הגיל שבו הילד בשל לגמילה מחיתולים
אתם רוצים שהילד יגיע לגן בתחילת השנה גמול מחיתולים, אבל לא בטוחים שהוא מוכן לשינוי. איך יודעים שהגיע הזמן להתחיל בגמילה ואילו גורמים ישפיעו על הצלחת התהליך?
לקראת כניסתם למערכת החינוך של בני השלוש מקובל לעיתים לדרוש שההורים יביאו את הילד גמול בראשית שנת הלימודים. כשההורים מאמצים את הדרישה האולטימטיבית הזה, כמעט תמיד מובטח שיהיו קשיי גמילה, ומן הסתם אלה יבואו לידי ביטוי הן בבית הן בגן.
זה המקום לפנות להורים ולשכנעם שיהיה זה לטובת ילדם ליזום בעצמם גמילה בבית לקראת הכניסה לגן הציבורי. אין סביר להניח שהמחנכים יצליחו עם ילדם, שהוא חלק מקבוצה גדולה, במקום שבו הם עצמם לא יכולים להצליח עם הילד האחד שלהם. גמילה בתמיכת בני המשפחה בתנאי האינטימיות של הבית נראית לי מתאימה ומיטיבה עם הילדים.
הגיל המתאים
ההגדרה של תהליך הגמילה לקראת שליטה בצרכים תלוי בתפיסה החינוכית של המגדיר. תפיסה זו משפיעה על גיל הגמילה ועל האופן שבו ההורים והמחנכים מלמדים את הילד, כחלק מתהליך הסוציאליזציה, לעשות את צרכיו בשירותים. בארץ, בדומה לגישה המערבית הרווחת, נהוג בדור האחרון להתחיל בתהליך לקראת הגמילה בגיל שנתיים-שנתיים וחצי, וזאת אף שמבחינת ההתפתחות של הילד הדבר אפשרי עוד קודם, החל מגיל שנה וחצי בערך.
בגיל זה הילדים נמצאים בעיצומה של תקופת המעבר לאוטונומיה; הפעוט מגבש את תפיסת האני בנפרד מהדמויות המטפלות בו והוא מגדיר את עצמו ואת רצונותיו כישות עצמאית ונפרדת מזו של האנשים שמטפלים בו. בד בבד הוא לומד את הכללים ואת הנורמות של החברה שבה הוא חי, בתיווכם האינטנסיבי של ההורים והמחנכים האחרים. בתקופה זו הילד מקבל בהדרגה אחריות על תפקודים שקודם לכן היו באחריות המטפלים. הוא אוכל בעצמו, מנסה להתלבש ולרחוץ ידיים באופן עצמאי וכן לומד לקחת אחריות על עשיית הצרכים.
איך יודעים שהילד מוכן?
גמילה נכונה צריכה לקחת בחשבון את מידת הבשלות הפיזית (שליטה בסוגרים) של הילד והתפקוד התקשורתי והקוגניטיבי, כלומר האפשרות לבטא צרכים באופן מילולי או באופן שהורים ומחנכים יכולים להבין אותו - וגם מידה בסיסית של הבנה לגבי הקשר בין התחושה הפיזיולוגית לבין היציאה עצמה. יש לציין שהבנת ההתהליך מעמיקה ככל שהילד מתנסה בתהליך. כמו כן חשובה ביותר מידת הנכונות של הילד לקבל אחריות על עצמו בתחום עשיית הצרכים.
רוב הילדים בני השנה וחצי-שנתיים בשלים פיזית לתהליך הגמילה. בשלות זו כוללת שליטה על שרירי הסוגרים. אומנם הבשלות של השרירים השולטים על פי הטבעת מקדימה את השליטה הפיזיולוגית על השרירים של שלפוחית השתן, ובכל זאת אפשר להתחיל בתהליך הגמילה. בצד הבשלות הפיזיולוגית נבחין גם בביטויי ההבנה לגבי שלבי התהליך.
