קראה לעמיתה "נאצית" – ותשלם 90 אלף שקל

מזכירה בחטיבה בגבעת זאב ערכה מסע הכפשה נגד לבורנטית בביה"ס – בפני אחרים וברשת. בית המשפט קבע שמדובר במקרה חמור של לשון הרע

עו"ד ערן לבפורסם: 17.08.17 , 06:58

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שמזכירה בחטיבת ביניים בגבעת זאב תשלם 90 אלף שקל ללבורנטית שעבדה בבית הספר בשל שורת פרסומי לשון הרע נגדה, בפני אחרים וברשת, כולל האשמתה בפלילים וכינויה "נאצית". השופט אביים ברקאי קבע כי ההגנות הקבועות בחוק לא חלות על המזכירה, משום שהיא ביקשה לפגוע במכוון בשמה הטוב של התובעת.

בתביעה שהגישה הלבורנטית ב-2014 היא טענה שבמשך שנתיים הייתה קורבן למסע הכפשות אכזרי מצד המזכירה. לדבריה, היא כינתה אותה בפני הממונים עליה "נאצית" בהזדמנויות שונות ובנוכחות עובדים נוספים. היא הוסיפה שבמהלך שימוע שנערך לשתיהן עקב תלונה שהגישה נגדה המזכירה, היא חילקה כתבה המספרת על עובדת בכירה שנחקרה בעבירות זיוף ומרמה כרמיזה לכך שהתובעת ביצעה מעשים דומים.

תביעה

גולש השמיץ חברת טיולים. בעל האתר ישלם

עו"ד עזרא גולדמן

אתר "ג'יפ-טריפ" סירב להסיר פוסט ביקורתי כלפי חברת "טיולי דורון". בעליו טען שאינו אחראי לתוכן הגולשים בפורומים, אבל השופטת חשבה אחרת

גולש השמיץ חברת טיולים. בעל האתר ישלם 30 אלף ש'

עוד נטען כי המזכירה פרסמה פוסטים בגנות התובעת בפייסבוק, בהם האשימה אותה בהגדלת שכרה על ידי רישום כוזב, ושלחה למנהלת החטיבה הודעה שבה כינתה אותה "אוכלת חינם" ו"ברברית". היא גם הפיצה לעשרות עובדים במועצה המקומית הודעת אימייל שבה כתבה כי התובעת "יורקת לבאר שממנה היא שותה ומכפישה את ראש המועצה".

התובעת דרשה שהמזכירה תפרסם הודעת התנצלות אצל כל אחד מהגורמים שבפניהם הכפישה אותה, ותפצה אותה בגין הפרסומים שהפיצה כנגדה. אולם הנתבעת טענה מנגד שדווקא הלבורנטית היא שהתנכלה לה, הטרידה אותה וניסתה לגרום לפיטוריה. לדבריה, כלל הפרסומים המיוחסים לה לא מהווים לשון הרע, ובכל מקרה עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק מאחר שבסך הכול הביעה דעה בתום לב.

אולם השופט אביים ברקאי לא מצא שום תמימות במעשי המזכירה, וקבע כי היא ערכה נגד התובעת מסע הכפשות מתמשך ומכוון תוך פגיעה חמורה בשמה הטוב. הוא הסתמך בין היתר על עדות הנתבעת, שהודתה שרמזה לממונים הלבורנטית ביצעה מעשי מרמה הדומים "אחד על אחד" לאלה שתוארו בכתבה שחילקה להם, וכי כינתה את התובעת "נאצית" בפניהם ובפני אחות בית הספר.

לדבריו אמנם לא כל קללה היא עילה לתביעת לשון הרע, אך הלכת העליון מ-2006 קבעה במפורש שהכינוי "נאצי" נחשב ללשון הרע. הוא ציין שהנתבעת "הרשיעה" את עמיתתה לעבודה בביצוע עבירות פליליות חמורות על דעת עצמה, וגם בכך היא חטאה בלשון הרע.

באשר לפרסומים בפייסבוק ולהודעת הדוא"ל שנשלחה לעובדי המועצה מצא השופט ברקאי כי הנתבעת "הצליפה בלשונה ובמקלדתה בתובעת" מתוך כוונה לחשוף את ההכפשות בפני אנשים רבים ולפגוע בה.

הוא קבע שמכלול הנסיבות והאירועים במקרה זה מעידים על כך שהנתבעת התנהלה בחוסר בתום לב והתנסחה באופן מטעה המציג את הדברים שכתבה כעובדות, ולכן לא עומדות לה ההגנות הקבועות בחוק. הוא העיר כי הוא לא מחייב את הנתבעת לפרסם הודעת התנצלות, אך התיר לתובעת לפרסם את פסק הדין כתחליף.

לנוכח הנסיבות החמורות פסק השופט ברקאי לתובעת 90 אלף שקל – פיצוי גבוה העומד כמעט על תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק שבחוק לשון הרע – בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.