מרבית המתגיירים - נשים, אבל מערכת הגיור גברית
הנתונים מלמדים כי 80% מקרב המתגיירים הן נשים, וגם על פי מחקרים בינלאומיים - יותר נשים ממירות את דתן. למה הן עושות את זה? מדוע בפועל המערכת התומכת היא כולה גברית - ואיפה הנשים הישראליות בעניין? ד"ר נתנאל פישר, חוקר גיור, עם המספרים והעובדות
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
לכן בערב חג השבועות של שנת התשע"ז, 2017 - נכון יהיה לשנות את השיח אודות הגיור בישראל; לדבר על תלמידות לקראת גיור ולא על תלמידים. לדבר על מתגיירות ולא על מתגיירים, ומעל הכל – לקחת אחריות נשית מצד הישראליות, על גיור הנשים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בדרך לפריצת דרך הלכתית: הוכחת יהדות בבדיקת רוק
- מ"המה למלחמה" ועד "שאלו שלום ירושלים": נלחמנו כמו שכתוב בתהילים
- לצד התפילות - גם מעשים: החסידים באומן לומדים להציל חיים
אז מדוע נשים מתגיירות יותר מגברים? הסיבה הברורה מאליה היא ההלכה, ולפיה זהות האם היא שקובעת את זהות הילד. אם האם היא יהודייה, הילד יהיה יהודי. מה שאין כן לגבי האב: אם אשתו איננה יהודייה, ילדיו לא יהיו יהודים. אך סיבה גלויה ולכאורה טכנית זו, איננה מספקת. היא לא מסבירה מדוע באופן כללי, בעולם כולו, נשים ממירות את דתן יותר מגברים.
נשים רוחניות יותר. זאת עובדה
מחקר השוואתי שערך מכון פיו (Pew) בשנת 2014 מצא כי כמעט בכל פרמטר נשים רוחניות יותר מגברים. הן נוטות להזדהות יותר עם מסורת דתית, מתפללות יותר ומצהירות שלאמונה הדתית משמעות גבוהה יותר בחייהן. בקרב אנשים המגדירים עצמם כאתאיסטים, אחוז הגברים גבוה בהרבה מאחוז הנשים. כך, 68% מהאתאיסטים בארצות הברית הם גברים.
בהנחה שגיור והמרת דת משקפים אמונה וחיפוש זהות, אפשר לתלות את אחוז הנשים הגבוה בקרב מתגיירות גם בהבדל רוחני או נפשי בין גברים לנשים. "אני חושבת שעניין הילדים הוא משני", הסבירה לי בשעתו מתגיירת ישראלית, במחקר שפרסמתי בחוברת "אתגר הגיור בישראל". "קודם כל באה השאלה מי אני; האם אני רוסייה או יהודייה? האם אני מוכנה להשלים עם השיוך השרירותי לעם הרוסי שאני לא מרגישה חלק ממנו, או שאני מוכנה לשנות את החיים שלי כדי ללמוד להיות חלק מהעם שהרגשתי חלק ממנו".
אלא שגיור לא נובע רק משינוי פנימי עמוק. מאז ימי רות המואבייה, יש למניע המשפחתי והחברתי משקל מרכזי בהחלטה להתגייר או להמיר דת, ולא בכדִי. למרות שההלכה הפשוטה אוסרת על גיור לשם נישואין, הפוסקים התירו גיור מסוג זה מתוך היכרות עם המצב בשטח.
נשים ממירות את דתן כדי להתאים עצמן לדת הרווחת בחברה שסביבן, להתחתן עם בן זוג מדת אחרת או כדי למנוע מצב שהילדים יחיו בתא משפחתי לא יציב שבו האם והאב משתייכים לדתות מנוגדות. "בסיטואציות לא נעימות", הסבירה לי אותה מתגיירת, "גברים לרוב יחפשו מי אחראי ומי אשם (ואילו) נשים הרבה יותר מוכנות לקחת אחריות על עצמן ולעבור את תהליך הגיור".
מערכת גברית
להבדלים בולטים אלה בין גברים לנשים מבחינה רוחנית, יש כמובן גם השפעה על התפתחות הפמיניזם הדתי. נשים דתיות בכל העולם דורשות נוכחות דתית משמעותית יותר. בעולם היהודי-אורתודוכסי השינוי עדיין בהתהוות. לצד הצלחתן של נשים רבות כטוענות הלכה, יועצות הלכה, לומדות ומלמדות תורה - נמשך מאבק על עמדות הנהגה והשפעה נוספות.
בעולם הדתי הליברלי, לעומת זאת, נשים כבר ממלאות גם את התפקידים הבכירים ביותר. לפני מספר שנים, כאשר ביקשתי לראיין רבנים מן הזרם הרפורמי בארצות הברית, הופתעתי לגלות שרובן נשים. מאבק דתי-פמיניסטי מתקיים גם בעולם הנוצרי (הקתולי, האנגליקני והמורמוני) וגם בו תובעות נשים להיות חלק מהממסד (החסום עד כה בפניהן). ואף בעולם המוסלמי (המערבי) שבו נשים מקימות מסגדים ומנהיגות בהם את התפילה.
