כפרה עליכם: כך החל "יום הזעם" של התרנגולים
אחרי חורבן בית המקדש חיפשו היהודים דרך לכפר על עוונותיהם. מה שהתחיל עם עציץ תמרים - התפתח לכפרות על תרנגולים, דגים ואפילו פרות. אז מה נשאר מכל זה - ומה חושבים על כך הרבנים? הכול על הכפרות, ואתם תיכנסו ותלכו לחיים טובים ארוכים ולשלום
ערב יום הכיפורים, וליתר דיוק הערב (ה'), הוא זמן לסליחה וכפרה - וגם יום הזעם של התרנגולים. הוויכוח המתמשך סביב המנהג של פלגים חרדיים מסוימים להשתמש דווקא בתרנגולים הוכרע עוד במשרד החקלאות, שכבר לפני שנים מספר יצא בקריאה לבצע את הכפרות בכסף – וזכה לקיתונות של זעם ברחוב החרדי. השנה הצטרף לקריאה גם המשרד לאיכות הסביבה.
<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
אבל איך החל בכלל המנהג? ובכן, שורשיו נעוצים לפני אלפי שנים בירושלים, עוד בזמן שבית המקדש היה קיים. בכל יום כיפור היו משליכים תיש אל מחוץ לעיר, למקום שנקרא "עזאזל", ומכאן הביטוי "שעיר לעזאזל".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- עלייה ראשונה לתורה: ילדים מאחורי הסורגים
- כחרס הנשבר: הימים הנוראים בלעדיך, אלחי
- במדים גרמניים, במחנה שבויים: הימים הנוראים של החיילים היהודים
עם חורבן הבית הוגלו היהודים לבבל. הם רצו להמשיך לקיים את המנהג הכפרות, ובתחילה הניפו מעל ראשם עציץ של כפות תמרים. בהמשך השתמשו בתרנגול ואמרו את הנוסח המוכר: "זה התרנגול יילך למיתה, ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". היו מי שהשתמשו בפרה ולאחר מכן אף בדגים, אך המנהגים הללו נעלמו.
רבנים רבים התנגדו למנהג. רבי יוסף קארו, מחבר "שולחן ערוך", אמר עליו "מנהג שטות הוא", אבל העם קבע אחרת.
אז מה עושים? מבקשים סליחה מבורא עולם ומהסובבים. ואם אתם רוצים לקיים את מנהג הכפרות, קחו כסף, אמרו את הנוסח - ותרמו לנזקקים, "פדיון כפרות". גמר חתימה טובה שתהיה.
גמר חתימה טובה!
מומלצים
