"אם לא נבין את העדיפויות של תאגידים טכנולוגיים - אנחנו פשוט חיים בעולם שלהם"
מנהל NYC Media Lab ג'סטין הנדריקס מפקח ביום-יום על הפרויקטים הטכנולוגיים הכי חדשניים, אבל עוצר גם כדי לשאול את השאלות הקשות: איך זה שתאגידי ענק כמו גוגל ופייסבוק לא לוקחים אחריות כלפי האזרחים שהפכו אותם לכל כך גדולים, למה אין מספיק שקיפות ומאיפה, לדעתו, יגיע הפתרון
אם בעמק הסיליקון טרודים בעיקר בעשייה ופיתוח של טכנולוגיות חדשות, בחממת ההייטק של ניו-יורק גם עוצרים מדי פעם כדי לשאול שאלות. ככה לפחות חושב ג'סטין הנדריקס, מנהל NYC Media Lab, מעבדת התקשורת והטכנולוגיה בעיר, המהווה מאגד של חוקרים וסטודנטים ממוסדות לימוד מרכזיים – הפועלים תוך שיתוף פעולה על פני מנעד של דיסיפלינות, מפתחים טכנולוגיות חדשות אבל גם עסוקים בקורסים שמיועדים להציף שאלות של פרטיות ומעקב, כרסום הטכנולוגיה בדמוקרטיה ואחריות ציבורית.
טק והעיר הגדולה - כל הכתבות בפרויקט:
הכי רחוק מעמק הסיליקון: מה הופך את ניו-יורק לחממת הייטק צומחת?
מנדל"ן ועד משקפיים: אלה ענקיות הטכנולוגיה בניו-יורק
כולם מדברים על AI, אז למה עוד אי אפשר לקרוא לזה מהפכה?
עובדים אצלם: השנה הגדולה של WeWork
25 שנה ל-SMS: מה אומרים בטיימס סקוור?
"מה שייחודי בניו-יורק מול החוף המערבי, הוא שכאן יש גם רגישות לדברים אחרים שקורים, וזה משפיע על האקוסיסטם כולו", אומר הנדריקס. "כרגע, לפחות באוניברסיטאות בעיר, יש הרבה ביקורת ומחשבה על עיצוב ופיתוח טכנולוגי אחראי, על הבעיות של טכנולוגיה ודמוקרטיה ועל סוג העולם שאנחנו רוצים לבנות". על אף שהוא לא רואה את ניו-יורק עוקפת את עמק הסיליקון מבחינת מימדים וסקאלה, לטענתו – התשתית שצריכה להיות לעיר כדי להפוך אותה לבירת הייטק – כבר הונחה.
כמה מהשאלות המהותיות ביותר סביב פיתוחים טכנולוגיים, כאלה שצפות ועולות בעמודי החדשות ברמה יום-יומית, מטרידות אותו במיוחד. המעבדה שאותה הוא מנהל עסוקה ביישום של בינה מלאכותית בתוך אמצעי התקשורת למשל, אבל גם בדרכים שבהן אפשר וצריך להתמודד עם "פייק ניוז", עם אלגוריתם שאינו רגיש מספיק, עם היעדר שקיפות מצד תאגידי ענק ועם האופן שבו טכנולוגיה מתנגשת עם דמוקרטיה.
"אני חושב שיש דיון ציבורי טוב בניו-יורק סביב הנושאים האלה", הוא אומר, "אנשים מתחילים לזהות שיש חוסר איזון, מתחילים להיות מודאגים מנושאים כמו פרטיות. אבל אני חושב שהאדם הפרטי עדיין לא ממש מבין מה הוא יכול לעשות נגד זה".
מי כן אמור לקחת את המושכות?
"יש ממשלות שמתחילות לעסוק בנושאים האלה יותר ברצינות, אבל גם המחוקקים ברוב הארצות פשוט נשארים מאחור. אני לא בטוח שהם רואים את ההשלכות של הדברים האלה לעתיד הקרוב בצורה ברורה. פרטיות, דאטה ואיסוף נתונים, אלה אזורים שחייבים לעסוק בהם. אני לא מומחה לגבי המדיניות של ישראל בנושאים האלה, אבל אני יודע שהמדיניות של ארצות הברית עדיין מאחור בהשוואה לאירופה, שהתחילה לאחרונה לצלול אל תוך העיסוק בזה. כמה מהגופים הרגולטורים כאן אולי אפילו באופן אקטיבי בוחרים שלא להתעסק בשאלות האלה, כך שאני לא אופטימי שממשלות – לפחות זו של ארצות הברית, יוכלו לעזור לפתור כמה מהבעיות. אנחנו צריכים שאקדמאים, חברות טכנולוגיה ומנהיגים בתוך הקהילה ישמיעו את הקול שלהם בצורה ברורה יותר".
שאלת השקיפות – בייחוד סביב הפעולות של תאגידי ענק, גם היא מרכזית בדיון על הכיוון שאליו מושכת הטכנולוגיה. "אנחנו נותנים לפלטפורמות גדולות להתנהל כאילו שאין להן שום אחריות. הן לא נתונות תחת רגולציה. אם מסתכלים על פייסבוק ועל גוגל לדוגמה, אין שום חברה בסקאלה הזאת שאין לה גוף רגולטורי שממשטר אותה, ולהן אין. יש לחברות האלה אחריות כלפי האזרחים שהפכו אותן לכל כך גדולות, בין אם זה באינטרס התאגידי שלהן או לא".
כנראה שלא.
"תראי, ראיתי אתמול את הפרויקט של אנבידיה, וכמובן שיש עוד המון דוגמאות כאלה. אבל זו טכנולוגיה שאי אפשר להחזיר לקופסה. הקסם הזה כבר קיים ובקרוב הוא יהיה בתוך כל מחשב נייד בארצות הברית או בכלל בעולם. הפוטנציאל ליצור תקשורת בדרכים חדשות הוא עצום, וזה מעלה שאלות. אני יודע שאנחנו חייבים להבין טוב יותר את הטכנולוגיה. האנשים היחידים שמבינים אותה לא יכולים להיות רק החברות הגדולות, כי אם זה המקרה אז אנחנו בצרות. חשוב לנו, למחוקקים, לאנשי אקדמיה ולאנשי תקשורת להבין את סדרי העדיפויות של חברות הטכנולוגיה ומרכזי המחקר שלהן, אחרת אנחנו פשוט חיים בעולם שלהן".
זה לא נשמע מאוד אופטימי.
"או שהטכנולוגיה תיתן לנו את הכלים להתמודד עם כלכלה קפיטליסטית גלובלית, עם עניינים סביבתיים ועם גידול האוכלוסין – או שלא. והאפשרות שלא, תביא אותנו למקום לא טוב. יש מספיק דברים להיות אופטימיים לגביהם, שיפור הבריאות והמערך הרפואי, הארכת החיים, דאגה ושימור הסביבה, כלכלה, אנחנו פשוט מוכרחים לשמור על איזון".
