סוף לסאגת החטיפה של הבת: האב יפוצה ב-2 מיליון שקל

במשך 4 שנים החזיקה ישראלית את בתה בטורקיה עד שאותרה. האם חויבה לשלם סכום חריג, ולאחרונה דחה העליון באופן סופי את הערעור שלה

עו"ד איתן ליפסקרפורסם: 17.12.17 , 23:03

בית המשפט העליון שם סוף לפרשה עגומה וכואבת שעסקה בפיצוי לגבר שאשתו חטפה את בתם לטורקיה והחזיקה אותה שם בזהות בדויה במשך כארבע שנים. השופט ניל הנדל דחה את הערעור שהגישה האם בדרישה להפחית את הסכום שחויבה לשלם בערכאות קודמות (כשני מיליון שקל), וציין כי על רקע נסיבות המקרה הקשות, "לא בכדי נקבע הסכום על הצד הגבוה".

הבת (כיום בת 17) נסעה עם אמה ב-2004 לטיול בטורקיה שאמור היה להימשך עשרה ימים, אלא שהשתיים נשארו שם. בית משפט בטורקיה קיבל תביעה שהגיש האב להחזרת הבת, בהתאם לאמנת האג (העוסקת בחטיפות ילדים), וב-2005 נדחו שורה של ערעורים שהגישה האם, כולל לבית הדין הבינלאומי לזכויות אדם. למרות זאת האם לא חזרה לישראל, ורק במרס 2008 אותרה הילדה בשכונת פועלים בטורקיה, מחופשת למוסלמית ובשם בדוי. היא הוחזרה לישראל ומאז מתגוררת עם אביה.

האב פנה לבית המשפט למשפחה בתל אביב והגיש תביעת פיצויים נגד האם ונגד אביה שסייע לה. האם חויבה לשלם לו כשני מיליון שקל: מיליון שקל על הוצאות החיפוש, כ-330 אלף שקל בגין הפסדי שכר, וכן 650 אלף שקל עבור הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, כלומר עוגמת הנפש והסבל.

דיני משפחה

הבן תבע: לא רוצה את שם המשפחה של אמא

עו"ד איתן ליפסקר

ביהמ"ש למשפחה קבע שנער יישא בשני שמות המשפחה של הוריו הפרודים. הבן, שמסוכסך עם אמו, הגיש למחוזי ערעור באמצעות אביו. מה נקבע?

הבן תבע: לא רוצה את שם המשפחה של אמא

בשנה שעברה נדחה ערעור שהגישה האם למחוזי על הפיצויים שבהם חויבה, אולם היא לא ויתרה והגישה בקשת רשות ערעור לעליון. לטענתה, התביעה עוסקת בחטיפת הבת, ולכן נזקי האב שאינם ממוניים הם נזקים משניים ודינם להידחות. לדבריה, בניגוד לקביעת בית המשפט למשפחה והמחוזי, האב הוא "ניזוק משני", ועל פי "הלכת אלסוחה" (פסק דין מרכזי העוסק בחלוקה בין ניזוקים ישירים לבין משניים), ההרחבה שהפכה אותו למושא העוולה במקום בתו מאפשרת "שכל אירוע יכול להיהפך לעשרות תביעות מצד ניזוקים משניים".

בנוסף היא טענה שבכל מקרה סכום הפיצוי בגין כאב וסבל חרג בצורה ניכרת מסכומים שנפסקו במקרים דומים.

אבל השופט ניל הנדל דחה אותה. הוא הזכיר שטענותיה נדחו כולן בבתי המשפט הקודמים, ואין סיבה עניינית לדון בהן בערכאה שלישית. עם זאת, בשל חשיבות הנושא, הוא בכל זאת הוסיף כמה הערות, בהן שהמבקשת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי האב בכך שמנעה ממנו מלגדל את הבת במשך כארבע שנים.

לפיכך גרס השופט הנדל שהערכאות הקודמות צדקו כשקבעו כי לפסק דין "אלסוחה" אין כל רלוונטיות למקרה הנוכחי.

הוא לא מצא הצדקה להתערב בגובה הפיצוי, והזכיר שמעשה החטיפה השתרע על פני ארבע שנים. "היה (ועדיין) על המשיב להתמודד עם קשיים רבים הנובעים מחזרתה של הקטינה לחיקו מקץ כארבע שנים, כשהיא כבת שמונה. בנסיבות חריגות אלה לא בכדי נקבע הסכום על הצד הגבוה", כתב.

בסיומה של ההחלטה חייב השופט את האם לשלם לאב הוצאות משפט בסך 8,000 שקל.