למה תמיד עוזבים אותי? מה לא בסדר בי?
מהמילים השבורות של מעיין אני מבינה שהיא כואבת כאב כפול ומכופל, גם על סוף היחסים הקצרים שממש קיוותה שהפעם יתפתחו למערכת יחסים רצינית ומשמעותית, אבל גם על העובדה שתמיד נוטשים אותה. אימון אישי
פרידות. אאוץ׳. רק מלהקליד את המילה הזו במחשב הלב שלי מתכווץ. ונכון שחיינו שזורים בפרידות קטנות וגדולות, מרגע שאנחנו נולדים ועד הפרידה הגדולה מכולן, ועדיין - אין שום דבר שיכול להכין אותנו לרגע הזה. ולא, זה לא ממש משנה אם אנחנו בחרנו לסיים את היחסים או שהסיום נכפה עלינו בעל כורחנו. כך או כך, הכאב שמתלווה לפרידה הוא עצום. לכן, כשמעיין ישבה מולי לראשונה, אני מודה שהוצפתי בעצמי בכאב גדול. היא הייתה מפורקת והכאב כמו זלג ממנה, מספר סיפור של לב שנותץ לאלפי חלקים.
היא הגיעה אליי פחות משבוע אחרי הפרידה. היא וגדי יצאו חמישה חודשים ובאופן מפתיע, אאוט אוף דה בלו, הוא יום אחד אמר לה שלא מתפתח אצלו הרגש שהוא מצפה בשלב זה של הקשר, וכנראה שזה אומר שהוא כבר לא יתפתח. "אני מרגישה כאילו קטעו לי איבר", היא אמרה לי כשעיניה נוצצות מדמעות. "מעין כאב פנטום אדיר שלא מרפה. אני לא מפסיקה לבכות ולא מצליחה לתפקד. למה תמיד עוזבים אותי? מה לא בסדר בי?"
מהמילים השבורות של מעיין אני מבינה שהיא כואבת כאב כפול ומכופל, גם על סוף היחסים הקצרים שממש קיוותה שהפעם יתפתחו למערכת יחסים רצינית ומשמעותית, אבל גם על העובדה שתמיד נוטשים אותה, לדבריה. במרוצת השנים למדתי שלא משנה מה אורך או עומק הקשר, פרידה גם אחרי כמה פגישות בודדות יכולה להיחוות כסוף העולם, זה תלוי ברקע שממנו מגיעים ובאופן שבו תפסנו את הדבר הזה משחר ילדותנו.
אני מתשאלת אותה על הקשר וכנשימתה מתייצבת, היא מצליחה לספר לי מה היה בחודשי הזוגיות, ואני מגלה תמונה שחוזרת על עצמה דווקא בקרב יראי הפרידה הגדולים ביותר- מעיין התאמצה בכל דרך אפשרית לרצות את גדי, להציג את חלקיה הטובים בלבד, להצחיק, להיות קלילה, מעניינת וחכמה. הוא היה שווה את זה? אני שואלת אותה, והיא עונה לי: "אממ, היו כאלה שעפתי עליהם יותר, אני מודה, אבל כן, בסך הכול הוא ממש אחלה".
אנחנו ממשיכות לשוחח ואני מנסה להראות לה את הפער שבין הכאב העצום שלה, ובין הרצון שלה בו. מעיין, כמו רבים אחרים, הייתה בחצי שנה הזו כל כך מרוכזת בלגרום לגדי לרצות אותה, עד שהיא כלל לא הקדישה מחשבה לעד כמה היא עצמה רוצה אותו. כדי לעכל פרידה רומנטית צריך להבין אותה. לכל אחד מאיתנו יש דפוסי יחסים ודפוסי פרידה שסיגלנו לעצמנו בגיל מאוד צעיר, ובאופן טבעי הם משפיעים באופן ישיר זה על זה.
אצל מעיין הצורך שיאהבו אותה ושירצו אותה, גרם לה להפוך למרצה ולעטות מעין דמות בתוך היחסים, ובכל פעם שזה לא עובד והגבר שאיתה נפרד ממנה (כי בינינו, מי רוצה מערכת יחסים עם דמות? אנחנו רוצים הרי לפגוש את הנשמה של מי שמולנו), זה שובר אותה לאלף רסיסים וגורם לה למהר לקשר הבא, בתקווה ששם כן יאהבו אותה. כשאנחנו מצליחים להבין את עצמנו, כשאנחנו פוגשים את המנגנונים הלא מודעים שלנו, משהו בתוכנו מתרכך והרעש שבראשנו נרגע. גם אם עדיין אין לנו מושג איך לפתור את הבעיה הניצבת מולנו, עצם ההבנה כמו פותחת בתוכנו מרחב משמעותי לפתרון.
להיות בזוגיות עם עצמנו
הודעתי למעיין שכרגע היא נחה מיחסים ודייטים עד שהיא מחזקת את עצמה. היא הביטה בי במבט חצי מבוהל, חצי מתנגד. "אבל אין לי זמן לנוח", אמרה. "תביני, אני ממש רוצה זוגיות והזמן לא לטובתי". תשובתה לא הפתיעה אותי. מעיין נכנסה לסחרור הזוגיות ולחלוטין שכחה את עצמה בדרך. אבל כדי שהיא לא תחווה את הפרידה בכזה כאב, היא חייבת להבין מי היא ואיך להיות אותנטית בתוך הקשרים שהיא מנהלת.
פרידה היא חלק בלתי נפרד מקיום יחסים רומנטיים. זה יכול הרי לקרות בכל רגע, אחרי 5 חודשים ואחרי 10 שנים. זה טבעי וחלק מהחיים. לכן, חשוב פי כמה, ולא רק על מנת להפחית את עוצמת הכאב, להכיר את עצמנו ולאפשר לעצמנו לעבור את סף הכאב ולהתמודד באמת עם עומק הפרידה.
עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
