אב ערער על מזונות וזכה: "נפל דבר בישראל"

גבר שחויב לשלם לבתו יותר מ-5,000 שקל בחודש פנה לביהמ"ש המחוזי. השופט שאול שוחט הורה לדון מחדש בסכום לאור קביעת העליון מהקיץ

עו"ד איתן קוהליפורסם: 07.01.18 , 19:00

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש אב על פסיקת בית המשפט למשפחה, והורה לדון מחדש בגובה המזונות שבהם חויב. השופט שאול שוחט קבע שיש להתחשב בפסיקת בית המשפט העליון מהקיץ האחרון, שחוללה שינוי מהותי ביחס למזונות ילדים יהודים מעל גיל 6.

בית המשפט למשפחה חייב את האב לשלם לבתו 4,560 שקל לחודש – סכום שהורכב ממזונות (שוטף), עלות הדיור והוצאות אחזקת הבית. בנוסף, הוא חויב לשאת במחצית הוצאות חינוך ובריאות. עוד נקבע כי קצבת הילדים תשולם לאם. פסק הדין ניתן ביולי 2016, כשהילדה בת 5 שנים ו-9 חודשים, כך שלפי הדין העברי גילה "מקטני קטנים" (מתחת לגיל 6), ולכן האב חייב לשאת בצרכיה ההכרחיים באופן מוחלט. בפסק הדין צוין כי אין פסיקה מחייבת שעל פיה יש "לסכום סכומי מזונות על פי היקף הסדרי הראיה".

תביעה

שופטת לאישה שדרשה מזונות: צאי לעבוד

עו"ד יגאל בן חיים

עקרת בית בעלת השכלה אקדמית דרשה מבעלה אלפי שקלים בחודש עבור כל אחד מארבעת ילדיהם. בית המשפט המליץ לה: נצלי את הפוטנציאל שלך

שופטת לאישה שדרשה מזונות: צאי לעבוד

על כך הגיש ערעור למחוזי שבו ביקש להפחית את סכומי המזונות. בשלב זה הנסיבות השתנו בשני מובנים: ראשית, גילה של הילדה, אז כבר בת 7. שנית, התחולל שינוי גדול בתחום המזונות של ילדים יהודים, כאשר ביולי האחרון קבע העליון את ההלכה ששינתה מן היסוד את פסיקת מזונות ילדים מעל גיל 6.

בהרכב של שבעה שופטים נקבע אז כי "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה".

ואכן, בבואו להכריע בערעורו של האב, הסביר שופט המחוזי שאול שוחט שעם פסק דינו של העליון "נפל דבר בישראל". הוא ציין שראוי להחיל את פסיקת העליון גם רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט, וגם במסגרת ערעור. "תיקים רבים בערכאות השונות המתינו לסיום ההתדיינות בהלכת בע"מ 919/15, ואין זה ראוי שרק הצדדים לפסק דין זה יהיו היחידים הזוכים משינוי ההלכה", כתב.

כמו כן, על סמך אמירות שופטי העליון סבר השופט שוחט שהעקרונות שהוצגו בנוגע לחלוקה שוויונית יותר של הנטל, לא הוגבלו רק למקרים של משמורת משותפת.

בהמשך פסק דינו הוא פירט את הפרמטרים שבהם יש להתחשב בקביעת גובה המזונות: צורכי הילדים, היכולות הכלכליות של ההורים והיחס ביניהן, וכן חלוקת המשמורת בפועל.

בתוך כך הוא העיר שאין להיצמד לנוסחאות מתמטיות נוקשות, ולפני שפוסקים סכום סופי יש להתבונן במכלול נסיבות המקרה, ולזכור את "שיקול העל" שהוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים.

השופטות יהודית שבח וחנה פלינר הסכימו עם השופט שוחט והערעור התקבל. השופטים הורו להחזיר את העניין לבית המשפט למשפחה לצורך קביעת המזונות וחלוקת הנטל מחדש, על בסיס הנחיותיהם ובראי פסק דינו של בית המשפט העליון. עד למתן פסק דין חדש, המזונות שנפסקו בעבר יישארו על כנם כמזונות זמניים.