לא מספיק טובה / טור
באר שבע לא נופלת ממאריבור, אבל ברגע האמת של מה שהוגדר "המשחק החשוב בתולדות המועדון" הייתה רחוקה מהרמה שהתרגלנו לראות ממנה. כאן טמונה האכזבה הגדולה ביותר. אורי קופר על נפילה שלא קשורה למזל אלא ליכולת, ופספוס הזדמנות שאי אפשר לדעת מתי תחזור
אנשי כדורגל נוהגים להשתמש בקלות יתרה במילה "חלום". שחקן שאומר שעבורו היה חלום לחתום בקבוצה מסוימת האמין באמת שיום אחד יגיע לשם. מאמן שמצהיר שאליפות היא הגשמת חלום מבחינתו עבד כל השנה כי האמין שהוא יכול לזכות באליפות. לפני שמונה שנים, לא יותר, כשהפועל באר שבע עלתה בחזרה לליגת העל, החלום שלה, כלומר התקווה הריאלית, היה להתקרב לצמרת הכדורגל המקומי. גם זה רק אולי.
בכר: "החמצה אדירה, קשה לדבר"
- צפו באוהדי באר שבע צופים במשחק
מחשבה על ליגת האלופות אז, ובעצם גם לפני שלוש שנים בלבד, לא הייתה חלום אלא הזיה. דבר שרק אדם לא שפוי, או שחקן פוטבול מנג'ר במחשב, יכול לחשוב עליו. לכן, כשההזיה הפכה איכשהו לחלום שאפשר להגשים, לעניין מוחשי, ההתעוררות אחרי ההפסד הערב (ג') למאריבור בגומלין פלייאוף ליגת האלופות כואבת יותר.
ההתעוררות, שהגרלת הליגה האירופית ביום שישי תעזור לה רק במעט, כואבת יותר גם כי סנטימטר אחד של כפפת שוער היה יכול לשנות את התוצאה. כמה שהקרחת של טוני ווקאמה הייתה קרובה בדקה ה-90 להעלות את באר שבע לצ'מפיונס, ונתקלה רק בעצירה גדולה של הנדנוביץ'. סנטימטר אחד, קצת לפני השריקה האחרונה, שווה כל כך הרבה יוקרה, כל כך הרבה שקים של כסף ושל אכזבה.
ולמרות הסנטימטר לא צריך לדבר על מזל. באר שבע הפסידה כי היא לא הייתה טובה ולכן מדובר באכזבה, עצומה, אולי יותר מהיכולת. "בשבוע הבא אנחנו נעבור", אמר ברק בכר לאחר המשחק הראשון, והצהיר זאת כי גם עכשיו, לאחר ההדחה, הוא יודע שיש לו את הקבוצה המוכשרת יותר, גם אם רק במעט.
מאריבור קבוצה ממושמעת, מאומנת, טקטית ומנוסה, אבל לא מבריקה. באר שבע השיגה, במשחקי חוץ, תוצאות טובות יותר, מול קבוצות טובות יותר, הרבה יותר. מבלי לזלזל חלילה במאריבור, אפילו לא לרגע, כמעט בכל שנה קבוצה לא מדורגת, כמו הישראליות, תקבל יריבה קשה יותר בפלייאוף. אבל במחצית הראשונה באר שבע לא שיחקה כאילו היא יודעת שהיא מאמינה בעדיפותה אלא בדיוק להיפך. וכשנזכרה, כבר היה קשה הרבה יותר.
לבאר שבע היה חשוב לא לספוג מוקדם מכיוון שבמקרה כזה, בשמירה על השער לפרק זמן משמעותי, היא הייתה יכולה לקחת את המשחק לכיוון שרצתה. מאריבור הייתה חייבת להמר יותר ובאר שבע, במקביל, לעשות מה שאוהבת – התקפות נגד מהירות דרך טוני ווקאמה. אבל האלופה הישראלית ספגה ברבע השעה הראשונה. כמו שקרה לה מול סלטיק באותו שלב בעונה שעברה. כמו שקרה לה מול לודוגורץ בסיבוב הקודם, אותו הצליחה איכשהו לעבור.
