"הפסקתי לומר לילדיי כמה הם חכמים"
רוי קוריטשונר הפסיק לומר לילדים שלו כמה הם מוכשרים ומוצלחים, והתחיל לשבח אותם על המאמץ שלהם ואף לתת לגיטימציה לכישלונות ולאפשרות ללמוד בעצמם. "אני מכין אותם לחיים האמיתיים"
עד לא מזמן כשהגעתי לקחת את הילדים שלי מהגן הם ישר רצו למגירה והראו לי את העבודות והציורים שלהם. אני, כמו כל אבא גאה, ישר אמרתי - "וואוו, אתה ממש פיקאסו", "איזה ציור מדהים", "כמה שאתה מוכשר ויצירתי" ועוד ועוד מחמאות.
כל החיים לימדו אותנו שצריך לחזק את הילדים, לשבח אותם, לתת פידבקים חיוביים, לבנות להם את הביטחון העצמי ולהכין אותם לחיים של הישגיות ותחרותיות - "איזה חכם אתה" ו"את ממש תותחית", "איזה מלך אתה" ו"אין עלייך, את הכי מוכשרת בעולם".
חכמים ומוכשרים:
כשיש מבחן בבית הספר הורים יושבים עם הילד ללמוד כדי שיקבל 100, וכשהוא מרכיב פאזל ולא מצליח אז ישר אנחנו עוזרים לו כדי שיצליח ולא יתעצבן ויפרק את הפאזל.
גם אני חיזקתי את הילדים כך עד לא מזמן אבל הגישה שלי השתנתה. אני עדיין מחזק אותם כמובן אבל בדרכים אחרות. אני מחזק ומשבח את המאמץ שלהם, משתדל לתת להם להתמודד לבד ולא ישר לרוץ ולעזור להם, מחזק ומדרבן אותם לעשות שוב ושוב עד שיצליחו לבד.
הפסקתי לומר להם כמה הם חכמים ואני אומר יותר "אתה רואה שאתה מסוגל? רק היית צריך לנסות שוב". אני נותן להם להיכשל ולנסות שוב, ומחזק את ההתמדה שלהם.
לשבח על המאמץ
מחקרים רבים מראים ששבחים לאינטליגנציה יכולים לפגוע במוטיבציה ובביצועים של ילדים. אחד המחקרים בנושא היה של קלאודיה מילר וקרול דואק בסדרה של ניסויים שנעשו עם ילדים, ביניהם הרכבת פאזלים.
הילדים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת שהצליחה בבניית הפאזל קיבלה מחמאות בסגנון "איזה יופי, הצלחתם, אתם ממש חכמים" ואילו הקבוצה השנייה קיבלה חיזוקים כמו "איזה יופי שהצלחתם, התאמצתם מאוד".
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ההבדל הקטן בין "אתה חכם" ל"התאמצת מאוד" עשה הבדל גדול כשהילדים קיבלו פאזל נוסף. מחצית מהילדים שנאמר להם "אתה ממש חכם" לא היו מוכנים לגעת בפאזל החדש משום שהם פחדו לאכזב ולהתאכזב. לעומתם כל הילדים שנאמר להם שהם התאמצו מאוד היו מוכנים להתמודד עם הפאזל החדש.
גם בביצועי הילדים היה הבדל - משתי קבוצות הילדים שהסכימו להרכיב את הפאזל החדש התברר שאלו שנאמר להם שהתאמצו מאוד, הצליחו יותר מאלו שנאמר להם שהם חכמים מאוד.
הפאזל החדש היה קשה יותר וכשהילדים מהקבוצה שאמרו להם שהם חכמים נתקעו בשלב כלשהו ולא הצליחו הם חשבו לעצמם שאולי הם לא כאלו חכמים כפי שאמרו להם. כשהילדים מהקבוצה השנייה נתקעו בשלב כלשהו בפאזל, הם אמרו לעצמם שכנראה הם לא התאמצו מספיק, ולכן השקיעו יותר.
תנו לילדים ליפול
כשאנו אומרים לילדים שלנו שהם הכי חכמים, הכי טובים והכי מוכשרים, עוזרים להם בכל דבר שהם עושים ולא נותנים להם להתמודד לבד ולחוות כישלונות בדרך, אנחנו פוגעים ביכולת שלהם להתמודד עם כישלונות ועם חוסר הצלחה, ופוגעים במוטיבציה שלהם לנסות שוב ושוב.
קחו לדוגמה תינוק שמתחיל ללכת, הוא נופל וקם, נופל וקם, ויש לו מוטיבציה להמשיך לנסות עד שיצליח ללכת. אם היינו מחזיקים לו את היד ולא נותנים לו ליפול הוא לא היה לומד ללכת. הוא היה מתייאש מהניסיונות.
לטורים הקודמים:
- אב לתאומים: "מרוסק על הספה בתשע בערב"
- נפרד מהילדים בגן ומנסה להסתיר את הדמעות
- לצאת מהבית עם בובה, כרית ושלושה מוצצים
אחד האתגרים הגדולים שלנו כהורים הוא לתת לילד להיכשל ולנסות שוב ושוב. כמובן שחשוב לחזק אותו בדרך ולתמוך בו כשהוא נכשל אבל לא לעשות במקומו. כשמלמדים ילד שזה בסדר להיכשל מלמדים אותו את סודות ההצלחה. סוד ההצלחה הוא להצליח במשהו שאתה בעצם לא טוב בו, שאתה מנסה שוב ושוב, גם כשאתה נכשל, עד שאתה מפתח את המיומנות להצליח.
כהורים יש לנו את ההזדמנות לתגמל את הילדים על המאמץ שהם משקיעים ולתמוך בהם בכישלונות שלהם בדרך, כדי שהם ידעו להתמודד עם כישלונות בבגרותם. אנחנו יכולים ללמד אותם לצאת מאזור הנוחות שלהם ולשאוף לעשות דברים שהם לא מכירים ולא יודעים לעשות, במטרה שהם לא יפחדו להיכשל.
החיים כמשחק מחשב
במשחקי מחשב ישנם אתגרים כל הזמן - לעלות לשלב חדש, לנסות שוב ולהיכשל. בעצם מפתחים מיומנויות חדשות ויצירתיות במטרה לעלות שלב במשחק ועוד שלב. שם הילדים מוכנים לקחת סיכונים, להיכשל ולנסות שוב ושוב כי זה לא החיים האמיתיים.
אם נסתכל גם על החיים כסוג של משחק ונלמד את הילדים להתבונן על החיים כמשחק, הכישלונות יראו פחות מפחידים ותהיה אמביציה גדולה יותר לנסות שוב ושוב, לצאת מאזור הנוחות ולהעז לעשות דברים חדשים, לקחת אתגרים, להיכשל ולעמוד שוב על הרגליים.
הפסקתי לומר לילדים שלי כמה הם חכמים ומוצלחים, ובמקום זה כשהם רצים אליי עם הציורים החדשים שציירו בגן אני אומר להם "הציור הזה מהמם", "רואים שהתאמצתם פה מאוד" ו"כל הכבוד על ההשקעה".
רוי קוריטשונר הוא אב לתאומים בני שנתיים וחצי, מטפל הוליסטי, מנחה סדנאות ומעביר הרצאות על סיפור חייו
לפנייה לכתב/ת 
