התאהבתי בבוס שלי. איך עוצרים את זה?

דנית לכודה כמו זבוב על קורי עכביש. היא לא רוצה לעזוב את מקום העבודה שלה, אבל היא מבינה שאם היא תישאר במצב הזה, כנראה שהיא תפסיד. סיפור האהבה הלא ממומש הזה מתחולל לו יום אחר יום, ובעיקר לילה אחר לילה בפנטזיות סוערות כבר שנה וחצי. איש לא יודע מה היא מרגישה מלבד קומץ חברות קרובות ששותפות לסוד שלה. במקביל, היא כן יוצאת פה ושם לדייטים, אך אלו נגמרים עוד לפני שהם התחילו, כי כפי שהנחתם כבר, הלב שלה תפוס.

אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו(צילום: Shutterstock)

אהבה בלתי אפשרית

דנית היא לא היחידה שמאוהבת במה שאי אפשר, ובוס הוא תעודת ביטוח לבעיות. להתאהב בסמכות זאת תופעה מוכרת ונפוצה. יש בכך משהו עצמתי וסוחף, משהו שגובל בפנטזיה על האגדות שבהן הנסיך מציל את פשוטת העם והופך אותה לנסיכה. דנית לא תכננה להיות בגיל 33 מאוהבת בגבר תפוס שהיא רואה על בסיס יום-יומי, ועדיין היא לא מצליחה להפוך דף, להשלים עם המציאות ולהמשיך הלאה. דנית חיה את סיפור האהבה הזה בראש באופן כל כך חזק, עד שאם היא לא תוציא את עצמה בכוח ממנו, הוא ימשיך וישאב לה את הלב ואת הזמן.

במהלך המפגשים עם דנית אני נוכחת ששורש ההתאהבות הלא אפשרית שלה עמוק משחשבתי. כדי להבין מהו כוח המשיכה שגורם לה להיות לכודה בתוך הסיטואציה הזאת, אני מבקשת ממנה לכתוב לי את קורות החיים הזוגיים שלה, ממש כמו מסמך תיעודי שמציג בשורה אחר שורה מגיל צעיר את הסיפור הזוגי שלה, וכל זה בנימה משמימה ולא דרמתית. המטרה של התרגיל היא להבין את הנרטיב הנסתר. הרי על מנת להיפרד ממשהו, צריך קודם כל להיות מודעים אליו, על אחת כמה וכמה אם מדובר בדפוס מושרש, ואת זה אנחנו רוצות לגלות. כשאנחנו מניחים על הדף/מקלדת את קורות הזוגיות, החל מגיל 0, מתגלה עולם שלם, ומתגלה לרוב גם אותה אמונה נסתרת ועמוקה שיכולה להוות את המפתח לשינוי.

דנית מקריאה לי את מה שהיא הכינה, ואט-אט מתגלה התמונה המלאה: מה שקורה כרגע עם הבוס שלה הוא שחזור של מערכות יחסים קודמות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, נמשכו תקופות ארוכות והתנהלו אך ורק בראש שלה. בין היתר, היא כתבה על התאהבויות בגברים שהעריצה בתיכון אשר היו גדולים ממנה בגיל ובדרגות בצבא, ותמיד היו בלתי אפשריים מכל כך הרבה סיבות ואף פעם לא פנויים עבורה. השורות מתאספות להן ואיתן ההבנה שהסיפור של דנית הוא להתאהב בגבר "המושלם" ולנהל איתו מערכת יחסים רק בראש, בפנטזיה.

תפיסות נשיות וגבריות, אהבה וזוגיות מתערבלות להן יחדיו וחושפות את עצמן, ובראש והראשונה נחשפת התפיסה העצמית של דנית על עצמה. "הם ידעו בכלל שאת מעוניינת בהם"? הייתה השאלה המתבקשת מבחינתי, ודנית ענתה שהיא מעולם לא נחשפה מולם והראתה את אהבתה. שהיא תמיד התהלכה בצללים. "לא חשבתי שאני בליגה שלהם", ענתה, וככל שהעמקנו התגלתה הסיבה – דנית לא מאמינה שמישהו באמת שווה ירצה אותה. היא חושבת שהיא "סתמית". האמירה הכל כך מכאיבה וכל כך לא נכונה הזאת, לא נותנת לה מנוח.

בכל פעם שיש רמז לסיטואציה שבה מישהו שהיא תופסת כשווה מתעניין בה, היא נתקפת חרדה ומוצפת במחשבות על כל מה ש"לא מספיק" אצלה עד לכדי התשה נפשית כל כך גדולה שהיא פשוט מוותרת, נעלמת, ובקיצור - סוגרת כל אפשרות למשהו ממשי. שד הביקורת העצמית אצל דנית, כמו אצל רבים אחרים, הוא גם נקודת המוצא לשינוי. כל עוד הוא שם – דנית תמשיך לחיות את הסיפורים שלה ותנציח את היותה פחותה מהגבר שהיא רוצה. כעת היא מבינה שהדרך היחידה לאהוב באמת היא להיות מוכנה ליישר את הפודיום ולשים את הגבר ואותה על אותה המדרגה.

זו אולי הקלישאה הכי שחוקה בספר, אבל על מנת שדנית תוכל לזכות באהבה הדדית, היא חייבת להתחיל בלאהוב את עצמה, להבין כמה היא שווה ולא רק להיות עסוקה בלהאדיר את מי שמולה, תוך הפחתת הערך העצמי שלה. לאט-לאט, תוך כדי זה שהיא מצליחה לראות את עצמה באור אחר, רך ומטיב יותר, גם תפיסת המושלמות על הבוס נסדקת, והיא מתחילה להבחין בחולשותיו, בתכונותיו הלא מיטיבות ובעובדה שאף מזעזעת אותה - השימוש המניפולטיבי שהוא עורך ברגשותיה.

דנית קולטת שהוא מודע ומנצל את המצב שלה, ואולי בפעם הראשונה הצליחה להיפרד מהפנטזיה והודיעה שהיא עוזבת למקום עבודה אחר. אנחנו מסכמות מראש שהשינוי הזה, עזיבת מקום העבודה והתחלה חדשה, מסמל גם עידן חדש בחיי האהבה שלה. וכך, כתוצר של תהליך פנימי עמוק, גם הדייטים שלה זוכים לתפנית. במקום לחכות שהם יסתיימו כדי ללכת הביתה לפנטזיות על הבוס, היא לראשונה מוכנה להסתכל לבחורים חדשים בעיניים, להיות נוכחת בדייט ולבקש מעצמה ומהם לראות אותה כפרטנרית רלוונטית, ראויה, נהדרת ונפלאה.

חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית ועסקית בנקודתיים - תהליכי זוגיות