עו"ד "רוקנה" את חשבון הנאמנות – הבנק יפצה

400 אלף שקל שהתקבלו ממכירת דירה בבאר שבע הופקדו בחשבון נאמנות של עו"ד שלימים ברחה מהארץ. בנק לאומי יחזיר למוכרת חלק מהסכום

עו"ד צביקה מועלםפורסם: 26.09.17 , 07:01

עד כמה אחראי בנק להתנהלות של עורכת דין שפתחה אצלו חשבון נאמנות ומעלה בכספי לקוחותיה? בית משפט השלום בקריית גת קבע לאחרונה שבנק לאומי יפצה ב-161 אלף שקל אישה שמכרה דירה באמצעות עורכת דין, שלימים ברחה לחו"ל עם הכספים שהתקבלו מהעסקה. השופט אור אדם קבע שהבנק התעלם מנורות אזהרה.

ב-2014 מכרה התובעת דירה בבאר שבע תמורת 780 אלף שקל. העסקה התבצעה באמצעות עורכת הדין שהייתה אמורה לקבל מהקונה חלק קטן מהתמורה, להפקיד את הכספים בחשבון נאמנות ולהעבירם לאחר מכן למוכרת. בפועל, העו"ד קיבלה מהקונה חלק ניכר מהתמורה, כ-400 אלף שקל, והפקידה את הכספים בחשבון נאמנות שניהלה בבנק לאומי עבור עשרות לקוחותיה. בהמשך התברר שהיא מעלה בכספים, רוקנה את החשבון ונמלטה מהארץ.

בבית המשפט

עו"ד נחשדה בהקלטת דיון, ותשלם 10,000 ש'

דוד חסן

במהלך דיון בבית הדין הרבני האזורי בי-ם התבקשה עורכת הדין של הבעל למסור את הנייד שלה, אך היא סירבה. התנצלותה התקבלה חלקית

עו"ד נחשדה בהקלטת דיון, ותשלם 10,000 ש'

המוכרת הגישה תביעה נגד עורכת הדין, הרוכש ובנק לאומי. כנגד עורכת הדין ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ומול הרוכש הגיעה המוכרת להסדר פשרה. בתביעה מול הבנק היא טענה שהוא התרשל בפתיחת חשבון הנאמנות והיה עליו לדרוש מעורכת הדין לפתוח חשבון נפרד לכל עסקה. עוד לדבריה, הבנק התרשל בפיקוח על החשבון ואפשר לעורכת הדין להעביר כספים לחשבונה הפרטי ולצדדים שלישיים שלא הוגדרו "נהנים", תוך התעלמות מסימנים מחשידים ונורות אזהרה.

הבנק טען מנגד שפקידיו ביצעו בדיקות מדגמיות בחשבון שלא העלו ממצאים מחשידים ושאין לדרוש ממנו לפשפש בכל שורה בחשבון. זאת במיוחד כשה"לקוחה" בחשבון הנאמנות היא עורכת הדין ולא התובעת. הוא הוסיף שיש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי שכן היא גבתה מהקונה ישירות רק חלק מזערי מהתמורה ואפשרה לעורכת הדין לקחת ממנו סכומים נכבדים לחשבון הנאמנות בניגוד לחוזה.

השופט אור אדם הבהיר שלבנק חובת זהירות כלפי נהנים בחשבון נאמנות, אף שהללו אינם לקוחותיו. חובת זהירות זו אינה רחבה ומוחלטת אך היא קיימת באופן מצומצם, בעיקר אם קיימות נסיבות מחשידות ויוצאות דופן. נקבע שהתובעת לא הוכיחה שעל הבנק הייתה מוטלת חובה לפתוח חשבון נאמנות נפרד לכל אחת מהעסקאות שביצעה עורכת הדין ודרישה זו אינה סבירה.

עם זאת, השופט מצא שלאומי התרשל בפיקוח על החשבון והדגיש שבחשבון נאמנות שבו מספר רב של נהנים חייב הבנק חייב לוודא שהכספים מוצאים לטובתם. במקרה זה התעוררו נסיבות מחשידות שוב ושוב אך הבנק "עצם את עיניו".

השופט הסביר שמחומר הראיות עולה שהיו העברות מהחשבון שאין להן הסבר, כמו רכישה בחנות אופנה או בחנות רהיטים וכן העברות לבני משפחתה של עורכת הדין ולחשבונה הפרטי.

זאת ועוד, בתקופה של כחצי שנה ביצעה עורכת הדין 44 העברות מחשבון הנאמנות לחשבונה האישי בסכום כולל של 632 אלף שקל. "אין מדובר באירוע חד פעמי, או בסכום קטן שיכול לחמוק מעיני המתבונן בדפי החשבון", כתב השופט אור וציין שאין הסבר כיצד הבנק אפשר לנאמנת לרוקן את החשבון ומדובר ב"נורה אדומה" שהייתה נדלקת אצל כל בנק סביר.

במקביל נקבע שלתובעת אשם תורם של 60% מאחר שלא הסבירה מדוע הסכימה שרוב כספי התמורה יועברו לעורכת הדין ולא ישירות אליה (פרט לשני סכומים קטנים יחסית). בסיכומו של דבר חויב הבנק לפצות את התובעת ב-161 אלף שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו״ד של 11,700 שקל.