רשת "יוחננוף" תפצה עובד שפוטר בחופשת מחלה

שף שהועסק במחלקת האוכל המוכן עבר תאונה והושבת לתקופה ארוכה. במהלכה הוא זומן לשימוע, ופוטר מאחר שלא הגיע אליו. הפיצוי: 45 אלף ש'

עו"ד עמית אבןפורסם: 21.08.17 , 23:23

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע לאחרונה שרשת המרכולים "יוחננוף" תפצה בכ-45 אלף שקל שף שהועסק במחלקת האוכל המוכן ופוטר במהלך חופשת מחלה עקב תאונת דרכים. הוא תבע פיצויים על סעיפים שונים, אך השופט יוחנן כהן קיבל את עמדתו רק באופן חלקי.

בסוף 2013 נפצע התובע בתאונת דרכים שאירעה במסגרת העבודה, ונעדר במשך שלושה חודשים. הוא חזר לאחר מכן לעבוד לזמן קצר אך מאחר שהמשיך לסבול מכאבי גב, הוא קיבל מרופאיו ימי מחלה נוספים למשך כחודשיים וחצי. במהלך חופשת המחלה זומן התובע לשימוע לפני פיטורים בטענה שתפוקת עבודתו ירדה. לאחר שלא הגיע לשימוע הוחלט לפטר אותו ושולמו לו פיצויי פיטורים, דמי חופשה ודמי הודעה מוקדמת.

תביעה

87 אלף שקל לסמנכ"ל שפוטר ללא שימוע ראוי

עו"ד ענבל תמם

אחרי 14 שנים בחברת "ב.י.ג. ל.ק למערכות" פוטר הבכיר בפגישה שאליה זומן כלאחר יד וללא פרוטוקול. בית המשפט קיבל חלקית את תביעתו

87 אלף שקל לסמנכ"ל שפוטר ללא שימוע ראוי

בתביעה שהגיש לאחר מכן נגד הרשת טען העובד שהיא לא הייתה רשאית לזמן אותו לשימוע בזמן שהוא בחופשת מחלה ומצבו הרפואי מנע ממנו להגיע. לשיטתו, בהתנהלותה שללה ממנו הרשת את הזכות להשמיע את דבריו והוא פוטר בניגוד לחוק. בנוסף טען שבמאי 2013 העבירה אותו המעסיקה לסניף נתיבות, במרחק כשעת נסיעה מביתו, ודרשה ממנו להסיע עובדים בדרכו לסניף וחזרה, אך לא שילמה לו עבור שעות הנסיעה הללו.

בתגובה טענה הרשת שהתובע פוטר כחוק לאחר שהחליט על דעת עצמו לא להגיע לשימוע. לשיטתה, החוק מאפשר לפטר עובד שנמצא בחופשת מחלה עקב תאונת עבודה, בייחוד אם התאונה אירעה יותר מחצי שנה קודם לכן. היא הוסיפה שהתובע קיבל את כל התשלומים שלהם היה זכאי, כולל עבור השעות שבהן הסיע את העובדים בין סניפיה, מה גם שהועמד לרשותו רכב מטעמה.

השופט יוחנן כהן הסכים שנפל פגם בפיטורי התובע, אך קבע כי הפגם לא היה בכך שפוטר ללא שימוע, אלא בכך שהמהלך בוצע בעת שהיה בחופשת מחלה תוך שלילת זכותו למצות את יתרת ימי המחלה שנצברו לטובתו, בניגוד לחוק.

השופט הסתמך בקביעתו על עדות התובע, שממנה עלה כי רק ביום השימוע עדכן את מעסיקתו בדבר חופשת המחלה ובכך שלא יגיע לשימוע, ועל כן התובע עצמו ויתר על זכותו להשמיע את דבריו טרם הפיטורים.

באשר לשעות הנסיעה הסביר השופט כהן שעובד לא עומד לרשות מעסיקיו כשהוא בדרכו לעבודה, ואם הסכם העבודה לא קובע שזמני הנסיעות ייחשבו כשעות עבודה, התובע לא יהיה זכאי לתשלום עבורן.

בהקשר זה ציין השופט כי אפשר לראות בזמני ההסעות כשעות עבודה רק אם נתיב הנסיעה סטה משמעותית מדרכו הרגילה של התובע באופן שהאריך את משכה, אך ממצאי דוח הנוכחות מעלים כי התובע החתים כרטיס בסניף הסמוך לביתו, כך שהוא לא באמת עבד בסניף נתיבות ולכן לא הוכח שנדרש ממנו לנסוע כל יום למרחקים ארוכים, והוא אינו זכאי לתשלום עבור שעות הנסיעה.

לבסוף, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 45 אלף שקל בגין פיטורים בניגוד לחוק ויתרת ימי המחלה שעמדו לרשותו בעת שפוטר, בתוספת הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.