בעל הוריש את רכושו לאחותו – ואלמנתו תבעה

לפני מותו, בשלב מתקדם בהליך הגירושים, החליט הבעל שהוא לא מעוניין להשאיר דבר לאשתו. בבית הדין נקבע שהיא בכל זאת תקבל את סכום כתובה

עו"ד שירה איזנשטטרפורסם: 24.08.17 , 22:43

בית הדין הרבני בתל אביב קבע לאחרונה כי אישה תקבל את סכום כתובתה מעיזבונו של בעלה המנוח, אף שלקראת מותו – זמן קצר לפני שהושלם הליך הגירושים ביניהם – הוא חתם על צוואה שבמסגרתה הוריש את כל רכושו לאחותו. לפיכך תזכה האלמנה ל-100 אלף לירות ישראליות – צמודות לדולר אמריקני מיום הנישואים.

בני הזוג התחתנו ב-1974 ונולדו להם שתי בנות. בשנים האחרונות לנישואיהם הם חיו בנפרד והבעל שהה רוב הזמן בחו"ל. ב-2010, בעקבות תביעה של האישה, חויב הבעל לשלם לה מזונות חודשיים של 2,700 שקל. ביוני 2012 הוא שב לארץ עקב מצב בריאותי קשה והצדדים הגישו בקשה משותפת לגירושים. באפריל 2013 קיבל בית הדין את הגירושים אך במקביל עיכב את ביצוע פסק הדין של המזונות עד לבירור טענות שהעלה הבעל ובהן טענת "פרעתי" (שלפיה כבר שילם אותם) וטענה שהאישה עובדת למחייתה.

תביעה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

מערכת PsakDin

אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

פחות מחודש לאחר מכן, ועוד לפני סידור הגט, הלך הבעל לעולמו אך עוד לפני כן כתב צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאחותו. בתביעה שהגישה האישה נגד האחות היא ביקשה שישולמו לה מזונות מתוך העיזבון. היא דרשה "מדור ספציפי" - הכרה בזכותה הבלעדית לגור בדירת המגורים המשותפת למשך כל חייה.

לטענתה, מאחר שבפועל היא ובעלה לא התגרשו היא עדיין זכאית למדור ולמזונות על פי ההלכה. היא ציינה שבעלה לא הוכיח לפני מותו את הטענות שהעלה והוסיפה שממילא לצוואת שלו אין משמעות לגביה בהתאם להלכה שנקבעה בשולחן ערוך, ולפיה "ואפילו ציווה בשעת מיתה 'אל תיזון אלמנותי מנכסי' – אין שומעים לו".

האחות טענה מנגד שאחיה המנוח כתב במפורש בצוואתו שהוא לא מצווה דבר לאשתו ולבנותיו עקב התנהגותן כלפיו. היא הסבירה שהתובעת התעללה באחיה, ציערה אותו והגישה נגדו בקשות סרק לצווי הגנה. לדבריה, האלמנה לא זכאית למדור ולמזונות מאחר שפסק הדין לגירושים ניתן לפני מות אחיה.

שעה לפני מותו

אב בית הדין, הרב זבדיה כהן, הבהיר שמאחר שטענות הבעל נגד החיוב במזונות לא הוכחו, אין בסיס לעיכוב הביצוע והאלמנה זכאית לקבל מהעיזבון מזונות ממועד העיכוב ועד ליום שבו ניתן פסק הדין לגירושים.

באשר לזכאות למזונות ולמדור לאחר מות הבעל כתב הדיין שההלכה מכירה בזכותה של אלמנה למזונות מעיזבון בעלה אפילו אם הדבר לא צוין בכתובתה, ואף במקרים שבהם הבעל ציווה מפורשות לפני מותו לא לזון אותה מנכסיו.

אלא שלדבריו, במקרה זה זכאות האישה למזונות ומדור אינה חד משמעית מאחר שהבעל כתב בצוואתו שהוא מעביר את רכושו לאחותו כ"מתנה שתוקפה שעה לפני מותי על פי הדין העברי". כלומר, הבעל נתן במתנה את רכושו לאחותו שעה לפני מותו ומאחר שהאלמנה זכאית למזונות מהעיזבון רק עם מותו - הרי שזכותה של האחות קודמת בזמן וגוברת.

עם זאת, הדיין כהן סבר שלנוכח המנהג ההלכתי שלפיו נותנים לאלמנה כתובה כנגד זכותה למדור ומזונות, ועל רקע ספק מסוים שעלה בקשר לתוקפה ההלכתי של צוואת הבעל, יש מקום לפסוק לאישה את כתובתה.