מילואימניק נגד משרד הביטחון: חיפשתי יד קטועה בעזה
המדינה סירבה להכיר בטראומה של חייל שנשלח לחפש איברים של חברו ההרוג במהלך מבצע בעזה ב-2007. בית המשפט קיבל את הערעור שהגיש
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש חייל מילואים לשעבר נגד משרד הביטחון, והורה להכיר בו כנכה צה"ל בעקבות טראומה שממנה הוא סובל מאז שנשלח לחפש את ידו הקטועה של חברו ההרוג
במהלך מבצע ברצועת עזה. המדינה טענה שהמערער לא סובל מפוסט טראומה בעקבות המקרה, אבל השופט שי מזרחי קבע אחרת.
ב-2012 הודיע קצין התגמולים במשרד הביטחון על דחיית הבקשה ובעקבות זאת הגיש חייל המילואים לשעבר את הערעור. באמצעות עו"ד סיגל יער הוא טען שהאירוע שינה את חייו מקצה לקצה. הוא סיפר על מראות שרודפים אותו, על חוסר שינה, על סיוטים משדה הקרב ועל כך שההנאה נעלמה מחייו.
המערער התגייס ב-1997 ליחידת "אגוז". ב-2010 הוא ביקש ממשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל הסובל מפוסט טראומה (PTSD) עקב מקרה שהתרחש באוקטובר 2007, במהלך שירות מילואים באזור כרם שלום. לדבריו, חברו נפגע לנגד עיניו מאש פלסטינים בעת שנכנסו לשטח רצועת עזה. לטענתו, חילופי האש נמשכו כשלוש שעות, ובסיומם קיבלו החיילים פקודה לחפש את היד של חברם ההרוג, שנקטעה מפיצוץ רימון.
תביעה
חייל לשעבר צפה ב"בופור" - ויוכר נכה צה"ל
עו"ד שרון מאירי
בסוף שנות ה-80 שירת חייל במוצב בלבנון בזמן התקפה של חיזבאללה. שופט קיבל את טענתו שצפייה בסרט שנים אחר כך עוררה בו פוסט-טראומה
לדבריו, מאז הוא נמנע מצפייה בסרטי פעולה, לא יוצא עם חברים ולא נוסע לחו"ל. את רוב זמנו הוא מעדיף לבלות בבית או במשרדו ולמלא את חייו בעבודה, כדי שלא יהיה לו זמן לחשוב על דברים אחרים.
תגובת משרד הביטחון, שיוצג על ידי עו"ד שרון ואלה, התבססה על שלוש חוות דעת פסיכיאטריות שקבעו כי המערער לא סובל מפוסט טראומה, או שהוא סובל מטראומות שאינן קשורות לפעילות בצבא. נטען כי השינויים האישיותיים שעבר בעקבות חוויותיו מהצבא (יהיר, פחות גמיש ופחות חברותי) לא אופייניים לנפגע טראומה. הפסיכיאטר מטעם משרד הביטחון אף טען שחיפוש היד של החבר הייתה חוויה לא נעימה אך לא טראומתית.
ההצדקה לטיפול קבוצתי
אבל השופט שי מזרחי קיבל את עמדת המומחה מטעם המערער, שלפיה חיפוש חלקי גופות היא פעולה עם השפעה טראומתית. "הגדרת האירוע של חיפוש ומציאת יד קטועה כ'חוויה לא נעימה' ותו לא, חוטאת למציאות ואינה במקומה", כתב.
השופט מתח ביקורת על טענה שהעלה הפסיכיאטר מטעם משרד הביטחון, שלפיה אף שהמערער טוען שנמנע מכל דבר שקשור לצבא - נראה שהוא נהנה מלהקשיב לטראומות של אנשים אחרים. לדבריו, אם נקבל את גישה זו הרי שאין טעם בטיפול קבוצתי לאנשים פוסט-טראומתיים, שבו הם נחשפים זה לסיפורו של זה ועוברים תהליכי עיבוד משותפים.
לאורך פסק הדין ניתח השופט מזרחי את הקריטריונים שבאמצעותם מאבחנים PTSD, בהם "חודרנות" (סיוטים, פלאשבקים), הימנעות, מצב רוח ירוד, וקשיי שינה – והגיע למסקנה שהמערער אכן סובל מכל אלה כתוצאה מהאירוע המדובר.
נקבע שהעובדה שהמערער מתפקד בעבודה לא שוללת קיומה של פוסט-טראומה אלא נוגעת לעוצמה שלה. לפיכך התקבלה טענתו לקיומה של PTSD ומשרד הביטחון חויב לשלם למערער הוצאות בסך 15 אלף שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המערער: עו"ד סיגל יער
- ב"כ המשיב: עו"ד שרון ואלה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
