אני נמשך גם לגברים. איך אבשר זאת לאשתי?
"אני אוהב נשים, ומאוד אוהב את נעמה, אבל אני מרגיש לאחרונה שהנושא הזה בוער בי ולא מרפה". אימון אישי
כשצחי ישב מולי בפגישתנו הראשונה, לא יכולתי שלא לחוש עד כמה הגבר שמולי נבוך. צחי, בן 41, נשוי באושר פלוס שתיים, נמצא בזוגיות עם נעמה כבר 17 שנה. הוא עובד בהיי טק, רוכב על אופניים בשבתות לפנות בוקר ונהנה מהאבהות שלו. אני יושבת מולו, סקרנית לשמוע מה הביא אותי אליי. אני מניחה ביני לביני שאולי יש לו רומן, אולי הוא כבר לא נמשך לנעמה, או שאולי הוא רוצה יחסים פוליאמוריים.
לאורך החצי שעה הראשונה, הוא מספר לי על קורותיו המקצועיים, וממשיך ומתאר לי את החברויות והקשרים עם אחיו והוריו. נראה כאילו כל רגע הוא עומד להטיל את הפצצה, לדבר על משבר גיל ה-40 שאולי הוא חווה, על הרצון לטייל בעולם, על נשמת המוזיקאי השוכנת מתחת למעטה ההייטקיסטי, אבל כלום. עשרים דקות אחרונות נותרו לפגישתנו, והוא עדיין לא הגיע לסיבה שבגללה הוא הגיע לאימון. אני מסמנת לו שהזמן שלנו עומד להיגמר, ואז ארשת רצינית נפרסת על פניו והוא ממלמל חרישית "אני לא סגור על עצמי, אבל נראה לי שאני נמשך גם לגברים".
צחי ירה לחלל הקליניקה את צפונות ליבו, ובבת אחת התרוקן מאוויר. פתאום הוא נראה לי מכווץ. קומתו התמירה השתופפה ועיניו הנבונות נתלו בקצה הסניקרס שלו, כאילו מחכה לו שם איזו דלת קסמים לעולם אחר שבו אנחנו לא צריכים להתמודד עם עצמנו. אני מודה שאני שמחה בשביל צחי שהוא הגיע לכאן. לא ספציפית אליי או ל"נקודתיים", אלא למקום העצמי שבו הוא מספיק כן כדי להתבונן פנימה ולהבין שיש חוסר דיוק בחיים שלו. אנשים רבים לא מוכנים לפגוש את עצמם באמת. הם מבוהלים ממה שאולי מסתתר לו עמוק בפנים.
אבל המפגש הזה, שהוא עוצמתי, מבהיל ומערער את כל המבנים הפנימיים, יכול להוליד רק טוב. צריך לצלוח את הביצה הדביקה של הבהלה וחוסר הידיעה, ולגלות מה מסתתר מתחתיה. אני מתחילה לשאול בעדינות כמה זמן הוא ער לתחושה הזו, והאם הייתה לו כבר חוויה מינית עם גבר, אך נדמה שכל שאלה שאני מעלה רק מכווצת לו יותר את הבטן.
הוא מספר שבחמש שנים האחרונות זה צף יותר ויותר במחשבותיו. למעשה, כנער זה עבר בראשו, אבל הוא הדחיק וביטל את זה מיד עד שלפני חמש שנים הוא הכיר מישהו בקבוצת רוכבי אופניים שהוא פעיל בה, וקלט שיש לו עניין מיוחד בו. לקח לו קצת זמן להבהיר לעצמו שהוא נמשך אליו. מאז הוא לא עשה כלום חוץ מקצת פורנו, וגם את זה הוא מספר לי במבוכה. "אני אוהב נשים, ומאוד אוהב את נעמה, אבל אני מרגיש לאחרונה שהנושא הזה בוער בי ולא מרפה", אמר בכאב.
