אלי ויזל ז"ל: היהודי שנשאר עם השאלות הגדולות
חמישה עשורים של מחקר הולידו את טרילוגיית "הנשמה היהודית" של פרופ' אלי ויזל שנפטר השבת - 1,330 עמודים. ד"ר יואל רפל ערך עימו שיחה מיוחדת לפני כשנתיים, עם צאת החלק האחרון בסדרה, ושמע ממנו על החיבור למקורות, על השואה כמגדירת זהותו ועל החסידות: "אף פעם לא הבנתי את הליטאים. מי צריך את הוויכוחים הגדולים ואת החומרות הרבות"
ד"ר יואל רפל, מי שהיה קרוב מאוד לפרופ' אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום שנפטר השבת, ערך עמו ראיון מיוחד ל-ynet לפני כשנתיים וחצי, עם צאת החלק האחרון בטרילוגיית "הנשמה היהודית". ויזל דיבר איתו על השואה ("היא חלק גדול מהזהות האישית שלי. איך אפשר לכתוב על עקדת יצחק, בלי להזכיר את השואה?"), על החיים ("אני אוהב שאלות, אבל לא תשובות. שאלות לא מביאות נזק, תשובות - כן"), ועל "המתנגדים" ("אף פעם לא הבנתי אותם").
אנחנו משוחחים ונפגשים לעיתים קרובות מאוד, אך הפעם, שלא כהרגלו, פרופ' אלי ויזל שמח לדבר על ספריו בהרחבה. "סדרת כתבי אלי ויזל" מונה היום 14 ספרים, מתוך כ-57 ספרים שהוציא בחייו. אך זו הפעם הראשונה שאנחנו מקדישים זמן רב לשיחה על הספרים שהוא כותב - ואני בוחר ועורך למהדורה העברית.
<<עוד חדשות ועדכונים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
שנינו חולקים חלום: שכל כתביו יראו אור בעברית. במקור כותב ויזל - חתן פרס נובל לשלום, ומהדוברים הבולטים ביותר בשיח היהודי בעולם - בצרפתית, וכל ספריו רואים אור בצרפת, מתורגמים לאנגלית - וממנה לשפות נוספות. רק ספר אחד פורסם בעברית: "איפה היהודים שלי", מתנת "ידיעות ספרים" ליום הולדתו ה-80.
קראו עוד בערוץ יהדות :
- היועמ"ש: אסור לבית הדין לכפות ברית מילה
- דוברת חברון חולמת על שלום
- אותי לא שאלו - אבל לך יש בחירה/ ליאת נוקד-וינדר
בספר קובצו 70 כתבות מתוך יותר מעשרת-אלפים מאמרים וידיעות שכתב אלי ויזל לעיתון "ידיעות אחרונות" במשך 20 שנה. "בתרגום ספריי לעברית אני רואה משמעות מיוחדת", הוא אומר בראיון המיוחד ל-ynet. "עברית היא לא עוד שפה,היא ה-שפה". העברית של פרופ' אלי ויזל שוטפת כשל כל ישראלי, והוא מקפיד להתעדכן גם בחידושי הלשון והסלנג.
למד מסבא להיות חסיד
בימים אלה יצא הכרך האחרון בטרילוגיית "הנשמה היהודית", שזכיתי לערוך – סיבה טובה לשיחת עומק המסכמת 46 שנים של הרצאות, ויותר מכך – שנות מחקר. נשמתו היהודית של פרופ' ויזל משוקעת בתוך כל מילה בסדרה המביאה את גלריית הדמויות המלוות את עם ישראל מאז ימי המקרא - ועד לדורות האחרונים.
ויזל מפנה זרקור לעברן של 64 דמויות (מתוך 120 שעליהן כתב), ומאיר את אישיותן ואת הדרכים שבהן הן ממשיכות
בכרך הראשון, "הנשמה המקראית" - מובא הקו המנחה בבחירת הדמויות: "הן אינן מיתולוגיות, עלילותיהן אינן דמיוניות, הן רוחשות חיים ואמת - והן מאלצות את מי מבינינו שמתקרב אליהן, לחדור לתוך חייהן ולחפש את משמעותן". חיפוש משמעותה של כל דמות היא המסר של ויזל לקורא בכלל, ולקורא היהודי בפרט.
ב"נשמה החסידית" התאהב בסיפורים על דמויות חסידיות: "סבי החסיד היה נוהג לומר ש'חסיד צריך לדעת להקשיב; להקשיב פירושו לקבל. יהודי שאינו יודע לקבל או מסרב לקבל, אינו יהודי. הכל הופך לאפשרי על ידי עצם נוכחותו של מישהו היודע כיצד להקשיב, לאהוב ולתת מעצמו". את שלימד אותו סבו, אימץ ויזל לגבי הדמויות המקראיות והתלמודיות. "במשך השנים למדתי כי מכל דמות אפשר ללמוד וצריך ללמוד".
