שתף קטע נבחר
 

אונס בתוך המשפחה: גם בזנות יש גילוי עריות

בשיר השירים מספרת האהובה על אונס שעברה בתוך המשפחה, ואיש אינו מקשיב; דינה הופכת לחפץ במלחמה על כבוד המשפחה - והזונות החרדיות נשארות בתוך השבט. "הכזונה יעשה את אחותנו?" כן, והמון פעמים

אח שלי, זה טוב או רע?

אני מדפדפת בתנ"ך בניסיון לייצר את האוסף המלא של "סיפורי האחים והאחות" המקראיים. בראשית חיפושיי נשאתי תפילה נאיבית לגלות הגנה וחסות. האחות היא הרי "החוליה החלשה" בעולם הפטריארכלי, ואחיה, הקשורים אליה מלידה, ישמרו עליה. "בלי ספק הם ישמרו", אמרתי והתחלתי לאסוף את נעמה המסתורית, אחות תובל קין, אולי שריד לאלות הגדולות מהימים האבודים ההם.

 


 

 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

  

שיעור ראשון: האח יהפוך לאב

מנעמה ותובל עברתי אל רבקה ואחיה, לבן, המשמש לראשונה בספרותנו בתפקיד המתעתע של "אב-אח", תפקיד שיתפוס מקום מרכזי בסיפורי האחים והאחות בהמשך התנ"ך; הבן המתבגר מתחיל למלא את תפקידי האב המזדקן, וביניהם הטיפול בבנות השבט. בשלב זה הופכת האחות משווה בין שווים, לבת החסות של אחיה.

 

מזנים, סיפור אהבה

את האסופה שלי חותם סיפור נורא ואיום הנטוע בפתיחתו של שיר אהבה. שניוּת שהיא מקור לתעתוע (שיר השירים א', ו'): "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי".  

 

 

פסוק לפני כן אמרה האהובה: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה", ובעוד שנייה היא תבקש: "הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי", ובתווך, חציה חושפת וחציה מסתירה, מספרת הנערה את זוועת אחֵיה. בני אמי, אולי אחיי למחצה, כעסו עליי, הרחיקו אותי מביתנו והפכו אותי לשומרת הכרמים שלהם. חסות והגנה? תשכחו מזה. רחוקה ובודדה הופכת האחות לשומרת אחֵיה.

 

בעולמם וגם בעולמנו, נערה המושלכת אל הכרמים לא יכולה לשמור על עצמה, ובשפת הדימויים היא מבהירה: "שזפתני השמש... כרמי שלי לא נטרתי".

 

שיעור שני: אל תאמיני למתיקותם של שירי אהבה

את האלימות והפגיעות מסווה הנערה בין שורותיו של מזמור אהבה, כדי שנצליח (ואולי גם היא) לא באמת לראות ולא באמת לדעת. בוודאי ישאלו גם אותה: "למה לא אמרת?" ו"למה לא בזמן ובמפורש?" "למה לא אמרת כך שאנחנו נבין?"

 

ואני שואלת: למה אפשר לצפות מנערה צעירה שהופקרה על ידי המופקדים על שלומה? כמה גילוי לב אפשר להשיג מאישה צעירה שנדרשת לרקוד עם גברים בשדות כאילו מעולם לא הופקר שם גופה? כמה גילוי לב אפשר להשיג מנערה שיודעת שאם תספר את האמת, יחרב עליה עולמה?

 

שיר השרירים

בכפל המשמעות המיוחד לנערת שיר השירים, היא תספר בהמשך על אונס נוסף: "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת". מנקודת מבט נשית "שיר השירים" אינו שיר השירים, כי אם שיר השרירים; שיר על אישה פצועה להחריד שמנסה להתגבר על טראומות מיניות, בעודה מחוללת בשדות ונענית לציווי להעמיד פנים.

 

שיעור שלישי: אחיות נולדות מהסבל

בלב ליבו של אוסף "האחים והאחיות" ובלב פרשת השבוע שלנו, ניצבת בודדה ומושתקת דינה. קשה להאמין שלתריסר האחים הייתה רק אחות אחת, ואם כך במה שפר גורלה של דינה שדווקא שמה הוזכר בתורה? - היא נאנסה.

 

קשה גם להאמין שמכל אחיות השבטים רק דינה נאנסה, ועל כן נאמר ש"זכתה" דינה באונס מיוח"צן מלווה במלחמת גברים. דינה וגם תמר מלמדות שצריך להתרחש בגופך אונס מפואר כדי ששמך ייזכר בין שמות האחים.

 

מה הבעיה באונס?

אונס דינה מוצא את משפחת יעקב בשלב של מעבר סמכויות מהאב אל בניו. יעקב מוצג כאב חלש ומבולבל שלא יודע להטיל את מרותו על בניו (שלא לומר על סביבתו). יעקב רוצה פיוס וילדיו רוצים מלחמה וגם יוצרים אותה. נדמה שבתוך כל המהומה המשפחתית יש דבר אחד ברור ומוסכם על כולם – דינה אינה צד בסיפור האונס שלה.

