צפו: כך התנפץ החלום של אוהדי הפועל ב"ש

אם הייתם אומרים לאוהדי הפועל באר שבע בקיץ 2009, בתקופה בה שיחקה קבוצתם בליגה הלאומית, שתשע שנים מאוחר יותר הם יהיו במרחק נגיעה מהעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופת - הם היו שולחים אתכם לאשפוז. אמש (ג'), באחד מימי הקיץ הלוהטים של קיץ 2017, באר שבע באמת נגעה בחלום הזה, אבל רק נגעה.

היריבות האפשריות של באר שבע בליגה האירופית

אי אפשר לברוח מזה: באר שבע לא מספיק טובה

שער מוקדם של מיטיה וילר העניק למאריבור ניצחון 0:1 ושם קץ לחלום. הפועל באר שבע תסתפק בהופעה נוספת בליגה האירופית, אך רגעי הקסם האלה והזמנים שהשתנו, רק מראים עד כמה לא ניתן לקחת את הכל כדבר מובן מאליו.

X

צפו באוהדים צופים במשחק    (צילום: הרצל יוסף)

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

בשעה שהשחקנים האהובים עלו על כר הדשא באצטדיון הביתי של מאריבור בסלובניה, כמה אלפי קילומטרים משם התקבצו להם 800 מאוהדי הקבוצה יחדיו, במטרה לחזות בערב שאמור היה להפוך להיסטורי בתולדות המועדון.

הקרנת משחק הגומלין של פלייאוף מוקדמות ליגת האלופות נעשתה על גבי מסך ענק באולם האירועים "אגמים" בעיר. במקביל, גם תומכי ואוהדי הקבוצה ממרכז הארץ ארגנו הקרנה באחד הפאבים בתל אביב. בעוד ששירי ה"לה לה לה השתגעתי בגללה" ו"באר שבע לא תרד" מתנגנים ברקע עם כמה צ'ייסרים מהחבית, היו גם לא מעט מבין האוהדים שלא הרשו לעצמם להיות יותר מדי נינוחים. הידיעה שמאריבור זקוקה ל-1-0 קטן על מנת לגנוז שוב את חלום הצ'מפיונס של באר שבע לא בישרה נחת מהדקה הראשונה.

האוהדים בזמן המשחק(צילום: ישראל יוסף)

לב שבור. מליקסון(צילום: רויטרס)

איתי שכטר, אוהד הקבוצה, שהיה שם גם אשתקד כשהקבוצה הודחה על ידי סלטיק, נשמע אופטימי לפני תחילת המשחק: "אני מאמין שאפשר לעשות את זה, יש לנו קבוצה טובה ויש

סיכוי".

כמו האוהדים שהמריאו עם הקבוצה לסלובניה, גם אלו שנשארו בישראל לא הצליחו להירדם בלילה שלפני המשחק. בסלובניה זה קרה בגלל רימוני ההלם וזיקוקי הדינור שהציתו הפנאטיים ממאריבור, אבל גם האוהדים שנשארו בארץ לא היו מסוגלים לעצום עין.

המשחק החל עם המון אופטימיות, אך כשהשעון הראה בדיוק 15 דקות העלה וילר את הסלובנים ל-0:1. שלב כסיסת הציפורניים החל ובמקביל עלה מפלס הלחץ. הדקות חלפו, וכל מסירה פשוטה או הרמת כדור ללא מוצא, גררו תיסכול רב ולא מעט עצבים. עד שהשופט שרק לסיום ושם קץ לחלום.