186 אלף שקל לפועל שנפל לתוך פיר מעלית

בעקבות איבוד שיווי משקל נפל התובע לבור חשוף של ארבע קומות. המעסיקה ביקשה לקבוע פיצויים נמוכים בגלל "אשם תורם" של הפועל, אך נדחתה

עו"ד שחר גולןפורסם: 16.10.17 , 07:06

בית משפט השלום בנצרת קבע לאחרונה שפועל שהועסק בעבר בחברת הנדל"ן "לאטי" יפוצה ב-186 אלף שקל בגין שפציעה שנגרמה לו כשנפל לפיר מעלית מקומה רביעית. החברה טענה שהוא תרם משמעותית להתרחשות התאונה ולכן יש לפסוק לו פיצויים נמוכים, אבל השופטת עינב גולומב הדגישה את האחריות של המעסיקה במקרה זה.

החברה, יזמית של בתי מגורים יוקרתיים בצפון הארץ, החלה להעסיק את הפועל זמן קצר לפני התאונה שהתרחשה בפברואר 2013. במסגרת האירוע נתקע מכשיר ה"קונגו" שעליו עבד וגרם לו לאבד שיווי משקל וליפול לפיר חשוף מגובה 10 מטרים. הוא סבל משברים בזיזים של עמוד השדרה הצווארי ולאחר שלושה ימי אשפוז לטיפולים פיזיותרפיה רבים כדי להקל על כאבי הפציעה.

תביעה

פועל זר שנפל מ-7 מטרים יפוצה בכמיליון שקל

עו"ד ענת גינזבורג

אזרח אוקראיני נפצע במהלך עבודות בנייה בקיבוץ מענית. ביהמ"ש קבע שחברת הבנייה והקיבוץ לא דאגו לבטיחותו: "כאילו היה כלי עבודה זול"

פועל זר שנפל מ-7 מטרים יפוצה בכמיליון שקל

כשנה לאחר מכן הגיש הפועל תביעת נזקי גוף שבה טען לאחריות מלאה של החברה הקבלנית לפציעתו, שהותירה אותו עם 10% נכות קבועה.

המעסיקה לא הכחישה את התרחשות התאונה או את נסיבותיה, אך מומחה רפואי מטעמה בדק את הפועל ולפי חוות דעתו, אחוזי נכותו עומדים על 5% בלבד. בנוסף טענה החברה שמדובר במקרה שבו לפועל יש אחוזי אשם תורם גבוהים, שכן מדובר הוא בעל "ניסיון בעבודה בגובה ולפי עדותו הוא היה מודע לקיומו של פיר המעלית בסמוך לנקודה בה עבד", ולפיכך יש לפסוק לו פיצויים נמוכים.

אולם השופטת עינב גולומב הבהירה שמגמת הפסיקה היא "להקל עם העובד ומנגד לדקדק עם המעסיק" בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות ראויים בעבודה. "קיימת נטייה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, שבהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין", כתבה וציטטה מפסק הדין בעניין שירזיאן (1988). היא ציינה שבמקרה הזה לא מדובר באשם תורם של הפועל, בוודאי שלא באופן בולט או ברור.

היא קבעה שדווקא שיטת עבודה ותנאי עבודה לא בטיחותיים שהונהגו על ידי החברה הקבלנית, הם אלו שגרמו לתאונה. לדבריה כל אלו היו בשליטתה ובאחריותה המלאה של החברה.

מעדותו של הפועל עלה כי הקבלנית היא זו שהכתיבה לו את תנאי העבודה, ולא היה בידו לעשות דבר כדי לשנותם, בעיקר מאחר שמדובר היה בפועל מן המניין שהחל עבודתו אצל הקבלנית רק זמן מה לפני התאונה, ולא היה בעל מעמד או סמכות.

השופטת גולומב הסבירה שבבסיס גישה זו עומדים פערי הכוחות בין הצדדים – המעסיק הוא בעל האוטונומיה והאמצעים המתאימים למניעת סיכונים בעבודה לעובדיו, בעוד שיכולתו של העובד לעשות זאת פחותה.

בעניין קביעת שיעור אחוזי הנכות מונה מומחה מטעם בית המשפט שהכריע בין חוות הדעת הסותרות. בהתאם לכך, השופטת העמידה את שיעור נכותו של הפועל על 7%, ופסקה לו פיצויים של 186 אלף שקל בגין הפסד שכר, פנסיה, כאב וסבל ועוד. מסכום זה קוזזו 47 אלף שקיבל מהביטוח הלאומי, כך שהחברה תצטרך לשלם לו 139 אלף שקל ועוד שכר טרחת עו"ד בסך כ-28 אלף שקל.