אלא שיש תחום אחד שבו המצב כמעט ולא השתנה: הגיור. למרות הדומיננטיות המוחלטת של המתגיירות, המערכת המגיירת כמעט כולה גברית. כל מי שזכה להיות בבית דין לגיור, היה עד למציאות בלתי נעימה שבה נשים נבוכות עומדות בפני שלושה גברים הבוחנים אותן בשאלות שונות, חלקן רגישות ואישיות. גם הטבילה לצורך גיור נעשית בפני שלושה גברים. אמנם המתגיירת טובלת בחלוק אטום, והדיינים מביטים בה מלמעלה רק לזמן קצר, אך המעמד גורם אי נוחות רבה לטובלת ולרבנים.
הסיבה לכך היא פשוטה: ההלכה תובעת שכל תהליך הגיור יעשה על ידי בית דין, ובית דין על פי ההלכה היהודית יכול להיות מורכב רק משלושה גברים. בשעתו הציעה הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, על סמך דעות הלכתיות מבוססות, לאפשר טבילת נשים לגיור בפני נשים. אולם להערכתי אין סיכוי שהצעה זו תתקבל, ואף לא כדאי להכניס את עולם הגיור המסובך לוויכוח הלכתי נוסף שעלול להעמיד את כשרות התהליך בסימן שאלה.
מה לגבר בעזרת הנשים?
למרות זאת, יש דברים רבים נוספים שאפשר וצריך לעשות כדי להתאים את המערכת למציאות הקיימת, שבה יש דומיננטיות נשית מוחלטת בקרב המתגיירים. ראשית, יש צורך ביותר מורות לגיור, רכזות אזוריות ואחריות על תיאום בין בתי הדין לכיתות הלימוד. אולם עיקר הפעילות צריכה להיעשות בהקשר החברתי שמחוץ למערכת, והנשים הן אלו שצריכות להוביל אותה.
הצעירה המתגיירת זקוקה לאישה שתלווה אותה לבית הכנסת, תדריך אותה בתפילה ותחבק אותה בשעות הקשות והמרגשות הצפויות לה עד להשלמת התהליך. בפועל, מכיוון שחלק ניכר מהנשים אינן הולכות לבית הכנסת, משפחות רבות נתקלות בסיטואציה לא נעימה שבה הגבר הוא זה שנאלץ ללוות את המתגיירת לתפילה, והוא גם זה שמציץ מבעד למחיצה כדי לוודא שהאורחת מוצאת את מקומה בעזרת הנשים.
המתגיירת זקוקה לחברה שתלווה אותה לטבילה במקווה, ואולי תצליח להכהות את חוסר הנעימות. היא זקוקה למישהי שאיתה תוכל לחלוק שאלות, תהיות ובעיות שהינן חלק בלתי נפרד מתהליך מורכב זה, ושתהיה עבורה מודל לחיים אמוניים גם במסגרת משפחתית של אימהוּת והורוּת לילדים צעירים.
דרושה: "נעמי" של דורנו
הגיור הוא אחד האתגרים הגדולים של דורנו. בעשרים השנים האחרונות, על כל מתגייר או מתגיירת, נוספים חמישה לא-יהודים, חלקם נולדים בישראל וחלקם מגיעים אליה במסגרת חוק השבות (בני זוג, ילדים ונכדים של יהודים).
למערכת החוקית, הרבנית והבירוקרטית יש חלק נכבד באחריות למצב קשה זה, אך אין זו רק אשמתה. כדי לתקן את המצב, צריכות הנשים - השמרניות והפמיניסטיות גם יחד - להירתם לאתגר. יש ללמוד את סוגית הגיור הדתית והחברתית באולפנות, במדרשות, במכינות הקדם-צבאיות לבנות ובקורסים של יועצות ההלכה.
עלוני הנשים צריכים להביא את הסיפורים האישיים של המתגיירות על מנת שנכיר את עולמן המורכב. כך, כל אישה שתפנה לחברתה הלא-יהודייה בצבא, במסגרת החינוכית, בשכונה או בעבודה ותבטיח לה תמיכה מלאה בתהליך הגיור, תוכל להגדיל את הסיכוי שאישה זו תחל בתהליך ואף תסיים אותו בהצלחה.
אם נחזור לסיפורה של רות, הכוח המניע שליווה את רות באתגרים הקשים היו חמותה נעמי והשכנות בבית לחם. בזכות תמיכתה של נעמי, השתלבה רות באופן מלא בחברה היהודית והייתה אִמּה של שושלת בית דוד המלך.
בדורנו, עלייה במספר המתגיירות תמנע את ההתבוללות ותבטיח את אופיה של ישראל כמדינה יהודית. אך כל רות צריכה לצידה את נעמי. כל מתגיירת זקוקה לאישה שתסייע לה בעצה טובה, בליווי, בתמיכה ביד חמה ובלב פתוח. בזכות נשים צדקניות נגאל עם ישראל ממצרים, אמרו חכמים. וכאז כן היום. בזכות נשים תלוי עתידו של העם היהודי.
- ד"ר נתנאל פישר, האוניברסיטה הפתוחה ופורום קהלת, חוקר את הגיור בישראל ובעולם היהודי
לפנייה לכתב/ת 
