בין פחד שמוביל לחורבן - לפחד של אחריות: "הולך על חבל דק"

"אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: 'אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה' (משלי כ"ח, י"ד).

"עַל קַמְצָא וּבַר קַמְצָא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, עַל תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת חָרַב הַר הַמֶּלֶךְ, עַל יָתֵד שֶׁל מֶרְכָּבָה חָרְבָה בֵּיתָר" (גיטין נה ע"ב).

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

עוד בערוץ היהדות : 

רגע של הדתה: בחנו את עצמכם - י"ז בתמוז

הסיפור שמביאה הגמרא על שנאת החינם של קמצא ובר קמצא , ללא ספק, הוא אחד המזוהים ביותר עם אגדות החורבן. נדמה כי בקרב קהלים רחבים הוא הפך לסמל המרכזי של תשעה באב. הוא מקור הפורענות ובו בזמן תכליתה החינוכית והמוסרית.

אהוד בנאי, גיל פרג(צילום: ירון ברנר, שחף הבר)

(צילום: עידו ארז)

(צילום: צביקה טישלר)

בן אבקולס זה, לא בטוח שנהג לפי "אשרי אדם מפחד תמיד". אולי הוא נהג באיזו מין זחיחות דעת, איזו יוהרה, שהיא בדיוק ההפך מענווה. אולי כשנגיע לסוף נבין למה חכמים מכנים את מעשהו "ענוותנות", כי לכאורה אין פה ענווה בכלל.

(צילום: עידו ארז)

• מתוך הספר "תשעה קוראים באב" - הוגים ישראלים משוחחים על חברה, חורבן ותיקון, הוצאת "ידיעות ספרים"