איפה החמלה? איפה ההיגיון?
ההחלטה לגרש לרואנדה את האנשים שנכנסו לישראל בדרך לא חוקית או להעבירם לבתי סוהר לאסירים פליליים - היא לא הגיונית ולא אנושית. לא כל האמצעים כשרים כדי "להיפטר מהם"
ביום שישי התבשרנו על כוונת שרי הפנים וביטחון הפנים לסגור את מתקן המשמורת "חולות", שבו מוחזקים אנשים שנכנסו לישראל בדרך לא חוקית. תחילה קיוויתי שההחלטה משקפת שינוי מדיניות ושסוף-סוף נכחו הרשויות לדעת שכבר כמעט אין כניסות דרך גבול מצרים, ולכן הגיע הזמן להתמודד באנושיות ובחמלה עם האנשים שכבר נכנסו וכבר נמצאים בגבולותינו.
עוד דעות ב-ynet:
בזכות הנשים האמיצות - משנות את הכללים
אלא שלא זו הכוונה. נהפוך הוא. הכוונה היא להעמיד לפני האנשים אלה ברירה קשה - גירוש כפוי לרואנדה או שהייה בבתי הכלא המיועדים לעבריינים פליליים. בעיניי, צעדים אלה אינם אנושיים ואינם הגיוניים. אפילו אם אנשים אלה נכנסו לגבולותינו באופן לא חוקי, לא כל האמצעים כשרים כדי "להיפטר מהם". מפסולת נפטרים. חפצים שאין צורך בהם - זורקים. כלפי בני אדם - עלינו להתייחס באנושיות, בחמלה ובהבנה. רק כך אפשר לשפר את המצב עבורם ועבורנו כחברה שקמה אחרי אלפיים שנות גלות, פליטה ורדיפות.
ואם בבני אדם עסקינן, חשוב לשאול מי הם. רובם מגיעים ממדינות שבראשותן עומדים רודנים; מדינות שבהן זכויות אדם בסיסיות מופרות חדשות לבקרים; מדינות שבהן אנשים המביעים התנגדות למשטר נאסרים ומעונים. הם בורחים מארצות מגוריהם מכורח. הם מחפשים מקלט בטוח שבו יוכלו להתקיים.
יתרה מזו - חלקם נכלאו במחנות עינויים בדרך לישראל. לא זה בלבד שהמבריחים גבו מהם דמי הברחה, אלא שהם נכלאו במחנות ועונו כדי שיתקשרו לקרובי משפחה ויבקשו מהם לשלם כופר כסף עבור שחרורם. עינויים קשים אלו כללו מכות חשמל, הצלפות, כריתת איברים, אונס שיטתי, קשירה בשרשראות למשך חודשים ארוכים, הרעבה ומניעת שתייה.
הפתרונות הלא הגיוניים
האם גירוש כפוי לרואנדה הוא פתרון הגיוני ואנושי? ברור שלא. אין כל קשר תרבותי ושפתי בין רואנדה למדינות כמו אריתריאה, אתיופיה וסודן, שמשם הגיעו רוב השוהים ב"חולות". המכנה המשותף היחידי לכל המדינות האלה הוא הימצאותן ביבשת אפריקה. מלבד זאת, על אף ניסיונותיה של רואנדה לאחות את הקרעים שנגרמו מרצח העם שהתחולל בה, היא עדיין מדינה ענייה ומערכת הבריאות בה מוחלשת. היא בקושי מתמודדת עם אוכלוסיית העניים והפליטים שכבר שוהה בה. כיצד נוכל לצפות שהיא תוכל לקלוט אלפי אנשים נוספים ולהעניק להם תנאים ראויים?
האם כליאת השוהים ב"חולות" בבתי כלא פליליים היא פתרון ראוי והגיוני? שוב, ברור שלא. השוהים ב"חולות" אינם אנשים שנשפטו בבתי משפט ישראליים, הורשעו ודינם נגזר. רובם נמלטו ממצבים קשים בארצותיהם ועברו ייסורים כפולים ומכופלים בדרך לישראל. מקומם אינו בבתי סוהר המיועדים לעבריינים. אין הם ראויים לסבל נוסף, אלא למענה אנושי שיש בו חמלה.
הצער שאני חשה למשמע הצעדים שיש בכוונת שרי הממשלה לקדם נובע מחמלה כלפי מדוכאי עולם אלה, אבל גם מחשש גדול לחברתנו שלנו. כעם ששרד שנים רבות של גלות ופליטה, אני תוהה למה אין בליבנו חמלה כלפי אנשים שעברו מסכת ייסורים דומה. מה קרה לנו? והאם אטימות לב זאת לא תתפשט ותסכן אוכלוסיות פגיעות אחרות?
אני נזכרת במקור יהודי, מדרש שמואל, שמזהיר כי יחס לא הגון כלפי אוכלוסיות זרות יכול לבסוף לפגוע בחברה שלנו:
"ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה'… אמר דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם שעובדים עבודה זרה… יצאו ובקשו ולא מצאו… אמר שמא גילוי עריות בינכם… יצאו ובקשו ולא מצאו. אמר להם שמא שפיכות דמים ביניכם… יצאו ובקשו ולא מצאו. …אמר לו הקב"ה על שאול ועל בית הדמים אשר המית את הגבעונים. באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים עשה הקב"ה לעמי כך? אמר לו הקב"ה אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים". (לקוח ממדרש שמואל פרשה כח ד"ה "ויהי רעב", מהדורת בובר)
קשה לי להאמין שנותרתי לבדי בדאגה ובצער שאני חשה. אני בטוחה שעדיין יש בינינו אנשים שאכפת להם. אני קוראת להם להביע דעתם נגד הצעדים המתוכננים. גם שתיקה היא נקיטת עמדה. אנא, אל תיוותרו בין השותקים.
עו"ד רחל גרשוני, לשעבר מתאמת המאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים
לפנייה לכתב/ת 
