מאברהם ועד לאונרד כהן: לא מתחנפים לאלוהים
לאונרד כהן פנה לאלוהים בנימה קשה בשיר You want it darker - ואלי ויזל לא היה מסוגל להגיד "קדיש". ושניהם כיוונו למקום שבו עמד אברהם אבינו, כשהעז להתווכח עם אלוהים על החלטותיו. אבל מסתבר שאלוהים דווקא אוהב את זה
If you are the dealer, let me out of the game / If you are the healer, I'm broken and lame / If thine is the glory, mine must be the shame / You want it darker ("אם אתה המחלק, תן לי לצאת מהמשחק / אם אתה המרפא, אני שבור ומוגבל / אם הנך תהילה, הינני מלא בושה / אתה רוצה את זה אפל יותר").
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
דיבור בנימה כזו עם הא-ל איננו בלעדי לליאונרד כהן. חודשים ספורים לפניו הלך לעולמו אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום ומגדולי אנשי הרוח היהודים בדור שאחרי השואה. בספריו אפשר למצוא שוב ושוב תנועה של מאבק והתרסה כלפי שמיים. כך למשל הוא מתאר בספרו "הלילה" את תחושותיו כששמע את אביו אומר "קדיש" במחנה ההשמדה: "בפעם הראשונה בחיי חשתי איך עולה וגואה בי המרי. מדוע חייב אני לקדש את שמו? אלוהים מלך העולם, אלוהים כל-יכול ונורא, שותק. מדוע עליי להודות לו?"
במקום אחר (בספר "בין השמשות") מספר אלי ויזל מדוע הוא עצמו לא אמר "קדיש" אחרי מות אביו: "אמירת ה'קדיש' בתוך הצריף המחניק הזה, בלב ממלכתו של המוות, הייתה אז הכפירה הנוראה ביותר, ובי לא נותר אפילו כוח לכפירה".
אברהם מתחצף ואלוהים עונה
בפרשת השבוע "וירא" נודע לאברהם על התוכנית האלוהית להשמיד את סדום ועמורה בשל חטאיהן. להשמיד עד עפר, מנער ועד זקן. זה לא אושוויץ, אבל לפחות הירושימה או דרזדן. ואברהם אכן מתקומם: "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע... חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!"
המילים מכובדות ומכבדות, והמשפטים מסתיימים בסימני שאלה. אך מבעד למילים אפשר לשמוע את הטון של אברהם. טון של מישהו שלא בא רק כדי לשאול ולבקש, אלא למחות ואפילו להתריס. כלשונם החדה של חכמינו זכרונם לברכה: "אין 'ויגש' אלא לשון מלחמה".
ואלוקים? במקום לנזוף באברהם, להעמיד אותו במקומו - הוא נענה לאתגר. מתמקח, מתפשר, מצטדק. כאילו לא היו דבריו של אברהם עזות מצח מחוצפת של בן אנוש המתיימר לשפוט את צדקת מעשיו של ריבון העולמים.
אל תשקרו לאלוהים
זה לא נגמר באברהם. חכמים מונים במדרשיהם גדולי ישראל ש"הטיחו דברים כלפי מעלה": חנה, הגר, משה, דוד, אליהו. כולם (ועוד רבים וטובים) הביעו את תחושותיהם כלפי שמיים במילים קשות וחריפות, ללא משוא פנים. "ובאיזו זכות?" שואל המאמין. "איך מותר להם לדבר כך?"
אפשר להתייחס להטחת-דברים כלפי הא-ל כחטא שנסלח במצבים מסוימים. "איוב לא בדעת ידבר", אומר הפסוק, ומסביר ספר הזוהר שאיוב חטא אמנם בדבריו הקשים, אך אנו רואים אותו כמי שאין לו דעת, כי אין דנים את האדם בשעת צערו.
אבל אחת הסוגיות היפהפיות במסכת יומא אומרת שתגובות כאלו אינן חטא, אלא מעשה של עבודת-אלוהים טהורה. הגמרא מספרת על ירמיהו ודניאל שהשמיטו מתפילותיהם את המשפט "האל הגדול הגיבור והנורא". אחרי שראו את מוראות החורבן לא היו מסוגלים להמשיך להתפלל כדאשתקד: "נוכרים מקרקרין בהיכלו. איה נוראותיו? נוכרים משתעבדים בבניו. איה גבורותיו?"
כיצד העיזו הנביאים לשנות את נוסח התפילה? שואלת הגמרא, ועונה: "מתוך שיודעין בהקדוש ברוך-הוא שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו".
לאונרד כהן כיוון גבוה
התפילות שקדוש ברוך-הוא אוהב ביותר, כך לפי ספר הזוהר, הן התפילות הללו. "תפילות העני". הביטויים הקשים ביותר של כאב ותרעומת, שמלמדים עד כמה עמוק הקשר, עד כמה הוא אמיתי ואינו סובל שקרים וטשטוש.
ליאונרד כהן מסיים את שירו במילותיו של אברהם אבינו: Hineni, Hineni / I'm ready, my lord (הינני, הינני / הינני מוכן, אלוהיי"). והמאזין לשיר תמה: מניִן זה הגיע? איך מתוך המילים הקשות נוצרה פתאום קרבה כל-כך גדולה? אך יודע המשורר שדווקא הביטויים החריפים ביותר של כעס וכאב, ביחסים בין אדם לאלוהיו כמו גם בין איש לאשתו, הם העדות הגדולה ביותר לעוצמת החיבור.
וכפי שאלי ויזל עצמו אמר פעם, בנאום ב"יד ושם": "לפעמים אני תוהה אם בכול כתיבתי אינני עושה בעצם משהו אחד - אומר 'קדיש'".
