עיריית בת ים ניכתה למורה ימי מחלה שלא כדין
מורה למתמטיקה גילתה שהיא נמצאת ב"חוב" של 60 אלף ש' משום שלא גררה ימי מחלה ממקום עבודתה הקודם. בית הדין החליט לעשות סדר
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מורה למתמטיקה לאחר שעיריית בת ים קיזזה לה 60 אלף שקל מהשכר בעקבות מחלוקת עם מוסד חינוכי שהעסיק אותה בעבר לגבי ימי המחלה שלה. השופט תומר סילורה קבע חד-משמעית ששתי המעסיקות התרשלו כלפי המורה, וחייב אותן לשלם לה כ-70 אלף שקל.
לטענתה, ב-2010 היא חלתה וגורמים בעירייה אישרו לה לעבוד במשרה חלקית. לדבריה, בהתאם להסכם הקיבוצי בענף ההוראה היא הייתה זכאית להשלים את שעות העבודה – כך שתיחשב כעובדת במשרה מלאה – על חשבון ימי המחלה שנצברו לטובתה הן במסגרת עבודתה בעירייה והן במסגרת עבודתה הקודמת בתיכון.
בשנים 2001-1979 הועסקה התובעת כמורה למתמטיקה בבית ספר תיכון בגבעתיים שהופעל על ידי "המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים". החל מ-1993 היא הועסקה במקביל בתיכון עירוני בבת ים. ב-2001 היא עברה לעבוד רק בבת ים עד שפרשה לגמלאות בספטמבר 2014.
דיני עבודה
פיטורים ושכר: מה אומר החוק על ימי מחלה?
עו"ד שרית לנגה כהן
האם מותר לסיים העסקת עובד לפני שהחלים? מה צריך לשלם לו? ומדוע שונה המקרה של תאונות עבודה? מדריך לעובד המצונן. רק בריאות
לאחר שמכסת ימי המחלה שצברה בבת ים מוצתה פנתה למכללה כדי שתעביר לעירייה כספים בגין הימים שצברה אצלה, אך העירייה הודיעה לה שהמכללה לא העבירה את הכספים, ובינתיים נצבר לה חוב של 60 אלף שקל. חוב זה קוזז על ידי העירייה משכרה בחודשים יוני-אוגוסט 2014.
בתביעה שהגישה עם פרישתה ביקשה המורה לחייב את העירייה והמכללה לשלם לה את הסכומים שהגיעו לה עבור 229 ימי מחלה שצברה במכללה. בנוסף, היא ביקשה לחייב את השתיים לשלם לה פיצויי הלנת שכר על הקיזוזים הלא חוקיים משכרה. הנתבעות ניסו להתחמק מאחריות והאשימו האחת את השנייה בכשל בהעברת הכספים. המכללה האשימה את העירייה בחישוב לא נכון של ימי המחלה, ואילו העירייה טענה שהיא רק שימשה "צינור" להעברת הכספים ומשכך יש לדחות את התביעה נגדה.
העובד לא אמור להיפגע
השופט תומר סילורה חישב תחילה את ימי המחלה שהתובעת הייתה רשאית "לגרור" מהמכללה לעירייה, ובניגוד לעמדת הנתבעות מצא כי היא הייתה זכאית לתשלום עבור 158.8 ימי מחלה. מכאן הוא פנה לבחון אם הקיזוז משכרה נעשה כדין ומי מהצדדים אחראי לכך שהכספים לא הועברו.
בחינת השתלשלות האירועים הובילה אותו למסקנה שהעירייה ניכתה את החוב משכרה של התובעת שלא כדין תוך פגיעה חמורה בזכויותיה. "שכר העבודה לא שולם מתוך ידיעה ברורה ולא בטעות, בנסיבות שבהן למעסיק הייתה שליטה מלאה במצב ולא היו חלוקי דעות בדבר עצם החוב", כתב.
נפסק שאמנם ההסכם הקיבוצי לא קובע מה קורה כשהמעסיק הקודם מסרב להעביר כספים עבור ימי מחלה, אך ברור שהעובד לא צריך להיפגע עקב הסכסוך. לפיכך נקבע כי העירייה הייתה צריכה לשלם לתובעת את דמי המחלה במלואם ולברר את המחלוקת מול המכללה בנפרד. בנסיבות אלה קבע השופט ששתי הנתבעות אחראיות לקיזוז הלא חוקי משכרה של התובעת – דבר שיבוא לידי ביטוי בפיצויים על הלנת שכר.
לסיכום חויבה המכללה להעביר לעירייה 29,894 שקל עבור יתרת ימי המחלה שצברה התובעת ולשלם לה פיצויי הלנת שכר בסך 10,000 שקל. העירייה חויבה לשלם לתובעת 68,717 שקל עבור החזרי הניכויים ופיצויי הלנת שכר. שתי הנתבעות חויבו בשכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד יהודה שטרן
- ב"כ הנתבעות: עו"ד מרים קליינברג אתר (בשם המכללה), עו"ד עודד שטורזמן (בשם העירייה)
- עו"ד ענת פריטי זהבי עוסקת בדיני עבודה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