קראו עוד:
- 14 המשפטים הכי מיותרים שהורים אומרים
- לטפל בילדה שלי זה לא "לשבת בבית"
- הפדיחות הגדולות בווטסאפ הכיתתי של ההורים
ילדים מצוידים מבחינה התפתחותית במוכנות לגלות הקשבה לגוף שלהם, אך הם יביאו את המוכנות הזאת לידי ביטוי התנהגותי אך ורק אם האינטראקציות עם הוריהם והמחנכים שלהם יעודדו תהליכים אלה. הנכונות האמיתית של הילד לקבל אחריות על גופו היא הגורם הרגיש ביותר להשפעה סביבתית מבין הגורמים האחרים המשפיעים על תהליך הגמילה. מחנכים אינם יכולים בדרך כלל להשפיע על הבשלות הפיזית, ואילו השפעתם על ההבנה של הילד את התהליך היא ברוב המקרים עקיפה.
ילדים שהתפתחותם תקינה אינם זקוקים ל"הוראה" פורמלית באשר למקום שבו הם צריכים לעשות את הצרכים. הם אינם זקוקים לשנן שצרכים יש לעשות באסלה או בסיר. הם לרוב אינם זקוקים להדגמות ותרגולים כיצד יושבים על האסלה או על הסיר.
שיטות גמילה
• חִברות מבחוץ: בגישת גמילה המתבססת על "חיברוּת מבחוץ" המבוגר נוטל על עצמו את האחריות וכופה במידה כזו או אחרת את הגמילה על הילד. לפי שיטה זו, המבוגר מחליט בצורה פחות או יותר שרירותית מתי לגמול את הילד - למשל בקיץ, כשנוח למסגרת החינוכית, או יחד עם עוד ילדים. לחלופין לפעמים הילד נדרש "להמתין" עם הגמילה עד שתורו יגיע.
מבוגרים המאמצים שיטה זו מתייחסים לבשלות של הילד אך ורק במובן של בשלות פיזיולוגית, שהרי בגישה זו הילד נתפס כפסיבי. המבוגר מחליט היכן על הילד לעשות את הצרכים (סיר, אסלה) והוא קובע את הזמנים שעל הילד לשבת על הסיר או על האסלה. כלומר הוא לוקח את הילד ומושיב אותו על הסיר או על האסלה בתדירות קבועה שהוא קבע. הילד אמור ללמוד לקשר בין ישיבתו על הסיר לבין התוצאות בדרך של התניה, ואכן הילד מקבל שבחים אם וכאשר הוא מסוגל להביא ל"תוצרת".
לעיתים ניתנים לילד חיזוקים על ישיבה על הסיר, על השתתפות בהורדת הבגדים, על הורדת המים ועוד. שיטת גמילה בגישת "חיברוּת מבחוץ" עשויה לכלול רק חיזוקים לילד בעקבות "הצלחות" או לחלופין שילוב בין חיזוקים לבין חיזוקים שליליים במקרה וקורות "תאונות".
בשבועות או בחודשים שבהם נמשך תהליך הגמילה - וגם אחריהם - המבוגרים נוהגים "להזכיר" לילד באופן עקבי, בפרקי זמן קבועים, ללכת לשירותים ואף לעודד אותו ללכת ו"לנסות את מזלו". ניתן לראות שבגישה זאת הילד מובל על ידי המבוגר ומצופה ממנו "לבצע".
• חִברות מבפנים: הנוקטים את שיטת הגמילה המתבססת על "חברות מבפנים" מנסים "להצטרף" לילד ולתמוך בו בתהליך הגמילה כאשר הוא מראה סימנים ברורים שהוא בשל. במקרים אלה המבוגרים קשובים לאיתותי הילד. הוא מאותת או אומר שהוא רטוב, מראה סימנים שהוא רוצה להיפטר מהחיתול, מתיישב על הסיר או האסלה ועוד.
