מפלס חרדה ושמו טיול עם בן הזוג והמשפחה
מה קורה לנו כשאנחנו יוצאים מהבית? למה מפלס הלחצים עולה, ומאיפה מגיעות כל החרדות? ד"ר אורן חסון על הקשר בין חרדות ללחצים, ועל מחשבות אוטומטיות שליליות
אני זוכר מילדותי את ההיסטריה שהיתה מנת חלקה של כל יציאה מהבית לטיול, בין אם זה לכמה ימים לאוהל בים או ליום של שבת בחוץ. אימא שלי כבר לא יכולה היתה להכיל עוד את העיכובים, ואילו ה"ג'ננה" של אבא שלי יצאה בעיקר כשהיה יכול להקניט את אימא שלי, על הלחץ הרב שבו היתה נתונה. אהבתי מאד חופשות משפחתיות, אבל לא את הרגעים שקדמו להן. השאלה היא מה קורה לנו כשאנחנו יוצאים מהבית? למה מפלס הלחצים עולה, ומאיפה מגיעות כל החרדות הללו?
התשובה העיקרית היא שזה קורה לנו כאשר אנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו. הרי גם בבית, בשגרת היום-יום, קורים דברים טובים ולא טובים, אבל היות שאנחנו נמצאים בשגרה הזו לאורך זמן וצריכים להמשיך לחיות ולתפקד בתוכה, אנחנו בדרך כלל מצליחים להתמודד עם הלחצים הרגילים, ללא חרדות משמעותיות. הידיעה שמחר יהיה בערך כמו היום, ובערך כמו לפני שבוע, מרגילה אותנו להתמודד עם שינויים יומיומיים, ולדאוג לגביהם פחות.
מנגד, כל יציאה מהבית מוציאה אותנו מההרגלים שלנו, כשהדבר הראשון שמתערער ביציאה מההרגלים הוא חלוקת התפקידים. אבל הדבר שהכי מפחיד משפחות הוא שמשהו בהשגחה על הילדים ובטיפול בהם יפגע. הדבר השני שהכי מפחיד אותם הוא המפגש הטעון עם המשפחות. אחר כך מגיעים כל הדברים הנוספים שמדאיגים אותנו או שאנחנו לא אוהבים, החל מנסיעות ארוכות וטמפרטורות חמות או קרות, דרך מצבי הרוח של הילדים, ועד חול ברגליים או חרקים באוויר - כל אחד על פי טעמו ואופיו.
מחשבות אוטומטיות שליליות
אין ספק שלחצים וחרדות שלובים זה בזה. בשפת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), חרדות מתחברות למחשבות אוטומטיות שליליות (מ.א.ש.), שהן המחשבות השליליות הראשונות שעולות כשמשהו קורה או כשאנחנו שומעים על משהו חדש. אהרון בק, שפיתח את שיטת הטיפול הזו, גילה 11 מחשבות אוטומטיות שליליות אצל מטופלים. לאחת מהן הוא קרא "הכללה מוגזמת", שיכולה לבוא לידי ביטוי במשפטים כמו: "אם זלזלת במה שאמרתי, סימן שאתה לא אוהב אותי".
בצורתה המוקצנת יותר, "הכללה מוגזמת" הופכת למחשבה האוטומטית השלילית שבק קרא לה "הכול או לא כלום", והיא באה לידי ביטוי במשפטים מוגזמים כמו: "כשאחיך מדבר על הביצועים של המכונית היקרה שלו, כל הביקור נהרס לי, ואני מעדיף שלא נלך בכלל אל הורייך כשהוא שם". מחשבה אוטומטית אחרת הקרויה "צריך ואסור", בנויה על סטיגמות ("אבא שלך לא מכבד את אימא שלך, ובגלל זה יום אחד גם אתה תהיה כזה, כי זה מה שלמדת בבית").
טיפוס אחר של מחשבות אוטומטיות שליליות האופייני לחגים הוא "העברה לפסים אישיים", המאפיין את המחשבה שהכול אישי ונגדי ("אחותך לא העבירה אליי את הסלט כי היא שונאת אותי"). מוכר לכם? כי זה לא נגמר כאן. טיפוס חשוב אחר ביציאה מהשגרה הוא ה"חשיבה הקטסטרופלית" - החרדה מהאסון שעלול להגיע, כמו הפחד מהנהיגה הלילית, או המחשבה המבהילה למה שיקרה לילדים בטיול בטבע או בים, אם לא נהיה מספיק ערניים כדי לשמור עליהם.
אחת הדרכים להתמודד עם מחשבות אוטומטיות שליליות היא בחיפוש אחר מחשבות מאזנות. אלא שגם כאשר מצאנו מחשבות מאזנות, לא תמיד קל לנו להאמין בהן. לכן נעשה מאמץ בטיפול לחפש את המקור למחשבות האוטומטיות השליליות, ולאחר כך ננסה לאתר מה מקשה עלינו לעקר או לאזן אותן, כדי להבין שזה משהו ששייך לנו ולא לאחרים. בתובנה הזו אפשר להיעזר גם כאשר אנחנו לא בטיפול, וכל שאנחנו רוצים הוא לצאת מהבית בשלום ולחזור אליו בשלום. במקום להטיל את האשמה על האחרים, רצוי - ולו רק כי זה פרקטי יותר - לחפש את הדרך להאמין ביכולת שלנו ובעצמנו. איך עושים זאת?
א. מזכירים לעצמנו שביכולתנו להתמודד: גם מול הקושי עצמו, וגם עם היכולת שלנו לשים גבולות לאחרים מבלי לגרום לפיצוץ.
ב. מבינים שביציאה אל מחוץ לבית יהיו גם דברים שווים, ולכן המאמץ שווה את הקשיים. אם לא עבורי, אז לפחות עבור הילדים ובן/בת הזוג שלי.
ג. החיפוש אחר תחושת הצדק ואי הצדק הוא לפעמים מיותר ומזיק. לפעמים הדבר הכי חשוב לומר לעצמנו הוא ש"זה לא כזה חשוב".
ד. אם נפסיק לכמה ימים את המאבק, את התחרותיות ואת הפגיעוּת, יכול להיות שניקלע בטעות לתוך כיף אמיתי, ובאמת נתחיל ליהנות מהיציאה מהשגרה ומהטיול המשפחתי.
ההבנה שזה רק לכמה ימים וזה נגמר אחר-כך היא חלק מהמסר הכי חשוב לקראת היציאה מהשגרה. אחרי הכול, זה אף פעם לא לנֶצח. זה לא מדרון חלקלק במעגל החיים היומיומי, אלא פרק זמן שחולף מהר משנדמה לכם. זה אולי משהו שתרצו לקבל עליו פיצוי אחר-כך, אבל אם תצליחו לשמור על עצמכם, אז אולי זה כשלעצמו יהיה פיצוי נפלא, גם אם לא תמיד יהיה לכם קל להודות בכך.
ד"ר אורן חסון הוא מטפל זוגי ופרטני
