מתחת לסלע / עמיר פלג
אחרי שראשי איגוד הטניס דירדרו את הענף, אנשי הנבחרת ניסו לייפות את המציאות והפרשנים התחנפו, הגיעה התבוסה לאוקראינה בדייויס. את הכישלון הזה כבר אי אפשר לטייח
"הצלחנו להגיע להתקדמות אדירה בכל התחומים". כך, בחוצפה אדירה, אמר לא מזמן יו"ר איגוד הטניס אסי טוכמאייר, אחרי אחת ההחלטות החשובות שקיבל למען הטניס הישראלי - לפרוש מהתפקיד.
בתחילת החודש נבחר מחליפו, בהליך שהזכיר לכמה מהמצביעים את חגיגת הדמוקרטיה בצפון-קוריאה. יוני ירום, עד לא מזמן יו"ר איגוד האופניים שכיהן במקביל בנשיאות איגוד הטניס ומעורה בעסקנות הספורט, גבר על איש העסקים איליה סוולקין עם 1,093 קולות לעומת 96. ועם מי מיהר להצטלם הזוכה המאושר? ברור, עם שלמה גליקשטיין, המנכ"ל שבתקופתו הטניס הידרדר ושכרו התנפח (קרוב ל-40 אלף שקל בחודש). אדריכלים מרוויחים טוב. גם אדריכלי הכישלון.
יום לפני מפגש הדייויס עם אוקראינה התראיין דודי סלע ב"ידיעות אחרונות" ולמרות "ההתקדמות האדירה" של טוכמאייר העיד ש"אנחנו במצב הכי גרוע בעשורים האחרונים", וכי "האיגוד לא עושה כלום". שמות סלע השתפן לגלות, אבל אחרי שהובס על ידי אוקראיני שמדורג הרבה מתחתיו, "בכירים באיגוד" אמרו ש"דודי יורק לבאר ששתה ממנה". כאילו שיש באר. גם ה"בכירים" לא הזדהו, אך היו"ר הטרי והמנכ"ל המבוהל מיהרו להודיע שזה לא הם. למה לחפש אחראים לכישלון? הכי חשוב עכשיו להרגיע את המערכת ולחזור לשגרה. כלומר, לא לעשות כלום.
בתבוסת הדייויס הקודמת, 5:0 לפורטוגל, הוצנח לנבחרת עגל הזהב ישי עוליאל, ילד מוכשר שהפך אצלנו ל"אלוף העולם לנוער", תואר בו לא זכה מעולם. אבל ראש הממשלה נתניהו מיהר להיפגש עימו והבטיח: "המדינה תמשיך לסייע לך למצות את הפוטנציאל". היום הוא כמעט בן 18, הקריירה לא ממריאה. משהו כנראה נתקע בוועדת השרים לקלקלה.
קפטן הנבחרת בשנים האחרונות היה אייל רן, וזו שערורייה בפני עצמה. רן מתעסק בנדל"ן והתגורר במשך מרבית הזמן בארה"ב, אז למה דווקא הוא? תפקיד הקפטן בדייויס, חוץ מלהגיש מים לטניסאים, הוא למחוא כפיים על חבטה מוצלחת ולכעוס על שופט הכיסא שצעק נגדנו "אאוט". בנבחרת ישראל הקפטן גם מחליט מי יפסיד ביחידים (פרט לדודי), ומי יחליף בזוגות את אנדי לצד יוני (רק דודי).
אבל אחרי התבוסה האחרונה, הקפטן זרק פצצה שהכניסה את כולנו להלם. "רציתי מאוד לייצג את המדינה והדגל בהתמודדות נגד רומניה, שמבחינתי הייתה סגירת מעגל אחרי שנמנע מאבי לשחק טניס שולחן ברומניה בגלל שאיפותיו לעלות לארץ לפני חמישים שנה", סיפר רן והוסיף: "למרות זאת הרגשתי שזה הזמן להעביר את המושכות ואני שמח שאני משאיר נבחרת חזקה, מאוחדת ומחויבת"... חבל, את המעגל ברומניה העגלון לא סגר, אבל העיקר שהוא משאיר נבחרת חזקה.
חיבור למציאות הפגינו גם יוני ארליך, שהכריז אחרי ההפסד בזוגות: "היינו הרבה יותר עדיפים", ומאמן הנבחרת נועם אוקון, שסיפר על עידן לשם: "באימונים הוא הציג טניס נדיר". ארז אדלשטיין לא לבד.
"עצוב לי, אני רוצה להודות לך באופן אישי, נתגעגע אליך", כך נפרד מהקפטן השדר קוקי בכר. קוקי זו לא מילה. בכלל, תקשורת הספורט שלנו לוקחת הכל אישית. במהלך המשחקים שבהם הוכתה נבחרתנו שוק על ירך, להקת המעודדות שנקראת אצלנו "שדר ופרשן" צווחה מאות פעמים "יופי דודי!", "קדימה יוני!". רק שלמה צורף טחן כהרגלו את המוח, זרק דחקות רדודות, וסיכם: "אי אפשר להאשים פה אף אחד". בטח שלא. רק את האוקראינים.
עצוב לא פחות היה המצב ביציעים. ערב ההתמודדות הודיע האיגוד: "הכניסה למרכז הטניס ברמה''ש תהיה חסומה, לא תתאפשר חניה לקהל הרחב פרט למוזמנים". צר לי להגיד, אבל קהל רחב לא הגיע. לבעלי כרטיס חוגר לא הוצע כרטיס מוזל, אלא שניים במחיר של אחד. נכון, לחיילים אסור לתפוס טרמפים, אבל אפשר לתפוס טרמפ עליהם.
והיה עוד מיזם שיווקי ספקטקולרי: כל מי שירכוש כרטיסים למקומות מסומנים יזכה
בחולצת פולו שצבעה בהתאם למיקום. "יחד נתאחד וניצור את הדגל הגדול ביותר שנראה ביציעים במשחקי הטניס ברחבי העולם!", נאמר בהודעת האיגוד, שזה בערך כמו לצפות מהקהל לעשות תנועת גל במשחק בין הפועל רעננה לעירוני קריית-שמונה.
אז הדגל הענק לא התרומם, היציעים נותרו מיותמים, מה שלא מנע מאנשי הנבחרת להודות לקהל הנפלא שדחף אותם. עד כדי כך האיגוד מוקיר את חובבי הטניס, שהם כבר הציעו לוותר על האירוח במשחק הבא ולהעבירו לרומניה. חבל, אפשר היה לשחק ברמה"ש, ולבנות ביציעים דגל אנושי ענק בצורה של סמיילי עצוב.
לפנייה לכתב/ת 
