ליבידו, ארוס ו"הנפש הבהמית": כשפרויד פגש את החסידות
פרויד והבעש"ט על ספת הפסיכולוג: מה המשותף בין המיסטיקה לפסיכולוגיה? הרבה יותר ממה שחשבתם. החל מפתרון חלומות - ועד לתת מודע, מהתשוקה המינית - ועד להדחקות. כל מה שפרויד ידע, הכירו גם המגיד ממזריטש והבעל שם טוב
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לחכם שאול פתיה היתה נכדה בשם חביבה, שהיתה מגיעה אל חנות הספרים ומבקשת פתרון לחלומותיה. כשהיא מתבקשת לספר על חלומותיה ועד כמה הם הוגשמו, פרופ' חביבה פדיה מצחקקת במבוכה ומסרבת בנימוס. אבל היא מוכנה להודות כי הדחיפה והעידוד שאותם קיבלה מסבה וגם מהוריה, גרמו לכך שבשונה מרוב חברותיה לספסל הלימודים, שהפכו לעקרות בית למופת - היא צמחה להיות חוקרת יהדות בכירה ומוכרת, שחיברה שלל ספרי עיון בנושאי יהדות, וגם ספרי שירה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- מבצע ניסים: הפשקווילים של פיקוד העורף
- רבני צרפת לממשלה: תגברו את השמירה סביב המוסדות היהודיים
- המדינה לבג"ץ: לאפשר לנשים הסמכה לרבנות
במקרה ותהיתם, הסבא פותר החלומות לא חזה קריירה אקדמית מרשימה לנכדתו, אבל השפעתו עליה הייתה עצומה. כיום היא מכהנת כפרופ' מן המניין באוניברסיטת באר שבע, ראש מרכז אליישר לחקר יהדות ספרד והמזרח – וחוקרת שספרה "קבלה ופסיכואנליזה: מסע פנימי בעקבות המיסטיקה היהודית" יצא בימים אלה ממש (בהוצאת "ידיעות ספרים").
"סבא אמר לי: 'בעולם העליון כל הנשמות שוות', והסביר שיש בעולם הזה הבדלים בין גברים לנשים, בין מצליחים לפחות מצליחים, אך אלו לא אותן קטגוריות כמו בנשמות", פרופ' פדיה אומרת. "זה עשה עלי רושם חזק, ואני גם הקדשתי לו את הספר החדש שלי.
"אגב, האנתרופולוג יורם בילו שממליץ על הספר, מצא קו הקבלה מעניין אחר - הרב יהודה פתיה וזיגמונד פרויד נולדו באותה שנה, זה בבגדד וזה בווינה, ושניהם היו מהפכנים בחקר החלום".
פשר החלומות
פחות ממאה שנים חלפו בין פטירתו של מייסד החסידות, רבי ישראל"בעל שם טוב, ב-1760 - לבין לידתו של
זיגמונד שלמה פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בשנת 1856. ולמרות ששני היהודים הדגולים הללו חיו חיים מקבילים, השניים נפגשים בספר "קבלה ופסיכואנליזה".
"אני מודעת לכך שיש אנשים דתיים שמטרידה אותם ההשוואה בין פסיכואנליזה לקבלה", פדיה אומרת, "אבל בתפיסה שלי, היהדות מורכבת מרבדים שונים - פשט, רמז, דרש וסוד, והמיסטיקה נותנת לאדם להתפתח רוחנית. הפסיכולוגיה היא כמו ארגז כלים שבא לעזור לאדם לנקות את עצמו מקומפלקסים, תסביכים והתניות".
בשנת 1900 פרסם פרויד את ספרו "פשר החלומות", שבו טען כי החלום הוא ביטוי לדחפים עמוקים - וגם לפנטזיות המודחקות שלנו. לדבריה, "מנקודת מבט יהודית וקבלית, חלום יכול להגיע מכל מיני רבדים. מה'פשט' - אכלתי משהו ביום וזה מכביד עלי בלילה, ועד 'תורת הסוד' הקבלית, שמסבירה שבלילה הנשמה באה לגן העדן ומגיעה לסודות והתגלויות.
"הפסיכואנליזה, מדברת על 'האני' של האדם, איך הוא נבנה, איך הוא משתחרר, לאן הוא הולך. גם במסורת הקבלית ובתיאוריות מיסטיות, יש הרבה התעסקות עם העצמי של האדם, בדרך להתפתחות הרוחנית.
"פרויד גם הרבה לדבר על הלא-מודע וגם בחסידות אפשר למצוא את הנושא הזה. יש סיפור שבו הבעל שם טוב משוחח עם המגיד ממזריטש, תלמידו ויורשו בהנהגת תנועת החסידות. המגיד סבל מכאבי רגליים עזים. הבעש"ט אמר לו, פחות או יותר כך: 'הייתי רוצה לרפא אותך בדיבורים, ובגלל שבאת מאוחר אני צריך לרפא אותך בתרופות'. זו פחות או יותר הקבלה מעניינת מאוד בתחום הדת והמסורת, להבדל שבין טיפול תרופתי פסיכיאטרי - לבין טיפול פסיכותרפי מילולי".
יהדות ומיניות
פרויד התייחס רבות בכתביו למיניות האדם, ולדרך שבה החברה מנסה לשלוט - ולעיתים גם לסרס - את הדחפים הטבעיים. גם היהדות עברה כברת דרך ארוכה מאז ימי התנ"ך, שיר השירים והמדרשים שתיארו מיניות בצורה פתוחה ומשוחררת למדי, לעומת המצב שבו נשים מתבקשות כל העת למדוד את אורך החצאית, צפיפות הסיבים בגרביונים - ומספר השערות המדויק שגולש מכיסוי הראש.
"פרויד לא דיבר רק על מיניות, אלא גם על ליבידו - הכוח האנרגטי שמפרנס את היצר המיני", פדיה אומרת. "ביהדות בכלל ובקבלה בפרט, יש לתחום זה שני צדדים: מצד אחד היחס למין הוא חיובי, האדם הוא לא רק מוח אלא גם יש בו יצר, והמטרה היא לקשור בין המין לבין אהבה וקדושה. אך מצד שני יש רצון לבלום את המיניות הסתמית ולרסן אותה, עד לחרדה מהליבידו. בעניין זה יש הקבלה בין פרויד לבין הגישה של רבי שניאור זמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שדיבר על ריסון 'הנפש הבהמית'".
פדיה מסייגת ומוסיפה כי "אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שבספר הזוהר יש תפיסה של הליבידו גם
כסוג של דחף רוחני, תשוקה של ההוויה להתממש ולצמוח, ועל הרצף הזה גם ה'ארוס', דבר שמתאים לגישה של קרל יונג, עמיתו של פרויד.
"בנוסף, היחס של היהדות למין, נגזר גם מהזיקה לתרבות הכללית, מיניות משקפת תרבות ומנטליות, היות ושינויים תרבותיים באים כחלק מתפיסת עולם כוללת. השיקוף של מיניות ומגדריות, כמו גם מעמד האישה, משתנים ומקיימים זיקה עם התרבות הכללית".
ראוי לציין כי למרות שפדיה היא חוקרת באקדמיה, את ספרה כתבה "בלשון בני אדם", ומתוך רצון לכתוב ספר מלווה, מעין "ספר הדרכה". "רציתי לכתוב לא ממקום אקדמי, אלא לנסות ולייצר ספר שמצד אחד עומד בסטנדרטים האקדמיים, אבל מצד שני משוחרר וכתוב ממקום חופשי של חיפוש ומסע".
לפנייה לכתב/ת 
