אפשר גם אחרת: חופש גדול מחוץ לקופסה
חייבים למצוא סידור לילדים, לחשוב לאן נוסעים ומה עושים. "חייבים"? תלוי את מי שואלים. ד"ר אייל דורון מציע רעיונות לחופש קצת שונה מזה שאתם כבר מכירים
הקיץ מגיע בגדול. חם, דביק ולח. האם גם הפעם נעבור הכול בצורה כל כך צפויה? בהלת התארגנות אוחזת בנו: מה עושים עם הילדים - ואיך עוברים את זה בשלום? לאיזו חופשה משפחתית נעשה באוגוסט? מתי נעלה זה לזה על העצבים? ומתי נתחיל להגיד ש"די כבר עם החופש הזה"? מתי נעטוף ספרים בלחץ ומתי נצעק על כל מי שיציע לנו לחשוב אחרת: "אתה חושב שיש לנו ברירה?! מה אנחנו, מיליונרים? יש לנו עבודה, הילדים צריכים מסגרת, הם יטפסו על הקירות. צריך לארגן לוח, לארגן סידור, לדבר עם סבתא, לברר מה קורה עם הבייביסיטר שחזרה מהטיול בהודו, לחפש מה עושים, אבל הכול כל כך יקר". כמו בובות עם מפתח בגב שמותחים אותן ככה גם אנחנו ההורים - מתחילים לנוע במרחב ולפלוט את המשפטים מהקיץ שעבר.
חודשיים שלמים של חוויות
מחקרים מהעשורים האחרונים, בעיקר כאלה שנערכו בארצות הברית, גילו שלחופש הגדול יש אפקט מצטבר מפתיע מאוד: מתברר שהוא גורם לנסיגה בידע בקרב כל התלמידים. הילדים השבים לבית הספר נסוגים בממוצע חודשיים עד ארבעה חודשים לאחור בהשוואה לרמת החומר שבה סיימו את לימודי המתמטיקה שלהם, למשל.
חשבו על הפער המצטבר מקיץ לקיץ לאורך שנים של בית ספר. האינטואיציה שלנו כהורים שוב הייתה נכונה - הקיץ הוא אכן הזדמנות שיש לקחת ברצינות - חודשיים שלמים של חוויות, הרפתקאות והתנסויות. ועדיין, השאלה היא איך עושים את זה אחרת.
לבהות יחד בחלל
הקיץ הוא הזדמנות להיזכר בהורות המגוננת מדי שלנו, שמותירה את ילדינו עם פחות מדי אתגרים וחוששת כל כך מכל רגע של תסכול ושעמום שלהם. הורות שמוקדשת רוב הזמן לחרדה ולדאגה - מה עלול לקרות לילדים שלנו - ופחות מדי לזמן הבילוי איתם.
אחת הבעיות המרכזיות שלנו כהורים מודרניים היא שאנחנו לא נמצאים מספיק עם הילדים. אף אחד לא רוצה לריב עם הילד שלו ולבאס אותו בעשרים הדקות נטו שיש לו ל"זמן איכות" עם הילדים. וכשזה קורה - וזה קורה - אנחנו מוצפים ברגשות של תסכול ואשמה. גם מבחינה זאת הקיץ הוא הזדמנות נהדרת של שהות משותפת. כולכם עסוקים, זה נכון, אבל בקיץ החם והלח תמיד יש ימים פחות לחוצים בעבודה, לפעמים אפשר לחתוך מוקדם יותר ולבלות יותר לאורך זמן ביחד. אפשר גם להישאר ביחד בבית - במקום לצאת לעוד חופשה משפחתית מלחיצה וכפייתית.
לטורים הקודמים:
- לטוס עם הילד לפינלנד כדי להכיר אנשים חדשים
- לעשות עם הילדים משהו שלא עשיתם מעולם
אז הנה פתיחה אפשרית אחרת של חופש גדול: שלושה ימים ראשונים שבהם רק בוהים ומשייטים בחלל. יש לכם ימי חופש שמגיעים לכם? קחו שלושה מהם דווקא עכשיו. כן, ממש על ההתחלה, ואל תעשו כלום. בהו במרחב. בלי מטרות, בלי לחצים. גרגרו והעלו גירה. השמיעו שירים מרגשים כמו "שמש, שמש" של אריאל זילבר (הפשרה שהילדים אצלנו היו מוכנים לה) ושירים ממש מרגשים כמו "טודו בום" - ופשוט התחילו את היום במטרה אחת: לחגוג סיום של שנה מלאה בתיאומים, בריצות, בחוגים ובאתגרים שנועדו במקור לעניין את ילדי ה"משעמם לי".
ציינו בסיפוק שנה של שיעורי בית, של סנדוויצ'ים ושל "קומו, אתם תאחרו", שנה של מבחנים, של מטרות, של לחצים ושל "אני יוצאת, אני לא מחכה יותר", כי בכל זאת, הגענו למרות הכול. שייטו לכם במרחב ותראו שיקרה דבר מוזר: מתישהו הילדים ירצו לעשות משהו, הם אפילו יחשבו על תוכנית משלהם. התהפכו על הקיץ ואל תיפלו למלכודת המפתה של הגדרת מסגרות ומשימות מהרגע הראשון, כי אתם בדרך למסלול צפוי מראש וקצת מבאס.
חופש מההרגל האוטומטי
ההורות הישראלית הפכה בעשור האחרון להעתק מדויק של כל מה שהיא דווקא מתנגדת לו ומבטאת בתלונות על בית הספר: חוקים, כללים, סמכות, מטרות, הטלת משימות ונוקשות מחשבתית. לא חבל? הורידו הילוך. בהתחלה תשמעו חריקת בלמים ארוכה, והיא תימשך יום-יומיים, ואז תגיע רגיעה מסוג אחר, ומי יודע, אולי תוכלו ליישם את הקלאסיקה שהבטיחה תמיד "הכול אני יכול בחופש הגדול".
