חוששת שבני יקוטלג כחריג בגלל שהוא טבעוני
"הילד שלי יהיה ילד מיוחד, לא כי הוא טבעוני, כי כל הילדים מיוחדים. אבל מה יקרה אם הבחירות שלי יהפכו אותו לחריג חברתית ויעמידו אותו בסיטואציות שלא יהיו לו את הכלים להתמודד איתן?" רינת מור, אימא של נורי בן החודשיים, חושבת כבר קדימה
לפרויקט המלא - "לא משחק ילדים"
"בשבת האחרונה השתתפנו בחגיגת יום הולדת של המשפחה", מספרת רינת מור. "הייתה שם עוגה גדולה ויפה וידעתי שכשנורי יגדל ויעמוד בסיטואציה הזאת הוא לא יוכל לאכול מהעוגה וירגיש תסכול. זה הכאיב לי לחשוב שהוא ישלם מחיר רגשי בגלל ההחלטה שלי וכעסתי על עצמי. ברגע שזה קרה ניסיתי לחשוב על פתרונות, על איך בעצם אני יכולה לגרום לזה שזה לא ישפיע עליו, או ישפיע עליו פחות. למשל שבסיטואציה כזאת אני תמיד אדאג להביא עוגה נוספת, טבעונית, כדי שהוא וכל מי שירצה כמובן יוכלו לאכול ממנה".
בנה של רינת רק בן חודשיים, אבל כאישה שבחרה להיות טבעונית יש לה כבר מחשבות ולבטים לגבי ההורות והדרך שבה יילך בנה הקטן - נורי. "בחוויית ההורות יש הרבה אושר, אבל גם לא מעט תסכול ורגשות אשמה", היא אומרת.
"אני מרגישה גם שיש איזשהו לחץ סביבתי כל הזמן להשוות, לראות איך הוא מתפתח ביחס לאחרים, אם זה תקין וכו'. זאת חוויה מאכזבת כי אני מרגישה שהיא מרחיקה אותי מהאינטואיציה האימהית שלי וממה שאני מרגישה בקשר המיוחד הזה. גם נלווים לזה הרבה רעשי רקע, הרבה 'עצות' לגבי מה נכון בשבילו ואיך נכון בשבילו, מה הוא צריך לאכול, מה אני צריכה לאכול וכמה לישון".
לדברי מור, "הבחירה בטבעונות זה הכול מלבד אוכל. כלומר מבחינתי אוכל הוא הדבר הכי שולי בתהליך. אני מרגישה שלבחור דרך חיים טבעונית זו לא בחירה קולינרית אלא בחירה שקשורה לערכים ולתפיסת עולם רחבה יותר של שוויוניות. זה מה שאנחנו בוחרים לעצמנו וזה מה שאנחנו בוחרים לנורי, והאוכל מבחינתי הוא נגזרת של זה, משהו שולי יותר למהות של אורח החיים הזה.
"לרוב, כשאתה אומר לסביבה שלך שאתה טבעוני, מסתכלים עליך ברחמים או בכעס או בלעג, ובאופן כללי זאת בחירה שמעצם היותה מצליחה לעורר רגשות שליליים ואנטגוניזם. לכן הפחד האמיתי שלי הוא שנורי ייתקל בזה מבלי להבין למה, כי הרי זאת לא בחירה שלו".
לפנייה לכתב/ת 