אז ורק אז - ולא חשוב אם הדבר קורה בקיץ או בחורף, או כשנוח או לא נוח להורים או למחנכים - משתפים את הילד בהחלטה להוריד את החיתול, ורצוי גם שהוא יהיה פעיל ככל האפשר בהורדתו הפיזית של החיתול וגם בהורדת והחזרת הבגדים. הבית או הגן שבהם ילדים עוברים גמילה צריכים להיות ערוכים ל"תאונות" (קיפול שטיחים, כיסוי ספות וכורסאות) מבלי שיהיה צורך לפחד או לנדנד לילד כל הזמן שילך לשירותים. חשוב גם שהסיר או האסלה יהיו נגישים לילד ושהוא יבחר בין הסיר לבין האסלה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
גם בשיטה הזו ניתן לשבח את הילד על כך שעשה את הצרכים בשירותים או באסלה, אך הפעם השבחים ניתנים על שרשרת התנהגותית שהייתה רובה ככולה בשליטת הילד וביוזמתו. הילד לומד שכדאי להיות עצמאי ולא שהוא עושה את הצרכים למען ההורים או המחנכות על מנת לקבל פרס חומרי גדול. לפי גישה זו, המבוגר איננו מושיב את הילד ומזכיר לו, אלא עוקב אחרי הילד ומגיש לו עזרה לפי צרכיו ובקשותיו. הילד מוביל את התהליך, והמבוגר נענה, מכוון ותומך.
יישום מוצלח של שיטת גמילה זו מותנה קודם כול ביכולת של המבוגר לתת אמון ביכולת של הילד ללמוד לשלוט בצרכיו ובנכונותו לשנות את הסביבה ואת אורחות החיים הרגילים לזמן מה, על מנת לאפשר לילד להצמיח את השליטה על הצרכים מתוכו.
גורמים נוספים המשפיעים על תהליך הגמילה:
1. מאפיינים אישיים וייחודיים של הילד, כגון נטיות המזג שלו. כולנו מכירים את המציאות שבה אותה גישה לכאורה מביאה לתוצאות שונות אצל ילדים שונים, גם אם הם אחים, קל וחומר עם ילדים שונים באותו גן. הדבר קורה בין היתר בשל השונות הבסיסית בין הילדים באופיים.
2. רגישות גבוהה למישוש (סף נמוך למגע), הבאה לידי ביטוי בכך שהמגע של החיתול מפריע לילד והמגע של החיתול הרטוב מפריע לו שבעתיים, עשויה לדרבן את הילד להיגמל מהר מאוד. הוא נוטה לאותת באופן חד-משמעי לסביבה שהחיתול מפריע לו, הסביבה נענית, והיעדר של "תאונות" רבות במהלך הגמילה גורם להורים לזרום בקלות עם הילד.
3. ילדים שקצב ההסתגלות שלהם לשינויים הוא איטי ובאמת קשה להם להתרגל בין היתר לאסלה או לחדר השירותים בגן. ילדים אלה עלולים להתאפק שעות ארוכות (לגלות שליטת יתר) ולהימנע מעשיית צרכים בגן ולפעמים כשהם אינם יכולים יותר (במיוחד כשמדובר במסגרות הפועלות עד שעות אחר הצהריים המאוחרות), הם עושים את הצרכים במכנסיים בלית ברירה.
4. ילדים שהדחף שלהם להשליט את רצונם על המתחולל בגופם ולשמור על האוטונומיה שלהם הוא כל כך חזק שהם לא יאפשרו להוריהם להתערב היכן שהם מרגישים שהם צריכים לקבוע. ילדים אלה ילכו מיוזמתם לסיר או לאסלה ויתעקשו על שלהם. במקרים אלה לא ייווצר מאבק של שליטה כי הילדים מתעקשים לקבוע וההורים זורמים אתם.
5. מידת התיאום בין ההורים למחנכים בתהליך הגמילה - גורם מרכזי וחשוב המשפיע על תוצאות הגמילה. מידה סבירה של רציפות בטיפול בתחום זה היא הכרחית. חייבת להיות הסכמה על התחלת הגמילה ועל ההחלטה אם הילד בָּשֵל לכך או לא.
ד"ר קלודי טל היא ראש החוג לתואר שני במכללת לוינסקי לחינוך ופסיכולוגית ילדים בהכשרתה
לפנייה לכתב/ת 