 

שיעור רביעי: אונס הוא פגיעה בכבוד המשפחה

אבא יעקב הוא הראשון ששומע על אונס דינה "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה". הפועל "טימא" מעיד שהמעשה שלילי, ויחד עם זאת יעקב מחריש וממתין לבניו. לעומתו, הבנים רותחים מזעם, אבל לא מתוך דאגה לדינה אלא: "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב". מסיפור אונס דינה אנו למדות שכאשר אישה נאנסת, מה שנפגע הוא כבוד הגברים במשפחה.

 

דינה נבחרה לאונס כיוון ששכם קלט את החולשה היחסית של משפחתה. לכן בניו של יעקב רואים באונס איום על מעמדם: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ". מבחינתם האונס מייצר הזדמנות וחובה להגדיל את כוחם וכבודם בעיניי הסביבה, והם יוזמים מלחמה. במלחמה הם שובים נשים רבות, ומשיבים אונס אחד אפיים. כך לומדים עמי הסביבה שלא כדאי להתעסק אתם. וכל זה – עד האונס הבא.

 

הכזונה יעשה את אחותנו?

כן, ממש, והמון פעמים. והאמת, כשאתם מנסחים את זה כך, ועל הדרך גם אונסים אחיות של אחרים, ברור למה זה לא עתיד להיפסק.

 

לא פעם אני שואלת אנשים מה לדעתם קורה יותר במדינת ישראל – אונס של נשים או אכילת חתולים? התשובה ברורה (ואל תטעו בי, עיני לא צרה בשלוותם של חתולים). ההסבר היחיד לפער הוא שאונס נחשב למעשה יותר מובן ולכן פחות נורא.

 

אם נבין שההתנגדות הפטריארכלית לאונס איננה מתוך דאגה לאישה אלא למראית העין של כבוד המשפחה, נבין שבמקרים שבהם אפשר להשתיק את הפגיעה, או לפגוע בנשים מקבוצה לא חשובה, האונס חדל להיות בעיה.

 

שיעור חמישי: לפעמים אחריות דומה להחפצה

כך נגוזה הנאיביות של ראשית חיפושיי אחר סיפורי אחים ואחות בתורה. כן, האחים בתורה אחראים על האחות שלהם, אבל פעמים רבות משמעות הדבר שהאחות היא סמל הסטטוס שלהם, ובתוליה הם הוכחה לכוחם. בתולי האחות הופכים לנכס, לשווי כסף ושווי מלחמה. זו לא דאגה, זו החפצה.

 

"שם בלל את שפת כל הארץ"

אלימות מינית היא אזור של בלבול שפות. המעשה האסור נפרץ בקלות רבה והנה הוא מותר מכבליו. יחד עם זאת, לרוב, הוא שב ונחתם במצוות הסוד השמור במרתפי המשפחה (שהרי אם יוודע, ייפגע כבוד המשפחה). כך נולדים טקסטים כ"שיר השירים" שמגלים טפח ומשתיקים טפחיים. כך גם נולד סיפור דינה ואחיה, סיפור שבו מדברים על כבודה של האחות אבל איש לא מדבר איתה.

 

שיעור שישי (ואחרון): למה בית לא מספק הגנה

היינו מצפות שבתוך המשפחה יהיה הכי קשה לפגוע בילדה, כֵּיוון שמשפחה אמורה להציע יותר חסות והגנה, וכיוון שגילוי עריות... אלא שכמו בפגיעות רבות אחרות, גם בתחום המוגנות המינית מסתבר שבית יכול להפוך למלכודת, שהרי שילדות זמינות למשפחתן, ומשפחה טובה שומרת סודות, ובכלל מי יאמין לאחת שמספרת זוועות על עצמה ובשרה.

 

הנתונים הקשים מגלים שאחת/ד מכל שש/ה היא נפגע/ת גילוי עריות, וכל מי שעוסקת בנושא יודעת שגם הנתון הקשה הזה הוא רק קצה קרחון. בית יכול לספק הגנה, אבל קירות בית מסוגלים להשתיק כמעט הכול.

 

לכן לא הופתעתי

כשקראתי השבוע את הכתבה על רשת הזנות החרדית: המדאם חרדית, הזנאים חרדים והנשים הנסחרות – חרדיות. לכאורה, היינו אמורות לחשוב שהזנאים החרדים ישמרו על בנות קהילתם וילכו לרעות בשדות חילוניות או גויות. למה דווקא נשים חרדיות? כיוון שזה סוד הקסם של "גילוי עריות"; הן מהשבט, הן מוכרות, הן זמינות, הן מבינות את התרבות, קל יותר להחפיץ אותן, יש במה לאיים עליהן, וגם להן אינטרס לשמור על הסוד.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

התבונה ונדיבות הלב של המנהיגות והמנהיגים הישראלים כלפי יהדות ארה"ב פורצת בכל יום גבולות חדשים. כאילו הם מונעים על ידי צורך בלתי נשלט לפרק מבפנים את העם היהודי. בסרטון אני מנסה להשיב ולשוחח בשפה אחרת עם האחיות והאחים שלנו (ומשום כך הסרטון הפעם באנגלית).

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

שבת שלום!

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
רוחמה וייס
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
מומלצים