נסעה עם גבר זר לחו"ל, אך זכתה בחצי כתובה

אישה גרושה דרשה מבית הדין הרבני לקבוע שהיא זכאית לכתובה חרף העובדה שקיימה קשר ידידותי עם גבר אחר לפני הגירושים. הדיינים הסכימו

עו"ד איילה תל-פזפורסם: 23.10.17 , 07:35

בית הדין הרבני באשקלון קבע לאחרונה שאישה זכאית לקבל מבעלה לשעבר מחצית מכתובתה – 100 אלף שקל – אף שהודתה שנסעה לחו"ל עם גבר אחר וארחה אותו בביתה עוד לפני הגירושים. הדיינים קבעו שאף שמדובר במעשים פסולים, יש משקל לכך שהם בוצעו אחרי שבעלה עזב אותה.

האישה הגישה תביעת גירושין ארבע שנים אחרי שבעלה עזב את הבית. בשנה שעברה התגרשו בני הזוג וכל שנותר לבית הדין לדון בו הוא סוגיית הכתובה: האישה תבעה 200 אלף שקל אך בעלה לשעבר התנגד משתי סיבות. הראשונה הייתה התנהגות אלימה ומשפילה שלדבריו גרמה לו לעזוב אותה. השנייה היא שהיא בגדה בו עם בחור צעיר טרם הגירושים. הבעל הציג תמונות מעמוד הפייסבוק של האישה שבהן היא נראית מחובקת עם הבחור, וטען כי היא נהגה להלין אותו בביתה ואפילו נסעה עמו פעמיים לחו"ל.

תביעה

התגרש בגלל הכלב - וישלם את הכתובה

עו"ד דפנה זיס

הבעל ניסה להתחמק מהתשלום וטען שהסיבה לפרידה היא חוסר היכולת של אשתו ללדת. אבל בבית הדין התברר שהסכסוך נסוב על ריבים בין בני הזוג

התגרש בגלל הכלב - וישלם כתובה של 101 אלף שקל

האישה טענה מנגד שהיא הייתה זו שסבלה מאלימות פיזית ומילולית. בנוסף, הדגישה, היחסים שלה עם הבחור הסתכמו בקשרי עבודה וחברות, והתמונות מראות בסך הכול שני ידידים – דבר מקובל בחברה החילונית. היא הודתה שהוא ישן אצלה, אבל מעולם לא באותו חדר ובכל הפעמים היו אנשים נוספים בבית. גם בשתי הנסיעות לחו"ל, סיפרה, הם לנו בחדרים נפרדים.

שלושת הדיינים – אב בית הדין הרב דוד דב לבנון והרבנים צבי בירנבאום והרב יעקב מ' שטייהויז – הדגישו שמדובר במקרה קשה להכרעה. הרב לבנון קבע שאין לראות באישה כמי שיזמה את הגירושים, אף שהיא זו שהגישה את התביעה, בין היתר משום שהבעל הוא ש"שבר את הכלים" ועזב את הבית.

לאחר מכן הוא סקר את עמדת פוסקי ההלכה בשאלה אם האישה ביצעה "מעשי כיעור" המצדיקים שלילת כתובה. נקבע שאין עדויות חד-משמעיות לכך שהיא לנה עם האיש בחדר אחד. צוין שהיא אמנם עברה על איסור "ייחוד" אך אין לכך משמעות בחברה החילונית.

הדיין לבנון ציין שאמנם נטיית הלב היא שנסיעה של אישה נשואה לחו"ל עם גבר אחר היא מעשה פסול, אך אין לראות בו "מעשה כיעור הלכתי" הגורר הפסד כתובה אם לא הוכח שזנתה עמו.

נקבע שיש משמעות רבה לכך שהאישה ביצעה את המעשים לאחר שהבעל עזב אותה, וצוינה לחיוב כנותה בחשיפת מעשיה ובנכונותה לעבור בדיקת פוליגרף (הבעל סירב לכך). בנסיבות אלה סבר הרב לבנון שיש לפסוק על דרך הפשרה ולחייב את הבעל במחצית הכתובה.

עמדה דומה הביע גם הדיין שטיינהויז, אולם הדיין בירנבאום סבר בדעת מיעוט ש"אין לחייב את הבעל לשעבר בכתובה כלל". הוא הסביר שלטעמו, די בכך שהאישה שהתה עם גבר זר בחו"ל בעודה נשואה כדי להוכיח "מעשה כיעור". בעיניו מדובר ב"מעשה פריצות" שאינו מקובל גם בעיני הציבור החילוני.

אולם בסופו של דבר דעת הרוב היא שהכריעה, והבעל חויב לשלם לאשתו 100 אלף שקל עבור כתובתה.