ההורים הישראלים הם הורים משקיעים, דואגים ואמפתיים, אבל הם גם מותשים ושחוקים. הם מתרוצצים בין קבוצות ווטסאפ, מבחני מיון לבתי ספר, שמועות על מחקרים, מזון בריא ותחושת אשמה מתמדת. צאו לחופש: חופש מההרגל האוטומטי לזנק על יולי-אוגוסט ולדאוג למלא את הלו"ז. זכרו שאתם אוהבים להיות ביחד גם סתם ככה, בלי מטרה מסומנת בשום יומן.
וונדי מוגל, פסיכולוגית קלינית וכוהנת הורות, מבססת את שיטתה על תלמוד ותנ"ך ומדברת על הנטייה שלנו לחשוב שלא להגן על ילדינו בכל היבט אפשרי של חייהם זאת הזנחה. ביהדות, היא אומרת, חינכו אותנו להבין שתפקיד ההורים הוא להכין את הילדים לרגע שבו הם יוכלו לעזוב אותנו, ואילו כיום אנחנו רחוקים מאוד ממטרה זאת. כשהילדים גדלים, היא גורסת, גדלה ההשפעה של חברים בני גילם, ואז צריך לשחרר אותם ולסמוך עליהם. כל העניין הוא שהם צריכים להיות מוכנים לרגע הזה.
לעשות דברים בפעם הראשונה בחיים
הקיץ הוא ההזדמנות הגדולה שלנו כהורים וכמשפחה לצאת לחופש אמיתי. יש המון רעיונות ואפשרויות ולכן כל רשימה תהיה חלקית כל כך, ובכל זאת: להיות תיירים בעיר שלכם, לעשות דברים בפעם הראשונה בחיים עבור כולכם, לנהל תחרויות של שבירת שיאים בבית, לצאת למסע מסביב לעולם בתוך הבית (כל שבוע-שבועיים "מדינה" אחרת - ואוכל אחר), לצאת לבילוי בעיר זרה ולא מוכרת ו"ללכת בה לאיבוד".
החליפו את כל הכיסאות בבית בכדורי פיזיו (כדורי פילאטיס קפיציים), נסו היפוכי תפקידים בבית, למדו שפה זרה חדשה כולם ביחד (צפו בטלוויזיה, אכלו אוכל אתני, רבצו בספה - רק עשו הכול בשפה זרה). והנה רעיון שחשבתי שאולי אנסה בעצמי: אתגרו את הילדים כל הקיץ לתכנן ימים ששווה לא ללכת לבית ספר בגללם: חשבו, חקרו והציעו פעילות מיוחדת ושווה באמת - ותרוויחו יום חופש מובטח אחד בשנה הבאה. איך יודעים? כשעולים על רעיון שהוא "וואלה!" באמת, פשוט יודעים. זה מאוד לא פשוט לעלות על רעיון כזה.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אז - האם תעשו משהו שיפתיע אתכם הקיץ? או שרוב הסיכויים שאתם יכולים לנחש כבר כעת איך ייראה הקיץ שלכם? אלן לנגר, פסיכולוגית בעלת שם עולמי מאוניברסיטת הרווארד, מדברת על היכולת שלנו להיות קשובים לעצמנו ולהישאר פתוחים וגמישים להתנסויות.
היא נהגה לבלות כל קיץ באופן כמעט זהה - טניס, חברים וכתיבה - עד ששיחה מקרית הובילה אותה לחוויה חדשה. היא מספרת על מפגש עם חברה אומנית ועל הרעיון להקדיש את הקיץ לציור - תחום שהיא לא מצטיינת בו במיוחד. אלן מצאה את עצמה מוקפת בשרבוטים אין-סופיים של סוסים, במה שהיא מכנה "הרפתקה חדשה ומסעירה". אני כדרכי פונה שוב להורים - אנשים עצמאיים שהרבה מהחיים עוד לפניהם - ומתרכז לרגע בהם: מה תעשו אתם בקיץ הזה? האם תצאו להרפתקה מסעירה?
לבקר בארץ זרה מבלי לצאת מהבית
ומילה לגבי חופשה משפחתית. מחקרים אחדים מדברים אומנם על הקשר בין שהות בחו"ל וחשיפה לתרבויות זרות ובין טיפוח חשיבה יצירתית, אבל איש אינו מצפה שכל הדברים הטובים האלה יקרו בחופשות של עשרה ימים. מצד שני, ממתי צריכים באמת לטייל כדי לבקר בארץ זרה?
בני איתמ, למשל, ביקש בתחילת השנה להצטרף לכיתת דוברי אנגלית. המורה בבית הספר הסבירה לו שלא יוכל כי לא שהה לפחות שנה שלמה במדינה דוברת אנגלית. זה נכון, אבל הילד צופה ביוטיוב ומעלה סרטונים ליוטיוב באנגלית מלאת סלנג וביטויים שאני והמורה כבר לא נבין כנראה לעולם.
בסוף העניינים סודרו, ואיתמר, שנשמע כמו אמריקני לכל דבר, הוכיח שיוטיוב הוא כבר מדינה לכל דבר. נכון יותר - יבשת. ככה זה, גם למושג "טיול" יש היום ה-מ-ו-ן אפשרויות חדשות.
מאחל לכם קיץ של מהפך.
ד"ר אייל דורון
הוא חוקר חשיבה יצירתית ומוכנות לעולם החדש
לפנייה לכתב/ת 
