החסיד הגדול מכולם: האדמו"ר שתבע את אלוהים
מה הופך רב בן המאה ה-18 לעקרוני וחשוב כל כך ביהדות בת זמננו? 12 מאמרים מחקריים של טובי המוחות בחקר החסידות התכנסו סביב דמותו האניגמטית של מי שכונה "סנגורם של ישראל", ולא פעם גם "האדמו"ר הכי חשוב שקם לחסידות"
ביום שישי ה-7 ביולי 2017, ירד הרב שלמה הלברנץ לטבול בנהר מקומי במקסיקו - שם טבע למוות לעיני חסידיו. מותו של מנהיג הכת "לב טהור", שעל פי עדויות פגעה באופן קשה בחברים בה, זעזע את העולם היהודי, שניסה להבין מהיכן צומחת יהדות חסרת חמלה ואכזרית שכזו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"החסידות היא תנועה חיה ותוססת. יש בה כוחות עצומים רגשיים ואינטלקטואליים, והיא לגמרי לא שמרנית כמו שחושבים האנשים. לכן אנו עדים לפעמים ל'יציאה מן השורה' ולתופעות לא רציונליות". הדובר הוא פרופ' צבי מרק, הנחשב היום לאחד הבכירים שבחוקרי החסידות. ספריו על תורת חסידות ברסלב ורבי נחמן ותלמידיו, כמו חשיפת כתבי היד על חזונו המשיחי הסודי של רבי נחמן בספר הגנוז "מגילת סתרים" - הכו הדים ועוררו דיונים ופולמוסים בארץ ובעולם.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- השפחות המודרניות של המועצות הדתיות: "ניצלו אותנו"
- הרבנית שיוצאת נגד בתי הדין: "ברור שאני מפחדת, אבל אין ברירה"
- מסאטמר - לצה"ל: רציתי להגן על העם היהודי
"לחסידויות השונות יש דגשים שונים, ומכאן ההבדל ביניהן", מתאר פרופ' מרק את הפער שבין החסידות המחבקת - לזו המסגפת, דוגמת "לב טהור". "ישנן חסידויות המבקשות לשמור על האדם, ולמשטר אותו עד לרזולוציות הגבוהות ביותר. הן עלולות 'להיכנס' לתוך חייו ולהכניס אותו לתוך סד, תבנית קבועה. יש לכך הצלחות אך גם כישלונות.
"חסידות ברסלב (או 'ברשלב') המורכבת מן המילים בשר ולב, לעומת זאת, מציעה את ההיפך – להוציא את כל מה שיש בלב, החוצה. מותר ורצוי לצעוק לאבא ביער, מותר ורצוי למחוא כפיים בתפילה - ומותר ורצוי לשמוח ולרקוד ברחוב. זו תנועה דינמית, יש בה אש, ועל כך אמר כבר רבי נתן מברסלב: 'בברסלב בוערת אש – הבער אותה בליבי'. אבל לצד זאת חייבים לזכור שכאשר משחקים באש, עלולים להיכוות, אש זה דבר מסוכן.
"אסור גם לשכוח כי בברסלב אין מנהיגות חיה, ואין שומרי סף שיכריזו בפני מי שנסחף כי הוא הגזים. להיפך, כל המגזים הרי הוא משובח. הגישה הזו לרוב מצליחה, ורוב החסידים פועלים ברציונליות, אך אנו עדים גם לתופעות קשות בשוליים כמו זו שפעלה בקנדה".
גם אביב גפן שר את הניגון העתיק
בימים אלה מוציא מרק את "רבי לוי יצחק מברדטישב" (הוצאת "ידיעות ספרים"), שערך יחד עם רועי הורן: 12 מאמרים מחקריים של טובי המוחות בחקר החסידות, סביב דמותו האניגמטית של מי שכונה "סנגורם של ישראל", ולא פעם גם "האדמו"ר הכי חשוב שקם לתנועה החסידית", ולאלה מצורף תקליטור ניגונים המיוחסים לרבי מברדיטשב, שהתגלו בארכיונים עתיקים ברוסיה.
הניגונים הללו, כך מתברר, מבוצעים על ידי פרפורמרים מקצוות שונים ומפתיעים: החל ביוצרים מהשורה הראשונה כמו אביתר בנאי ואביב גפן – וכלה בזמרים אפרו-אמריקנים לא יהודים.
חלפו יותר מ-200 שנים. מי אמר שאלה באמת השירים שלו?
"זה האתגר הרציני שעמד לפתחנו, אבל מחברי המאמר הצליחו להוכיח זאת באמצעות כמה כלים: ראשית, הסוגה – השילוב בין אמירה אישית לשירה שהולמת את כתביו של רבי לוי יצחק, וגם הפענוח הלשוני, מסורות ייחוס בלתי תלויות ועוד".
