אלי ויזל: "זו כבר לא בושה להיות אנטישמי"
"פעם חשבתי שהאנטישמיות נגמרה, היום ברור לי שהיא כנראה לא תיגמר. היא אולי תיחלש, אך תמשיך להתקיים, כיוון שבארצות שונות אין כל בושה בלהיות אנטישמי. צריך לזכור שבלי אנטישמיות לא הייתה אושוויץ". ד"ר יואל רפל פגש את חתן פרס נובל, פרופ' אלי ויזל, לשיחה מיוחדת
פרופ' אלי ויזל היה אמור להופיע היום (ב'), על תקן הנואם המרכזי בטקס חנוכת התצוגה החדשה בביתן היהודי באושוויץ – המקום שבו עבד בפרך, ואיבד את היקרים לו.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מסיבות אישיות נבצר ממנו להשתתף באירוע החשוב, אך לרגל יום השואה הבינלאומי מספר הסופר וחתן פרס נובל לשלום ל-ynet, על המאבק הבלתי נגמר באנטישמיות, וההכרה כי זו - ככל הנראה - לעולם לא תנוצח.
והעולם עדיין שותק
פרופ' ויזל שחרת לזיכרון עולם את המשפט "לא כל הקורבנות היו יהודים, אך כל היהודים היו קורבנות" - בוחן כל התרחשות משמעותית בראייה כוללת של שלום העולם, אך לא פחות מכך, בבחינה מדוקדקת האם זיכרון השואה נצרב בתודעה, והאם קיימת סכנה שמאורעות 1939-1945 יחזרו על עצמם, והעולם - כמו באותן שנים - יהיה אדיש וישתוק.
"השואה היא אירוע יחידאי, אך יש לו משמעות אוניברסאלית שחייבים לשנן אותה ללא הפסק", הוא אומר, ובוחן בדאגה את פיתוי היכולת הגרעינית של איראן - מלחמת האזרחים בסוריה שכבר גבתה מחיר של 150 אלף הרוגים. והעולם שותק.
השיחה הבלתי נפסקת בינינו נמשכת כבר שנים אחדות, אך הגל העכור של אנטישמיות ששוטף את העולם המערבי, כמו גם מזרח אירופה (עם האירועים האחרונים בהונגריה ואוקראינה) טריים ומטרידים ומחלצים אמירות שהייאוש מחלחל בהן.
"לצערי, האנטישמיות עדיין קיימת", ויזל אומר. "היא חיה יותר מאלפיים שנה, וכנראה תמשיך לחיות. אני חשבתי שזיכרון השואה יגרום לבושה למי שמתהדר בדעות אנטישמיות. טעיתי. זה עדיין קיים בארצות שונות, ונראה שזו כבר לא בושה להיות אנטישמי".
דואג בעיקר לשלום ישראל
ויזל מאמין כי זיכרון השואה הוא הסיכוי היחיד להציל את העולם מאסון נוסף, ואת האנטישמי המודרני הוא מגדיר,
בראש ובראשונה, אנטי-ישראלי. לדבריו, "קשה מאוד להפריד בין השניים".
"יש אנטישמים שהם רק אנטי-ישראלים", הוא מחדד. "פעם חשבתי שהאנטישמיות נגמרה, היום ברור לי שהיא כנראה לא תיגמר. היא אולי תיחלש לעתים, אך תמשיך להתקיים, כיוון שבארצות שונות אין כל בושה בלהיות אנטישמי. צריך לזכור שהאנטישמיות גרמה לאושוויץ. בלי אנטישמיות לא הייתה אושוויץ".
מי שנודע כאחד מגדולי הסנגורים של מדינת ישראל, טוען כי הבעיה היסודית היא היחס לישראל, ולא האנטישמיות. "לי ברור שאי אפשר להיות יהודי בלי ישראל. דתי או לא דתי, ציוני או לא ציוני, אשכנזי או ספרדי – כל אלה לא יתקיימו בלי ישראל. קיומה של המדינה הוא החמצן של האנטישמיות החדשה בדמותה ורעיונותיה".
האם הפולמוס הבינלאומי על איסור המילה ואיסור השחיטה נובעים גם הם מאנטישמיות?
"לדעתי זה נובע בראש וראשונה מבורות וזלזול באמונה היהודית. הרי מי שמעלים רעיונות כאלו ואחרים, יבואו בקרוב עם הרעיון לבטל את השבת, כדי שהיהודים ינוחו ביום ראשון. זו יותר בורות, והיא מביאה להתנכלות ליסודות היהדות".
האם ניתן להגדיר את מקבץ התופעות שידעה הקהילה היהודית בארה"ב, לאחרונה, כאנטישמיות?
"יש גילויי אנטישמיות, אך אי אפשר לדבר על תנועה אנטישמית, אלא על קבוצות אנטישמים, הפועלות במקומות שונים - ולא ידוע מהו מספר חבריהן. גם המציאות הזו חייבת להדאיג, משום שהיא עלולה להתרחב".
עבור הפרופ' אלי ויזל המאבק להנחלת זיכרון השואה הוא קרב יומיומי ובלתי פוסק. בארצות הברית מצוין יום השואה הבינלאומי רק באירוע המתקיים בבניין האו"ם. האומה האמריקאית מתייחדת עם זיכרון השואה באותו יום כמו מדינת ישראל.
הצעתו של ויזל, ששימש יו"ר הוועדה הנשיאותית להנצחת שואת יהודי אירופה, התקבלה בשעתו על ידי הקונגרס האמריקאי והייתה למסורת של קבע.
- ד"ר יואל רפל מנהל את ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, ועורך ספריו של ויזל "הנשמה המקראית", "הנשמה החסידית" ו"הנשמה התלמודית" שראו אור בהוצאת "ידיעות ספרים"
לפנייה לכתב/ת 
