תבעה מזונות מבת זוגה לשעבר – ונדחתה

במהלך הזוגיות הרתה אחת הנשים באמצעות הפריה וילדה בן. כשנפרדו היא ביקשה סיוע בפרנסתו, אבל ביהמ"ש קבע: "בת הזוג מעולם לא הכירה בבן"

עו"ד אורלי יעקבפורסם: 08.06.17 , 07:36

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעת מזונות שהגישה אישה נגד בת זוגה לשעבר, שבמסגרתה ביקשה ממנה לסייע בפרנסת ילד שהביאה לעולם במהלך מערכת היחסים ביניהן. השופט איתי כץ קבע שבת הזוג מעולם לא הסכימה להכיר בילד כבנה או לפרנס אותו.

בנות הזוג הכירו בתחילת 2008 באתר הכרויות וניהלו מערכת יחסים שנמשכה כשנתיים וחצי. בתחילת הקשר הייתה אחת מהן אם חד הורית לשתי תאומות ואילו לשנייה לא היו ילדים. במהלך הקשר הרתה בת הזוג השנייה מתרומת זרע ובאוקטובר 2009 נולד לה בן. כמה חודשים לאחר הלידה נפרדו השתיים, וב-2014 הגישה אמו של הבן תביעת מזונות בטענה שמתחילת הקשר הן דיברו על הבאת ילד משותף, וזה היה הגורם להחלטתה לעבור תהליכי הפרייה.

תביעה

במקום לשלם מזונות: נסע ללמוד תורה בחו"ל

עו"ד כנרת שמיר מסיקה

גבר ניסה להתחמק מתשלום חוב של 213 אלף שקל לגרושתו, וביקש להכריז עליו פושט רגל. בית המשפט דחה אותו וקבע שהוא התנהל בחוסר תום לב

במקום לשלם מזונות: נסע ללמוד תורה בחו"ל

לדבריה, הנתבעת הבטיחה לה במפורש שהיא תהיה שותפה מלאה בפרנסתו של הילד ותדאג יחד עמה לכל מחסורו. היא הוסיפה שלכל אורך ההיריון הנתבעת תמכה בה כ"בת זוג אידיאלית", שהתה עמה בזמן הלידה, ובהמשך נוצר קשר הורי בינה לבין הילד.

הנתבעת טענה מנגד שניסיונות זוגה לשעבר להרות החלו עוד לפני שהן הכירו, והיא מעולם לא הבטיחה לזון או לכלכל את הילד, לא במפורש ולא במשתמע. לדבריה, הן ניסו למסד את הזוגיות ביניהן באמצעות הסכם לחיים משותפים אך הניסיון לא צלח. היא הסבירה ששהתה עם התובעת בחדר הלידה רק מתוך רצון טבעי לתמוך בבת זוגה, במיוחד מכיוון שיחסיה של התובעת עם הוריה באותה תקופה לא היו טובים ואלה לא יכלו לתמוך בה.

השופט איתי כץ הבהיר שכעיקרון הפסיקה הכירה באפשרות לקבוע מזונות במקרים של "משפחות לא שמרניות", והעבירה את המשקל במצבים אלה מהורות גנטית למודלים אחרים כמו הורות פיסיולוגית, הורות חברתית, או כזו המבוססת על הסכמת הצדדים. עם זאת, לדבריו, במקרה זה התובעת לא הביאה ראיה כלשהי להסכמה או התחייבות מצד הנתבעת להכיר בילד כבנה.

בפסק הדין צוין שמדובר בבנות זוג שלא נישאו מעולם ולא נחתם ביניהן הסכם בקשר להורות או לחיים משותפים. יתר על כן, נראה שהתובעת ביצעה הליכי הפריה נרחבים בטרם הכירה את הנתבעת.

השופט כץ סבר שאין לפרש את נוכחותה של הנתבעת בלידה כהסכמה משתמעת להכרה בקטין כבנה, והוסיף שגם לאחר הלידה לא נראה שהתבסס קשר הורי כלשהו בינה לבין הילד. הוא צפה בסרטון ברית המילה של הילד וכתב שניכר ממנו שהנתבעת ובנותיה מסרבות לקריאותיה של התובעת לבוא אליה. "נראה שהנתבעת ובנותיה לא ראו בבנה של התובעת חלק ממשפחתן", כתב.

גם תקופת המגורים המשותפת הקצרה של השתיים, כחודשיים וחצי, לא ביססה לדעת השופט קשר הורי או הסכמה משתמעת של הנתבעת לכלכל את הקטין, מה גם שבתקופת המגורים המשותפים הצהירה התובעת בביטוח הלאומי ש"אין מישהו אחר שדואג לקטין".

השופט כץ סיכם שהתנהגות הנתבעת והנסיבות לא מצביעים על הסכמתה להכיר בילד כבנה או לפרנס אותו, ודין התביעה להידחות. בשל התנהלות התובעת במהלך המשפט הוטלו עליה הוצאות ושכר טרחת עו"ד כבדים במיוחד בסך 60 אלף שקל.