בין השירים ניתן למצוא טקסטים אישיים במיוחד, כמו זה שכתב רבי לוי יצחק לבנו מאיר, שחלה ונפטר בחייו: "מאיר בני, לפני מי אתה עומד להתפלל בני", ומאיר עונה: "לפני מלך מלכי המלכים, אבא".
השנה הקשה של רבי לוי יצחק
רבי לוי יצחק מברדיטשב ששמו נהגה ברכות ובחיבה על ידי כל יהודי, חי חיים בלתי פשוטים ולא קלים. הוא היה תלמיד חכם גדול, פוסק מן השורה הראשונה, אב בית דין שהנהיג קהילות - ואדמו"ר אהוב שחיפש זכות על כל יהודי. עם זאת, הוא גורש שלוש פעמים מביתו ומקהילתו, וצבר קבוצת מתנגדים משמעותית.
כתוצאה ישירה מהמחלוקת הקשה בחר רבי לוי יצחק לעזוב את העיר שבה שהה - זליכוב - ועקר לעיר פינסק. בהמשך עבר לברדיטשב "ושם", אומר מרק, "הייתה לו מנוחה עד לפטירתו".
אבל לסיפור של המחלוקת יש פן נוסף, מרתק ולגמרי לא שגרתי בנרטיב המוכר של החסידות: רבי לוי יצחק עבר שנה קשה שבה הוא איבד את כל ההישגים הרוחניים שלו, שנה שבה סבל ממה שמכונה בטרימינולוגיה החסידית "מוחין דקטנות". "הייתה זו שנה איומה עבורו, הוא פשוט נפל, ומה שמדהים יותר, שהוא עצמו מספר על כך בגילוי לב לאחר שחזר לעצמו".
ה"נפילה", כך סבורים החוקרים, נבעה מאותה מחלוקת שהחלישה את דעתו, אך יש חסידים המאמינים כי הוא סבל מ"קפידא" (הקפדה), שהיא גילוי של כעס המגיע מצדיק ועלול להזיק.
באותה השנה זכה רבי לוי יצחק מברדיטשב לתמיכה של חבריו האדמו"רים. המגיד מקוז'ניץ אירח אותו ולקח אותו לנופש בביתו, והחוזה מלובלין נהג להתפלל עליו בכל יום. בשנים שלאחר מכן, סיפר רבי לוי יצחק על אותה תקופה קטסטרופלית, והסביר כי דווקא שנה זו סייעה לו להתחבר באופן בלתי אמצעי לאנשים שפנו אליו לעזרה כשהם חווים משברים מן הסוג הזה. "בדרך כלל שייכים סיפורי הצדיקים לסוגת ההגיוגרפיה - ספרות שבחים על 'גדולי הדור'. כאן אנו נתקלים בסיפור שונה, המקבל גם תמיכה מכתביו של רבי לוי יצחק עצמו", אומר מרק.
דין התורה המוזר
באחד המאמרים המתפרס על פני למעלה ממאה עמודים, מתאר פרופ' מרק את דין התורה שערך רבי לוי יצחק עם האל. נשמע מוזר? לא אם זוכרים שהוא כונה "סניגורם של ישראל", וככזה מצא את עצמו בתפקיד התובע ב"דין התורה" שערך בין עם ישראל, לקדוש ברוך-הוא.
על מה נתבע האל?
"לרוב הרקע לתביעה היה ענייני משפחה, כאשר היה מופיע לפניו זוג שלא זכה לפרי בטן", מסביר מרק. "רבי לוי יצחק היה פונה לאל ואומר לו באופן הגלוי ביותר: 'הבטחת המשכיות... איך אתה יכול למנוע מבן אדם את הזכות לשאת אישה ולהוליד צאצאים'? "
רבי לוי יצחק היה לא רק תובע אלא גם הדיין, וככזה היה מוציא את האל חייב בדין, ובקשותיו היו מתמלאות לפי האימרה החסידית: "צדקי גוזר והקדוש ברוך-הוא מקיים". מרק שחקר את התפתחותו ומקורו של "דין התורה" הבלתי שגרתי הזה, מסביר כי תופעת קיום דין תורה בין האדם לאלוהיו הופיעה כבר אצל רבי שמעלקי מניקלשבורג, מי שהיה רבו של רבי לוי יצחק.
"גם אצל רבי שמעלקי מצאנו מסמכים על דין תורה שבו נתבע האל נוכח בני זוג חשוכי ילדים, ולאחר שהאל חוייב - אכן נולד ילד, אלא שמאוחר יותר הוא חלה וההורים חזרו לבית הדין של רבי שמעלקי. הוא לא היסס, וחייב את הקב"ה לשלוח רפואה שלמה לילד".