לכתוב בעברית זה שונה
בטון דיבור שקט,עמוק ורציני מספר ויזל כי את הדמויות הוא בוחר מתוך הסיפור, ואת הסיפור מתוך הדמות: "כתיבה היא, בסופו של דבר, בחירה. אפשר לומר, סיכום של סוגי בחירות שונים, אך חובה שיהיה לדמות סיפור עצמאי".
עד כמה אתה שומר לעצמך יד חופשית, ובאיזו מידה אתה צמוד למקורות?
"עבור כל דמות אני עורך מחקר מקיף. אני אוסף מקורות רבים ככל האפשר, ולכן אני מביא ציטוטים רבים מהמקורות. אלא שאת הפרשנות ואת המשמעות אני כותב על פי רוחי והבנתי, על מנת לקרב את הדמות אל הנושאים והבעיות של התקופה שבה אנו חיים".
ובכל זאת, אתה אינך מציין את המקורות שמהם שאבת - מה שאנחנו הוספנו במקרים לא מעטים במהדורה העברית - ואינך מוסיף הערות שוליים.
"זו בדיוק הכוונה. אני רוצה שהקורא ירוץ בקריאה, שלא ייעצר לקריאת הערות שוליים. אל תשכח שעבור חלק גדול מאוד מקוראי הספרים בצרפתית, אנגלית, גרמנית ושפות נוספות, אין כל משמעות לציון המקורות. הם רוצים לקרוא טקסט שיעניין אותם וידבר אליהם. לכן אני מעבד וכותב מדרשים בשפה שלי. בעברית זה שונה, כיוון שלמרבית הישראלים יש הכרה בסיסית עם חלק גדול מהמקורות שאני משתמש בהם".
"השואה חיה בתוכי"
ראשיתם של ספרי "הנשמה היהודית" - בסדרת הרצאות שנתן אלי ויזל במרכז היהודי במנהטן במשך 46 שנים,
וב-36 השנים האחרונות - גם באוניברסיטת בוסטון. פרקי הסדרה התפרסמו בתשעה ספרים שונים, ומתוכם נבחרו הדמויות למהדורה העברית.
"אני שומר לעצמי את מידת חופש היצירה הראויה. חס וחלילה לפגוע בדמויות או לשבש את זהותן כפי שהיא מוכרת במקורות היהודיים. במידה ויש ויכוח בין חכמים או הפרשנים, אני מביא אותו כחלק מהסיפור עצמו. לקורא נשמרת הזכות להזדהות עם דעה כזו או אחרת, אף שאת דעתי אינני מסתיר".
לכל אחד משלושת הכרכים, המונים יחדיו 1,330 עמודים, יש הקדמה של חוקר ישראלי, חתן פרס ישראל, המתמחה בתחום הנושא של הספר: פרופ' אברהם גרוסמן, פרופ' דוד הלבני (חברו של ויזל למעלה משמונים שנה, עוד מילדותם המשותפת בעיר סיגט) ופרופ' משה אידל.
שלושתם מדגישים את שילוב נושא השואה בסיפור, ותיאור הדמויות היהודיות שחיו שנים רבות לפני האסון הגדול שפקד את העם היהודי. האם זה מכוון?בעבר אמרת כי כתבת חמישה ספרים על השואה, ולא תכתוב יותר.
"אף אחד לא יכול לברוח מעצמו. השואה על מוראותיה היא בתוכי. היא חלק גדול מהזהות האישית שלי. איך אפשר לכתוב על עקדת יצחק, בלי להזכיר את השואה? אותו הדין לגבי עשרת הרוגי מלכות, כפי שזה מקבל ביטוי, למשל, בסיפור על רבי חנניה בן תרדיון. וכך אפשר ללכת לדמויות רבות. אי אפשר בלי זה".
"אני אוהב שאלות, אבל לא תשובות"
פרופ' ויזל הוא מרצה ומורה מחונן. אלפים נוהרים להרצאותיו. בניו-יורק נמכרו 1,200 כרטיסים בתוך יומיים. באוניברסיטת בוסטון הגיעו לכל אחת משלוש ההרצאות, בכל שנה, כשלושת-אלפים מאזינים, בחלקם הגדול, אגב, לא יהודים. לקורא ולשומע הוא מותיר תמיד שאלות פתוחות, שעליהן הוא מעדיף שלא לענות.
"באתי לפילוסופיה בגלל השאלות, עזבתי בגלל התשובות", הוא אומר. "אמי אף פעם לא שאלה אותי אם נתתי תשובות טובות. תמיד היא שאלה אם שאלתי שאלות טובות. אני אוהב שאלות, אבל לא תשובות. שאלות לא מביאות נזק, תשובות - כן".
בכל שלושת הספרים בולט העדרן של דמויות מזרם "המתנגדים". אין אנו מוצאים את ראשי הישיבות הגדולות בפולין וליטא, אנשי תנועת המוסר. יש לך משהו נגדם?
"אף פעם לא הבנתי אותם. אני לא יודע מי צריך את הוויכוחים הגדולים ואת החומרות הרבות. הם יוצרים קושי בחיי היהודי, חיים שממילא אינם קלים. ואולי העובדה שגדלתי בבית שהייתה בו נשמה חסידית, השפיעה עלי".
לפנייה לכתב/ת 
