיחה דווקא היו טובים. בני יהודה הגיעה להוטה לקחת גביע אחרי 36 שנה, מכבי ת"א באטרף לא לסגור עונה שנייה בלי אף תואר וכבוד הנשיא ריבלין סוחב את מומנטום החיוכים והפאתוס מהביקור של טראמפ. בצד אחד ליטו וידיגאל (בחולצת כפתורים לבנה), שלא צריך את הדיבורים של ג'ורדי קרויף מאחורי גבו כדי להבין שזמנו קצוב, בצד השני כפיר אדרי (בחולצת כפתורים שחורה) שרק לפני חודש ירד ממשרד המנכ"ל כדי לנהל משחקים ראשונים על הדשא.
ואכן, המחצית הראשונה (וחלק מהשנייה) נראתה פחות כמו כדורגל ויותר כמו חוזר מנכ"ל יבשושי. אוסף שחקנים שמניעים את הכדור בזהירות יתרה ועדיין מצליחים להיות בלתי מדויקים בעליל. במחצית השנייה היה שיפור מסוים, בני יהודה גילתה שמותר לה לסכן את השער של פרדראג ראיקוביץ', מכבי ת"א ניסתה להזכיר שהיא בכל זאת סגנית האלופה, אבל הרמה עדיין הייתה מתסכלת.
ההארכה סיפקה לאוהדים כמה רגעים מורטי עצבים ברחבות, אבל למעשה הייתה לא יותר מטריק תסריטאי לבניית המתח לקראת השיא: הפנדלים, שכצפוי סיפקו את הדרמה האמיתית. לרגע חשבנו שראיקוביץ', השוער הכי טוב/מנחוס בעולם לגילו (טרם לקח תואר בישראל), הולך להיות גיבור הערב, אחר-כך אמיליוס זובאס תפס פיקוד ולבסוף היה זה יוסי בניון שקיבל את ההזדמנות לסגור את הסיפור עם הפי אנד לצד הצהוב ועל הדרך לקחת גביע שני ברציפות. אבל הערב הזה אתמול בירושלים היה צבוע בצבע אחר. כתום זה השמח החדש. כתום זה הסיפור החדש. והסיפור הזה נגמר בפוטו פיניש מדהים.
הכישלון של קרויף, ההחלטה של אדרי
כעשרת אלפים אוהדים כתומים (מתערב אתכם על שיפוד וקולה שלחצי מהם יש במגרה בבית חתיכת עיתון עם תמונת שחור לבן של אהוד בן טובים) עלו אתמול לטדי. הם בטוח האמינו שאפשר לקחת גביע, אבל כל יתר העולם לא. האוהדים הנייטרלים, התקשורת ואפילו אנשי מכבי פ"ת שחיכו לכרטיס הרביעי לאירופה, היו בטוחים שמכבי ת"א תדפוק בטדי מפגן עוצמה ותצא לחגוג תואר שיציל את העונה. היא חזקה ורעבה מדי מכדי לפספס את זה ואת בני יהודה ראינו בחצי הגמר מול הפועל ר"ג – היא עברה את הקבוצה מהלאומית אחרי משחק מביך בחולשתו.
משחק הגמר אתמול סיפק הרבה זיקוקים וגם כמה תובנות:
1. שבמעמד הנדרש בני יהודה מסוגלת לשדרג את היכולת של עצמה, בטח בכל מה שקשור במשחק ההגנה ובנחישות. השחקנים של כפיר אדרי היו לא רק מאורגנים היטב מאחור, הם גם הציגו משחק הקרבה של מועדון שמת לקחת תואר ראשון אחרי 27 שנות בצורת.
2. מכבי ת"א נכשלה העונה בגדול. היא יצאה (מעשית) ממאבק האליפות בשלב מוקדם יחסית, נחנקה במשחקי עונה ופישלה בגמר גביע מול קבוצה שמקצועית
נחותה ממנה בצורה משמעותית. גם אתם מריחים שהאקשן הגדול של הקיץ יגיע מקריית-שלום?
3. הקבוצה של מיץ' גולדהאר סוגרת שנה שנייה בלי אף תואר. זוכרים את הימים שפרשנים פה היגגו – מי בחשש ומי בהתלהבות – על כך שהכסף הגדול של הבוס הקנדי פלוס המקצוענות של קרויף, יביאו לשליטה מלאה של מכבי ת"א בכדורגל הישראלי? היו מי שאפילו הרהיבו ודיברו על עשור של אליפויות בצהוב. נו, טוב, תתחילו את הספירה מחדש.
4. כבוד המנכ"ל אדרי, יצאת גדול. אבל בחייאת, איך לא נתת לגלבאן לעלות לכמה דקות?
לבעוט בסדר הישן
ולסיום: קו סמוי אבל ישיר עובר בין ההפסד של מכבי ת"א בגמר הגביע לבני יהודה להפסד של הפועל ת"א בקרב ההישרדות בליגה להפועל אשקלון. בשני המקרים ניצחה הקבוצה שמזוהה עם הפריפריה (לא גיאוגרפית, אבל שכונת התקוה היא פריפריה) ושאיש לא נתן לה סיכוי, את הקבוצה הגדולה, החזקה, שמחובקת ע"י הממסד והתקשורת ושכולם היו בטוחים שבסוף זה יסתדר.
אפשר היה לזהות את זה בחגיגות ההישארות בשכונות אשקלון, בדיוק כמו בחפלות המאולתרות בשיפודיות של שכונת התקוה – אותה אנרגיה נחושה של מי שבאים מלמטה, מקעקעים את הסדר הישן ואומרים בקול רם: גם לנו מגיע, אנחנו באים כדי לקחת.
לפנייה לכתב/ת 
