שפים מבשלים עם ישראל אהרוני

עכשיו כשהפכתי לראשונה לסבא והצטרפתי רשמית לחבורה הנעלה של "זקני השבט", החלטתי שמן הראוי שהפעם יכינו לי ארוחה חגיגית לראש השנה. וכך הזמנתי לביתי חבורת שפים צעירים ומוכשרים, שאני מאמין שיהיו הדבר הבא בתחום, וישקדו כל אחד על מנה משלו. כן, הגיע הזמן שיטרחו השפים הצעירים מסביבי בעוד אני משקיף עליהם בנחת.

אהרוני גאה לארח (מימין): ענר הרקוב, תמיר מיכאלי, יאיר יוספי, סאני דרעי, תומר אגאי וחן לוינשטיין (צילום: שי ניבורג)

כבר שנים שאני עוקב בהשתאות אחרי הכשרונות הרבים שמניעים את עולם האוכל המקומי התוסס. אני מודה שאני מביט בהם גם במעט בקנאה, בעיקר בשל האפשרויות הרבות שעומדות לרשותם, ולא היו לבני דורי ‑ אם בחומרי הגלם המשובחים או בכוח האדם המקצועי. רק התשוקה שבוערת להם בעיניים משותפת לכולנו.

בחרתי הפעם דווקא לא ללכת על השמות המוכרים, שמופיעים חדשות לבקרים בתקשורת, אלא על שישה אנשי מקצוע אלמונים יחסית שאני מעריך מאוד את פועלם: ענר הרקוב ותמיר מיכאלי, שני צעירים נאים שנראים יותר כמו חברי להקת רוק מאשר שפים, ממסעדת "מונאר", שמגישה אוכל צמחוני ונפלא נוסח דרום הודו. אני התאהבתי גם במקום שפתחו וגם בהם.

יאיר יוספי, הציני והמושחז, שהוא גם הוותיק שבחבורה, השותף (יחד עם השף עומר בן גל) במסעדה המצוינת ׳ברוט׳ ובמסעדה האסייתית ׳אקסטרה ברוט׳. בברוט, שעטנז של בר יין עם מסעדה, מגישים תפריט משתנה מיום ליום, מעין ג'ם סשן של אוכל מדויק, כמעט קלאסי עם גיחות חדשניות. תומר אגאי, מ"סנטה קטרינה" המצליחה, הוא אחד הפרשניים המעניינים של המטבח הישראלי העכשווי, והוא מכין אוכל נהדר, פשוט ועז טעמים, ביד קלה ובוטחת.

חן לוינשטיין, שכרגע לא עובדת במסעדה, הנמרצת והחייכנית, שהכרתי אותה כשעבדה באחת מתוכניות הטלוויזיה שלי. ואחרונה חביבה סאני דרעי, שנחשבת ובצדק, לאחת הקונדיטוריות הטובות בעיר. יש לה חיוך משגע, היא טמפרמנטית ותזזיתית וגם בה אני די מאוהב.

הכתבה המלאה  - היום במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"