הנגשה מצטיינת
השבוע הוענקו פרסי וולף לשנת 2017 למדענים ולאמנים מצטיינים מהעולם. זו הזדמנות מחודשת לבחון כמה היבטים של חינוך מדעי, תרבות ומה שביניהם
חיינו שזורים בהתנסויות שבהן מפגש עם אדם או עם אירוע יוצאי דופן גרמו לנו לשנות כיוון מקצועי או אישי. השונות המרתקת בינינו גורמת לכך שאין שביל חינוכי אחד המתאים לכלל האוכלוסייה, וחברה שמעוניינת לתת מענה לאוכלוסייה הטרוגנית ורחבה ככל האפשר חייבת ליצור את ההזדמנויות להתנסויות אלה.
עוד דעות ב-ynet:
תודה, אבל אל תחסמו לנו את האוזניים
החברבורות והנמר: הדרישה של טראמפ מאבו-מאזן
הנגשה כזו מעודדת חשיבה ביקורתית ופלורליסטית, יצירתיות ותהליך קבלת החלטות מושכל. זו התפיסה שאנו מחויבים לה במכון דוידסון לחינוך מדעי ובקרן וולף כאחד - הנגשת המדע לכולם. אחת הדרכים לעשות זאת היא מתן פרסים על הישגים פורצי דרך במדעים ובאמנויות. פרסום שמותיהם של הזוכים מעודד ילדים ובני נוער לעסוק בתחומים אלה בהמשך לימודים, והמבוגרים יותר נחשפים לנושאים שלא הכירו בעבר ועתה הם מרחיבים בהם את ידיעותיהם.
פרס וולף הוא מסוג הפרסים המוענקים על ידי שופטים הבוחנים מועמדים שהישגיהם עומדים בקריטריון אחד בלבד: מצוינות מוכחת. מפעלי פרסים כאלה מעבירים מסר: זו המצוינות שאנו מכירים בה ומוקירים אותה, אלה גיבורי התרבות שלנו ואנו שואפים להיות כמותם. לגופים שמעניקים את הפרסים ולזוכים יש תפקיד חברתי-ערכי שהוא בגדר שליחות. הם לא רק נותנים כסף, אלא מפתחים דרכים שהופכות את עשייתם של הזוכים למודל לחיקוי עבור דור ההמשך.
החיבור החזק בין מדעים ואמנויות קיבל גם השנה חיזוק משמעותי בטקס הענקת פרסי וולף למדעים ולאמנויות לשנת 2017 שהתקיים בכנסת ביום ראשון האחרון. הזוכים היו מדענים ידועי שם בארבעה תחומים - הכימאי פרופ' רוברט ברגמן, המתמטיקאים פרופ' ריצ'רד שיין ופרופ' צ'רלס פפרמן, הפיזיקאים פרופ' מישל מאיור ופרופ' דידייה קוולוז, ופרופ' ג'יימס אליסון מתחום הרפואה. נוסף עליהם זכו בפרס שני אמנים אוונגרדיים - לורי אנדרסון ולורנס וינר.
רגע על מדע, אמנות ותרבות
ישנן שלוש סיבות שבגללן המדעים והאמנויות הם בעלי משמעות חיונית לשגשוג התרבות האנושית. הראשונה שבהן היא סיבה אישית-אנושית. המדעים והאמנויות הם מההישגים הכבירים של האנושות, ואפשר לראות את ניצניהם אצל כל ילד בן שנתיים שרואה סוסים ופיות בצורות העננים, שומע שירה בציוץ הציפורים ושואל "למה" על הרוח הנושבת בעלים.
הסקרנות, הדמיון, הצורך לחקור ולגלות, החשיבה הביקורתית והיכולת ליצור משהו חדש ומלהיב הם מהתכונות היפות והמרגשות ביותר שאתן אנו נולדים. פיתוח נכון של התכונות האלה חייב להיעשות מגיל צעיר, והוא הופך כל תחום דעת למחוז של הרפתקה ויצירה.
הסיבה השנייה היא חברתית-כלכלית. המדע והאמנויות הם ממנועי הצמיחה המרכזיים של כל חברה מודרנית. הם הבסיס לפיתוח תעשיות ענפות בכל התחומים וליכולתה של חברה ליצור תוצרים עבורה ועבור חברות אחרות. חברה המוותרת על פיתוח תמידי של הנדסה, מדע, מוזיקה, עיצוב ועוד פוגעת ביכולתה לפתח שירותי חינוך, בריאות, תעסוקה וביטחון מתקדמים לאזרחיה.
סיבה שלישית היא שלהבנה המדעית-אמנותית יש חשיבות תרבותית-מוסרית. סוגיות כגון תרומת איברים, אבחון גנטי, ייצור מזון, פיתוח רובוטים וקיימות ואדריכלות ירוקה נשענות על דיון מוסרי-תרבותי פתוח בהשפעתן על ההתנהלות היומיומית שלנו. הדיון הזה עוסק גם ביכולתנו כחברה לקבל החלטות המתאימות למצבים חדשים, בלתי צפויים לעתים, שמזמנת לנו המציאות.
מפגשי השראה ישירה
המדעים והאמנויות הם תוצר של האדם. חשיבתו, דמיונו, עשייתו, כישלונותיו והצלחותיו הם המרכיבים המרכזיים של התרבות האנושית, ולכן ההישגים והאתגרים כאחד צריכים להיות נגישים לכלל האוכלוסייה.
קרן וולף מקפידה ליצור שיח רב-תחומי בין הזוכים בפרסים לבין הקהל הרחב. לכן חוקרים, סטודנטים, תלמידי תיכון והציבור מוזמנים לפעילויות מסוגים שונים שבמהלכן הם דנים עם הזוכים בפרסים על עבודתם, על חייהם ועל דרכי קבלת ההחלטות שלהם. הם מציגים בפני המשתתפים את הדילמות, האתגרים, ההצלחות והיישומים השונים של עבודתם בצורה שחושפת גם את הצדדים המורכבים יותר ובלי לחשוש מהבעת עמדות בכל נושא.
וזה עובד. צעירים רבים מאוד מגיעים לפעילויות אלה וחוזרים אליהן שוב ושוב. הם מתעמקים בתובנות המונחות לפניהם, שואלים שאלות מאתגרות, לא מהססים לדרוש הסברים וכדרכם של צעירים נלהבים גם לא שוכחים להצטלם אתם בסלפי. המפגשים האלה הם מקור של התרגשות, גאווה והרבה מאוד תקווה לעתיד.
זה עובד בעיקר מכיוון שבכל פעם מחדש כמה מהצעירים האלה מקפידים להכריז: "חכו ותראו, יום אחד עוד יעניקו גם לנו את פרס וולף!". ואני בהחלט מחכה, כי יש לי תחושה שהם לא יכזיבו. עניין של נגישות.
ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
