מתה עקב ניתוח קיצור קיבה. הפיצוי: 2.3 מיליון שקל

בת 50 ששקלה 108 קילו סבלה מסיבוכים אחרי ההליך הרפואי והלכה לעולמה כעבור חודש. בית המשפט קבע שהצוות בבית החולים בנהריה התרשל

עו"ד אייל בן ישיפורסם: 25.09.17 , 07:07

בית המשפט המחוזי מרכז לוד קבע לאחרונה שהמדינה, כבעליו של בית החולים לגליל המערבי בנהריה, תפצה בכ-2.3 מיליון שקל את משפחתה של אישה שמתה מסיבוכים שנגרמו עקב ניתוח קיצור קיבה. השופט צבי ויצמן קבע שבית החולים התרשל בין היתר כשהותיר בגופה נקז מזוהם במשך שלושה חודשים.

האישה עברה את הניתוח ברמב"ם בחיפה במאי 2011 אך כשבוע לאחר מכן החלה לסבול מכאבי בטן, בחילות והקאות. מצבה הוסיף להתדרדר וכחודש לאחר הניתוח היא הופנתה למיון בית החולים לגליל המערבי בנהריה, שם נמצאו נוזלים וזיהום בחלל הבטן, ובטיפול נמרץ הוחדר לגופה נקז. חודש לאחר מכן היא שוחררה לביתה, כשהנקז עדיין מפריש מוגלה מחלל הבטן, עם המלצה לבצע שטיפות יומיות של האזור בקופת החולים.

תביעה

נכנס לניתוח תוספתן, יצא עם בקע

עו"ד אייל בן ישי

ב-2004 הגיע בן 34 לניתוח בטן באסף הרופא עקב חשד לדלקת, אלא שלאחר מכן נזקק להליך נוסף. בית המשפט קבע שהוא יפוצה ב-530 אלף שקל

נכנס לניתוח תוספתן, יצא עם בקע. הפיצוי: 530 אלף שקל

האישה הקפידה לבצע את ההנחיות אך הזיהום לא עבר. בספטמבר 2011 היא הופנתה שוב למיון בנהריה שם אובחנו זיהום חמור מסכן חיים ומורסות מוגלתיות בטחול. היא הובהלה באמבולנס לרמב"ם ושם נכרת הטחול. הניתוח לא הביא לשיפור במצבה וכחודש לאחר מכן היא הלכה לעולמה בהיותה בת 50.

בתביעה שהגישו בעלה ושלושת ילדיה נגד בתי החולים רמב"ם ונהריה (ונגד המדינה כבעלים שלהם), נטען שמותה נגרם כתוצאה מהטיפול הרשלני שניתן לה. כנגד רמב"ם נטען שלא הייתה הצדקה לביצוע ניתוח קיצור קיבה, ושלנוכח הבעיות הרפואיות והנפשיות שמהן סבלה המנוחה היה מקום להמליץ לה על טיפול שמרני כגון דיאטה קפדנית.

בכל הקשור לצוות הרפואי בבית החולים נהריה טענה המשפחה שהוא התרשל כשלא העביר את המנוחה מיד עם הגעתה לטיפול ברמב"ם, שבו נערך ניתוח קיצור הקיבה. לדבריהם, בית החולים התרשל כשלא שקל אפשרויות טיפול חלופיות בזיהום כגון ניתוח לכריתת הטחול, ותחת זאת התקין בגופה של המנוחה נקז מזוהם שהמשיך להפריש מוגלה במשך שלושה חודשים רצופים.

הנתבעים טענו מצדם שניתוח קיצור הקיבה היה מוצדק לנוכח משקלה של המנוחה שהגיע ל-108 ק"ג והעובדה שדיאטות שניסתה בעבר נכשלו. הם הוסיפו שלא הייתה כל רשלנות מצד הצוות הרפואי בנהריה בכך ששחרר את המנוחה לביתה עם נקז בטחול ומדובר בטיפול שמרני ומקובל. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו.

השופט צבי ויצמן לא מצא רשלנות בהתנהלות בית החולים רמב"ם, אבל קבע שהתנהלות הצוות הרפואי בנהריה הייתה רשלנית בכמה מישורים: מאחר שבבית החולים לא היה מרכז בריאטרי לניתוחי קיצור קיבה, היה עליו להפנות את המנוחה לרמב"ם עם הגעתה, או לכל הפחות להתייעץ עם הרופא המנתח. זאת מאחר שסיבוכים זיהומיים לאחר ניתוח לקיצור קיבה ניתנים לטיפול בכמה דרכים, וההחלטה על הטיפול המיטבי דורשת מיומנות רבה.

עוד כתב השופט שהצוות התרשל כשהותיר בגופה של המנוחה נקז מזוהם זמן רב ללא תאריך יעד להוצאתו, תחת בחינת אלטרנטיבות כמו טיפול אנטיביוטי או כריתת הטחול המוגלתי לאחר שהתברר שהנקז אינו מוכיח את עצמו.

נקבע שהשיהוי הניכר בכריתת הטחול והותרת הנקז זמן כה רב הביאו בסופו של דבר למותה של האישה. בית החולים בנהריה חויב לפצות את התובעים ב-2.3 מיליון שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 23.4% מהסכום.