היא ספגה בעיקר כי ההגנה שלה הרבה פחות איכותית ממה שכולנו התרגלנו לראות. עם שיר צדק בימים הטובים ביותר, פלוס מיגל ויטור, היה אפשר להתפעל בכל שבוע מההגנה באדום. והנה, במבט על ההגנה הנוכחית התחושה, עם חאתם עבד אל-חמיד, לואי טאהא, והירידה של צדק ובן ביטון מתחילת העונה, פתאום, גם על הנייר, זו לא נראית הגנה של ליגת האלופות. אפילו לא קרוב. השער הגיע בעקבות כאוס הגנתי שלם. צדק יצא עד לקו השמאלי כדי לכסות הגעה מאוחרת של מיחאי קורהוט. טאהא לא הרחיק מספיק טוב. מאור מליקסון לא ירד עד הסוף כדי לסגור את המגן בצד שלו אחרי שביטון נכנס פנימה מדי. בלגן, ובשלב הזה גם בלגן משמעותי אחד שולח אותך הביתה.
אחרי הבלגן האחד הזה באר שבע נאלצה לרדוף כל המשחק והיא הצליחה להיות אפקטיבית, בקושי (מצב ראשון למסגרת בדקה ה-81 אומר הרבה), רק כשמיכאל אוחנה נכנס. אוחנה עזר מאוד לווקאמה, הדמות שכולם התעסקו בה – התקשורת הסלובנית, הבמאי עם הקלוז-אפ רגע לפני שריקת הפתיחה, זה ששמור לשחקנים המפחידים באמת, וגם מאריבור עצמה, שהביאה שמירה כפולה. ווקאמה התחיל יותר במרכז והשתחרר רק כשאוחנה היה שם ומשך אליו חלק מהאש.
רק שער אחד
באר שבע שילמה על המחצית הראשונה – בסאות'המפטון וסן סירו, למשל יזמה הרבה יותר – וגם כי בעצם לא היה לה חיזוק. השחקן החדש היחידי בהרכב היה עבד אל-חמיד. בעקבות ההגעה המאוחרת, יחסית, של תומאש פקהארט, והפציעה של בן שהר, מוחמד גדיר פתח במשחק הכי חשוב של הקבוצה. זה לא מספיק טוב.
ועדיין, כמו בעונה שעברה, מדובר בשער אחד. גם אז, נגד סלטיק, היה מספיק עוד כדור אחד ברשת כדי לעלות ואז להמתין לראות אם תקבל את יובנטוס או באיירן מינכן. את ליונל מסי או כריסטיאנו רונאלדו. את ז'וזה מוריניו או פפ גווארדיולה. לא לפגוש סתם אלא אצלה בבית, בטרנר, בעיר באר שבע. אכזבה עצומה, לא רק מהתוצאה אלא גם מהיכולת. היא פשוט לא הייתה מספיק טובה מול יריבה שהייתה יכולה, אפילו צריכה, לעבור.
היכולת פגעה בבאר שבע, שמאוד רצתה להיות במקום אליו כל קבוצה אירופית שואפת, אבל ההדחה היא בשורה רעה לא רק לה, אלא גם למכבי תל אביב או כל אחת אחרת שחושבת שיש לה סיכוי להתמודד על אליפות בישראל. עדיין לא קרה פה שקבוצה שעלתה לצ'מפיונס זכתה באותה עונה בתואר כך שבליגה יהיה לאלופה הנוכחית עוד מרווח נשימה במטרה להביא עוד צלחת, כדי שתוכל לנסות שוב, בשנה הבאה, לעשות קפיצה של עוד שלב אחד.
לפנייה לכתב/ת 
