הילדים בגרו מזמן – אבל חוב המזונות נשאר

11 שנה אחרי היווצרות החוב פנתה אם לשלושה להוצאה לפועל. בן זוגה לשעבר טען להתיישנות, אבל הוא נדחה שוב ושוב בבתי המשפט

מערכת PsakDinפורסם: 12.11.17 , 22:44

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור שהגיש אב לשלושה על ההחלטה לאפשר לבת זוגו לשעבר לגבות חוב מזונות 11 שנה לאחר שנוצר. השופט שאול שוחט דחה את טענת האב שלפיה חוק המזונות לא מאפשר גבייה של החוב לאחר שחלפו שנתיים ממועד היווצרותו.

בני הזוג לשעבר הם הורים לשלושה ילדים בגירים. ביולי 2004 ניתן על ידי בית המשפט למשפחה בתל אביב פסק דין שחייב את הבעל במזונות הילדים, שאז עדיין היו קטינים. באוגוסט 2015 הגישה האישה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא. חודש לאחר מכן ביקש הבעל לסגור את התיק בטענת "פרעתי".

תביעה

בגלל הפסיקה החדשה: מזונות הופחתו ב-90%

עו"ד הילה בורנשטיין

אב המגדל את בתו במשמורת משותפת דרש לשנות את הסכום החודשי. השופטת רום פלאי התבססה על קביעת העליון והסכום ירד מ-2,400 ל-240 ש'

בגלל פסיקה חדשה: מזונות הופחתו ב-90%

בדיון הראשון, ומאחר שלא היה מיוצג, ביקש הבעל לתקן את בקשת ה"פרעתי". הבקשה המתוקנת הוגשה ביולי 2016 ובה הוא טען שהחוק קובע שאין לגבות חוב מזונות אם חלפו שנתיים ממועד היווצרותו, אלא באישור בית המשפט.

רשמת ההוצאה לפועל דחתה את הטענה מאחר שהיא לא הועלתה "בהזדמנות הראשונה", כלומר, לא צוינה בבקשה ה"פרעתי" המקורית. הטענה נדחתה גם לגופה, והרשמת ציינה שהוראות החוק המגבילות את התקופה שבה ניתן לממש חוב מזונות אינן חלות על בני זוג יהודים שחל עליהם הדין האישי.

הבעל הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט למשפחה בתל אביב, אולם ביוני 2017 הוא נדחה. על החלטה זו הוא הגיש באמצעות עורכי הדין קובי לוי ולירן רוזן בקשת רשות ערעור למחוזי בתל אביב. לטענתו, הוא כן העלה את עניין ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. לדבריו, הטענה הייתה "שזורה" בתצהיר שהגיש לתמיכה בבקשה המקורית.

הוא הוסיף שהוא רשאי להעלות טענת "פרעתי" בכל שלב בתיק ההוצאה לפועל, ובכל מקרה הבקשה המתוקנת נעשתה בשלב מקדמי.

האישה, שיוצגה על ידי עו"ד רעות אוחנה שקד, לא נדרשה להגיב. ובכל מקרה, השופט שאול שוחט דחה את הבקשה. לדבריו, עיון בבקשת ה"פרעתי" המקורית מעלה בבירור שטענת ההתיישנות לא באה לידי ביטוי והיא עלתה רק בבקשה המתוקנת.

עוד נקבע שאמנם הבעל כתב בתצהיר שהגיש במסגרת הבקשה המקורית שאשתו לשעבר לא פנתה אליו מאז 2006 בדרישה לתשלום מזונות, אך לדבריו בין טענה זו לבין הטענה לתחולת הוראת ההתיישנות שבחוק המזונות, "אין דבר או חצי דבר".

לסיכום נכתב בפסק הדין: "גם שיקולי ההגינות אינם נוטים לטובת המבקש ואיני רואה סיבה להעדיף את האינטרס שלו על פני אינטרס המשיבה".