"בית יהודי" להשכיר: כשהדתיים יארחו "עגלות ריקות"
זה בסדר לנסות לשכנע אחת את השנייה בצדקת העמדות הדתיות שלנו. מה שלא בסדר הוא שהמדינה מממנת את המיסיון הזה, ומעודדת בכסף מצב שבו משפחות אורתודוכסיות יארחו משפחות חילוניות מוחלשות כלכלית. בפרויקט זה רק חילונים יכולים להתארח. דתיים? הם לא זקוקים לזה. עגלותיהם עמוסות ברוחניות
למי קראת חגב?
בפרשת השבוע, מושמת בפיהם של המרגלים המבוהלים אמת פסיכולוגית פשוטה (במדבר י"ג, ל"ג): "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק... וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". שורה נפלאה בספר הטאו מתארת אותה חוויה במילים אחרות (בתרגום ניסים אמון): "הדימוי העצמי הופך להיות הגורל של החיים".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מי שתופסת את עצמה כקטנה וחסרת כוח, תיתפס כך גם על ידי הסביבה. בסופו של תהליך היא באמת תהיה קטנה וחסרת כוח.
אל תגעו לי בשבת
שתי מתנות טובות נתן הקדוש ברוך-הוא לישראל, והפוליטיקאים הדתיים מבקשים לקחתן מאתנו, ואלו הן? שבת והכנסת אורחים.
לאחר הפרסום של אור קשתי על "גזל המצוות" המתבצע בהוראת שר הדתות, לא התעצלתי, וקראתי היטב את המסמך תחת הכותרת הלא-חיננית: "מבחנים למתן תמיכות של המשרד לשירותי דת למוסדות ציבור העוסקים בהפעלת 'בתים יהודיים'".
חברות יקרות, זה לא "פייק-ניוז" כפי שניסו לטעון. מישהו באמת החליט לחמוס מאתנו את חוויות השבת והכנסת האורחים, ולמישהו הזה קוראים: הפוליטיקאים הדתיים.
נעים להכיר - בית יהודי להשכיר
המשרד לשירותי דת הכריז על תקציבים שיועברו לארגונים שיפעילו "בתים יהודיים", כלומר בתים פרטיים דתיים שבהם יתארחו אנשים חילונים שילמדו בחברותא, ישמעו הרצאות בענייני יהדות ויצטרפו לסעודות השבת של המשפחות הדתיות.
כל פעילות מזכה את המארגנים בנקודות, וכל נקודה מקנה כסף או עזרה בתשלום שכר דירה, חשבון חשמל, ארנונה, ועד בית וכדומה.
ומה המטרה?
מתכנני הפרויקט מציבים לעצמם מטרות מרשימות: "העצמת תודעת הזהות היהודית... התפתחות רוחנית המתבססת על התרבות היהודית והמקורות היהודיים... הגברת קירוב הלבבות והשיח החברתי בין חוגים שונים בחברה הישראלית".
אחלה מטרות. אז למה אני משביתת שמחות?
כיוון שהמטרות המוצהרות (שחלקן יפות יותר וחלקן פחות), מסתירות את המטרה האמיתית שהיא קירוב הלבבות של החילוניים והליברליים, אל לבם של השר לענייני דתות, חבריו ורבניו. את זה קל לגלות כשמבינים שהבתים היחידים שיכולים לארח בפרויקט הם בתים אורתודוכסיים, והיחידים שמוזמנים להתארח הם אנחנו, הליבראליים והחילוניים, המכונים כבר שנים רבות "עגלות ריקות".
מיהי חילונית?
"כל אדם... בגילאים 50-18 שאינו בוגר מערכת חינוך ממלכתית-דתית או כל מערכת חינוך בעלת אוריינטציה תורנית או מערכת בעלת אפיון יהודי תורני".
כך מגדיר המסמך אותנו, החילוניות. כיוון שכל מה שיש לנו בענייני יהדות הוא הֵעדר, אנחנו זקוקות לחיזוק רוחני, להרצאות דתיות ולאירוח בשבת. בפרויקט זה רק חילוניות (וחילונים, למען הסר ספק) יכולות להתארח, ורק תמורת האירוח שלנו יקבלו המארחות תשלום. דתיים? הם לא זקוקים לזה. עגלותיהם עמוסות ברוחניות.
כך בונים נרטיב, וכך גם מתקצבים אותו.
ללכת עם ולהרגיש בלי (אורתודוכסים)
המסמך נכתב בצורה מתוחכמת וזהירה (בשביל שיהיה אפשר לזעוק "פייק ניוז" לנוכח ההתנגדויות), וכמובן שלא נאמר בו במילים מפורשות שרק משפחות אורתודוכסיות יכולות לארח בבתיהן וללמד חילוניות מהי יהדות.
אלא מאי? בסעיף 7.10 נכתב בקצרה וללא נימוק: "ניהול והפעלת הבית היהודי יבוצעו על ידי איש ואישה נשואים כדין". למה דווקא נשואים, ולפי איזה דין? ומה עם רווקות, אלמנות, גרושות זוגות חד-מיניים, זוגות שהתחתנו בנישואים רפורמים או חילוניים. סעיף קטן 7.10 מצא דרך אלגנטית להגדיר מיהו אורתודוכסי.
