מטופל איבד שמיעה. המדינה תשלם 250 אלף ש'

בעקבות 3 ניתוחים באסף הרופא נפגעה אוזנו של מטופל. ביהמ"ש קיבל את תביעת הרשלנות שעסקה בעיקר באופן שבו נויד לאחר הניתוחים

עו"ד רן שקדפורסם: 17.08.17 , 22:57

בית משפט השלום ברמלה קבע לאחרונה שהמדינה תפצה ב-250 אלף שקל מטופל שאיבד שמיעה באוזנו בעקבות רשלנות בסדרת ניתוחים שעבר בבית החולים אסף הרופא. השופטת שרון צנציפר-הלפמן קבעה שהניתוחים אמנם בוצעו כראוי, אולם היא קיבלה את התביעה שעסקה בעיקר באופן שבו נויד התובע מחדר הניתוח לאשפוז בבניין אחר.

הניתוח הראשון – שבו הוחדרה לאוזן פרוטזה מלאכותית זעירה – בוצע ב-1999, כאשר התובע היה בן 64. כעבור שנה הוא נאלץ לעבור ניתוח חוזר וכשנתיים לאחר מכן הוזמן לניתוח נוסף, שלאחריו איבד את השמיעה באוזנו הימנית.

תביעה

600 אלף שקל לאישה שהפכה עקרה ברמב"ם

עו"ד אייל בן ישי

הצוות לא זיהה שארית שליה שנשארה ברחמה של יולדת בניתוח קיסרי, והיא לקתה בתסמונת "אשרמן". ביהמ"ש קבע שמדובר ברשלנות רפואית

600 אלף שקל לאישה שהפכה עקרה ברמב"ם

ב-2006 הוא הגיש תביעה נגד אסף הרופא ומשרד הבריאות, שבה טען לרשלנות של הנתבעים לאחר הניתוח הראשון והשלישי, כאשר הועבר ל"מחלקה לאחר ניתוחים" באופן גס ומטלטל, במכונית שאינה מיועדת להעברת חולים, וכל זאת אף שלפני הניתוח הודגש בפניו שיש להימנע מתזוזות ראש במשך 24 שעות. לטענתו, טלטול זה הוא הסיבה היחידה לכישלון הניתוחים ולנזקיו.

בבית המשפט הוא סיפר על הנחיות הרופא ומה שקרה אחר כך: "פתאום לוקחים אותי ומטלטלים אותי ומכניסים אותי לאוטו שמנוע מאחורה, כל הדרך משובשת... לא הייתה שום רחמנות. כשהגעתי למחלקה בא הרופא לטפל בי, לראות ועשה לי סימן אם אני שומע עם המכשיר שדופקים על זה, אמרתי לו אני לא שומע כלום, אמר לי זהו. תוך חמש דקות גמרו אותי". בנוסף, הוא תבע פיצויים על פגיעה באוטונומיה, בטענה שלא קיבל הסברים מלאים על הניתוחים, שבוצעו ללא הסכמה מדעת.

בית החולים ומשרד הבריאות טענו שיש לדחות את התביעה, והפנו לחוות דעת מומחה בית המשפט שקבע כי הניתוחים בוצעו כראוי, וכי ירידה בשמיעה ונקב בעור התוף הם סיבוכים מוכרים ושכיחים שעלולים להתרחש אצל טובי המומחים. לעניין שינועו של התובע לאחר הניתוחים נטען כי לא תועד אצלם אירוע של טלטול או של תלונות מצד התובע בעניין זה.

"התעלמות מוחלטת מרצונו"

אולם השופטת שרון צנציפר-הלפמן קבעה כי "התובע הועבר מחדר הניתוח למחלקה באמצעי שאינו תואם את מצבו הרפואי (העברה מטלטלת), זאת בניגוד להנחיות המפורשות שניתנו על-ידי הצוות המטפל, האוסרות על תזוזת ראשו לאחר הניתוח. ראש לכל, מצאתי את עדויות התובע, אשתו ובנו אמינות ומהימנות ושוכנעתי כי הם מתארים את הדברים שאירעו כהווייתם".

קביעתה שלפיה בית החולים התרשל התבססה גם על התיעוד הרפואי שנרשם לפני הניתוח השני, ולפיו אחרי הניתוח הראשון היה שיפור לזמן קצר ואחרי העברת חולה למחלקה שמיעה ירדה: "במקרה דנן הובל התובע פעם אחר פעם באופן שנראה לנתבעים ראוי, זאת תוך התעלמות מוחלטת מרצונו ולמרות התנגדותו המפורשת להעברתו המטלטלת. מדובר לא רק בטיפול פוסט אופרטיבי שנעשה ללא הסכמה של המטופל, אלא בטיפול בניגוד להסכמתו ולרצונו המפורשים".

בנוסף, השופטת צנציפר-הלפמן קבעה שהתובע זכאי גם לפיצויים על היעדר הסכמה ופגיעה באוטונומיה, שכן הנתבעים לא הסבירו לו על סיכויי וסיכוני הניתוח השלישי ומאחר שטולטל בניגוד לרצונו.

לאחר שניתחה את נזקיו, שכללו הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, השופטת חייבה את המדינה בפיצויים בסך 250 אלף שקל (מתוכם 150 אלף על פגיעה באוטונומיה וכאב וסבל), בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מהפיצוי.