חייל שנמצא בתרדמת מגיל 34 יקבל תגמול פרישה מוקדמת

איש קבע התחשמל ב-96 ומאז לא שב להכרתו. אחרי שעבר את גיל 50 פנתה רעייתו למשרד הביטחון, אך נדחתה. בית המשפט החליט לעשות סדר

עו"ד שרון מאיריפורסם: 01.01.18 , 07:03

בית משפט השלום בראשל"צ קיבל לאחרונה ערעור שהגישה רעייתו של נכה צה"ל הנמצא בתרדמת זה 21 שנה, וחייב את משרד הביטחון לשלם לו תמולי פרישה מוקדמת. ועדת הערר הפועלת במסגרת בית המשפט דחתה את עמדת קצין התגמולים, שהתעקש שוב ושוב לא לשלם את הגמלה.

הבעל, יליד 1964, התגייס לצה"ל ב-1986 ובתום שירות החובה המשיך לקבע. בנובמבר 1996 הוא ספג זרם חשמלי במסגרת השירות ושקע בתרדמת, שממנה לא הקיץ על היום. ב-1997 הוא שוחרר ונקבעה לו נכות של יותר מ-100%. באפריל 2015 הגישה אשתו (שמונתה כאפוטרופסית לרכושו) בקשה בשמו לקבל תגמול פרישה מוקדמת בהתאם לחוק הנכים. קצין התגמולים במשרד הביטחון דחה את הבקשה והבהיר שהנכה פרש משירות קבע כשהיה בן 34 שנה ואילו תגמול פרישה מוקדמת נועד לסייע לנכים אשר איבדו את כושר עבודתם לצמיתות ופרשו בגיל 50 ואילך.

תביעה

צעיר הוכר נכה צה"ל: "חוסר שינה ודיבור רציף"

מערכת PsakDin

מצבו הנפשי של חייל הידרדר והגיע לשיא בשבוע שמירות טראומתי. בניגוד לעמדת משרד הביטחון, ביהמ"ש קבע שיש קשר בין השירות לבין המחלה

צעיר הוכר נכה צה"ל: "חוסר שינה ודיבור רציף"

האישה הגישה ערעור לוועדת הערעורים שבבית משפט השלום בראשון לציון. חברי הוועדה התבקשו להכריע אם הזכאות לתגמול פרישה מוקדמת מותנית בכך שהנכה פרש מעבודה לאחר שחצה את גיל 50, או שמא גם מי שפרש לפני גיל 50 עשוי להיות זכאי לתגמול.

קצין התגמולים טען שעזיבת מקום עבודה לפני גיל 50 אינה "פרישה מעבודה" במובן המקובל של המילה. הוא הוסיף כי הענקת התגמול גם למי שפרשו לפני גיל 50 עלולה לעודד נכים לעזוב את עבודתם בגיל צעיר ולפגוע בתהליך השיקום.

אבל חברי הוועדה בראשות השופט ד"ר גיא שני אימצו את עמדת האישה. הם קבעו שבסעיף בחוק הנכים לא נקבע בצורה מפורשת שפרישתו של הנכה מעבודה חייבת להיות לאחר גיל 50. כל שנכתב הוא שהזכאות לתגמול מוקנית ל"נכה בן 50 שנים או יותר" שהתקיימו בו תנאי הסעיף. כלומר, שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ושפרש כליל מעבודתו ואינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי.

חברי הוועדה הדגישו שעמדת הפסיקה היא שיש לפרש את חוק הנכים ברוחב לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם נכי צה"ל ששירתו את המדינה.

לדבריהם, תכלית התגמול היא לפצות נכים שנאלצו לפרוש מעבודתם לפני המועד המקובל בשל נכותם, ולהעניק להם תוספת שתשלים את החסר בזכויותיו הפנסיוניות. תכלית זו לא ייחודית רק למי שפרש מעבודתו לאחר גיל 50, שכן הפגיעה בזכויות הפנסיוניות קיימת גם, ואף ביתר שאת, אצל מי שפרשו לפני גיל זה.

בהתייחס לטענות קצין התגמולים כתבה הוועדה כי אמנם לא כל עזיבה של מקום עבודה היא בגדר "פרישה", אך טענתו כי המובן המקובל של המונח "פרישה" הוא אך ורק מעל גיל 50 אינה מבוססת. כמו כן, הטענה בדבר תמריץ אנטי שיקומי לנכים רחוקה וספקולטיבית.

בנסיבות אלה קיבלה הוועדה את הערעור והחזירה את העניין לקצין התגמולים כדי שישלים את הבדיקה הכלכלית וייתן החלטה חדשה בהתאם. משרד הביטחון חויב בהוצאות של 3,000 שקל.