גישה חיובית למקורות היהודיים
הפעילות המזכה בשותפות בתשלום שכר הדירה היא פעילות "שמטרותיה או יעדיה הינם היכרות מתוך גישה חיובית למקורות יהודיים". זו כמובן "הגדרת שק" שנועדה להשאיר לפקחי משרד הדתות חופש להכשיר או לפסול משפחות לפי ראות עיניהם.
כך למשל חז"ל, כולם, כל חכמי המשנה והתלמוד, היו נפסלים על הסף. הם הרי ידועים בחריפותם, באומץ ליבם ובביקורת שהעזו להפגין כלפי המסורת. אין ספק שהחכם החצוף שהעז לדרוש את הפסוק: "מי כמוך באלים ה'" באופן המתריס ולקוראו: "מי כמוכה באילמים", לא יזכה לתעודת הכשר של פקחי הדת, ולא יוכל לארח אותי, כופרת שכמוני, למפגשי חיזוק. תשכחו גם מאירוח בביתו של הרמב"ם, והס מלהזכיר את ישעיהו ליבוביץ' או חלילה שפינוזה.
דת בלי ביקורת היא דת מפחידה, נבערת מדעת ומסוכנת. דת של אנשים יהירים שיודעים בדיוק מה אלוהים רוצה. פקידים ועושי דברם יהיו המארחים, תינוקות שנשבו יהיו האורחים, ושתהיה לכולנו שבת שלום.
קירוב לבבות
קירוב לבבות אמיתי מתקיים במצב שבו כל הלבבות מתקרבים באופן הדדי. כולן אוכלות אצל כולן, כולן סקרניות ביחס לתפיסות העולם של זולתן, כולן רוצות להכיר את ה"אחרת". בפרויקט שלפנינו "קירוב לבבות" פירושו: קירוב החילונים אל לב הממסד הדתי.
וגם... הפרויקט תפור
הוא מיועד רק למי שמפעילים פרויקט זה כבר 4 שנים ומשקיעים בו 100 אלף שקלים לשנה לפחות. כלומר, לפנינו פרויקט שתכליתו להעביר כספים נוספים לבתי חב"ד ולגרעינים תורניים.
אני לא מתנגדת למיסיון
זה בסדר לנסות לשכנע אחת את השנייה בצדקת העמדות הדתיות שלנו. מה שלא בסדר הוא שהמדינה מממנת את המיסיון הזה, ומעודדת בכסף מצב שבו משפחות אורתודוכסיות יארחו משפחות חילוניות מוחלשות כלכלית, ובזמן שהן אוכלות יפעילו עליהן לחץ רוחני (כי בינינו, מיהם החילונים שיבקשו אירוח אצל משפחה זרה בסעודת שבת?)
ניסיונות שכנוע דתיים יכולים להתקיים רק מתוך כבוד וחירות ובשוק החופשי.
מתחגבים
אני חוזרת לפרשת השבוע. אנחנו החילוניות אחראיות למחדל הזה. ולמה? כי אנחנו תופסות את עצמנו כ"חגבים" בענייני יהדות, ועל כן הפוליטיקאים הדתיים מתנשאים עלינו. במשך שנים ארוכות של יחסי דת ומדינה הסכמנו לנרטיב ולפיו היהדות שייכת לאורתודוכסים, הם יגדירו אותה עבורנו ואנחנו נחליט אם "היהדות שלהם" היא לרוחנו או לא.
נדמה לי שבשנים האחרונות הנרטיב הזה משתנה, אך המשרד לענייני דת מסרב לקבל את השינוי, ומממן מכספנו משפחות שיחזירו אותנו בתשובה. אני חושבת שהגיע הזמן שהממסד יישר קו עם התודעה הליבראלית החדשה.
אל תגעו לי בשבת
חברותיי האורתודוכסיות – שתי מצוות נפלאות נתנה לנו אלוהים: שבת והכנסת אורחים, ואת שתיהן מבקש שר הדתות לקחת מאתנו בכוח הכסף. הרגע שבו יתחילו לשלם לנו על הכנסת אורחים לסעודת השבת, יהיה רגע קביעת המוות של המצוות האלו.
הכסף מעוור עיני צדיקות וצדיקים, וכדאי שניזהר.
ובבית המדרש של הטוקבקים
לרגל תקנות "הבית היהודי" תרמה לנו אדמו"רית הממים, הרבה ליאור נבו, כמה פנינים נהדרות המשובצות לאורך הטור.
אני לא עומדת בקריטריונים ולא אזכה לארח את אנשי משרד הדתות ב"בית היהודי שלי", ולכן בחרתי להציג, בסרטון המצורף מעלה, את ארוחת שישי שלי. ארוחה שלא עומדת בקריטריונים של הממסד.
שבת שלום!
לכל הטורים של רוחמה וייס
לפנייה לכתב/ת 