סולם המשיכה של קינסי
נטייה מינית היא כמו גחל לוהט. נושא כזה שלא בא לנו להתעסק בו. בא לנו לדעת למי אנחנו נמשכים, ודי. אבל החיים, כמו גם המשיכה שאנו מרגישים או לא מרגישים, מורכבים הרבה יותר. היה זה הביולוג האמריקני אלפרד קינסי שהגדיר משיכה מינית כסולם של 7 דרגות. כלומר, כרצף. הוא הגדיר את 0 כ"הטרוסקסואליות מוחלטת", ואת 6 כ"הומוסקסואליות מוחלטת", ולמעשה פירק את התפיסה הדיכוטומית שאדם הוא או הומוסקסואל או הטרוסקסואל. לא משנה כמה שנים חלפו מאז וכמה מחקרים איששו את הסולם הזה, רובנו נוטים להגדרות מוחלטות, וכל מה שנמצא איפשהו בטווח מבהיל ומאתגר אותנו. אני מספרת את זה לצחי כדי לגרום לו להבין שהכול אצלו בסדר.
בפגישותינו הבאות אני מבינה לעומק את טיב הקשר עם נעמה, מדייקת איתו מה היה רוצה שיקרה, ובעיקר עוזרת לו להבין שהוא נמצא במקום טוב, כמו רוב האנשים, רק במודעות עצמית רבה יותר. באחת הפגישות הוא מצטט בפניי מחקר שערכה עיריית ניו יורק ב-2006, שמראה שרוב הגברים שמקיימים יחסי מין עם גברים מגדירים את עצמם כהומוסקסואלים. אני רואה שהמחקר הזה מקל עליו ומבינה עד כמה הצורך בהגדרה עצמית מפעיל אותו. אני ממש רואה את המלחמה בין הקוגניציה של צחי ובין הנפש שלו, ויודעת שרק ברגע שהוא ישחרר את הצורך הלוגי בהגדרה, תגיע ההקלה הרגשית שהוא כל כך משווע אליה.
לצאת מהארון
השלב הבא שלנו הוא לשתף את נעמה. צחי הבין שהוא מאוד רוצה להתנסות, אבל שהוא לא יעשה זאת מאחורי גבה. מבחינתי, זה רק מעיד עד כמה הזוגיות שלהם טובה, ועד כמה צחי הוא אדם ערכי ונאמן. הרבה פעמים בני/בנות זוג לוקחים נטייה מינית של בני זוגם כמשהו אישי ("הוא לא נמשך אליי") או כמעילה באמון ("אז מה זה היה כל השנים הללו?") ועדיין, אין מנוס מלשתף. זכותה של נעמה לדעת וזכותו של צחי להיות חופשי מהעול הכבד שהוא נושא על עצמו. אנחנו מתרגלים את השיחה, מגלגלים את התרחישים הנוראיים ביותר, וצחי מרגיש שהוא מוכן לחשוף בפני האישה שנמצא לצדו כמעט חצי מהחיים, את גילויו החדש ומהמטלטל.
שבוע אחרי, הוא מגיע אליי וכבר נראה אחרת לגמרי. הרבה פעמים אנשים נראים אחרת אחרי שהם עושים משהו משמעותי, אבל הפעם אי אפשר היה לפספס את המראה הזה של ההקלה ששידר צחי. הוא נראה צעיר יותר, שמח יותר ושלם יותר. הוא מחייך אליי ואומר: "דבר ראשון - התחתנתי עם האישה המדהימה ביותר בעולם! את לא מבינה עד כמה היא היתה מכילה ואוהבת. כמובן שבכיתי ונשברתי, והיא ממש לא התרגשה. סיפרתי לך שאח שלה גיי, אבל באמת לא ציפיתי שהיא תגיב ככה".
מה היא אמרה? אני שואלת, מתקשה להתאפק. "היא אמרה שננסה כל מיני דברים ביחד, ושזה מרגש אותה שאנחנו יוצאים למסע זוגי מיני. את קולטת איזה מדהימה?". במקרה של צחי, נעמה באמת מדהימה, פתוחה ומבינת עניין. אבל זה לא תמיד ככה, והתגובות יכולות להיות לא פשוטות. אבל בעידן הזה, הפוסט מודרני, כשההגדרות הדיכוטומיות כבר איבדו מזהותן וכשישנה הכרה בכמה כולנו שונים זה מזה ובריבוי הגוונים שקיימים בתוכנו, אין לנו ברירה אלא לחקור מי אנחנו, לאפשר לעצמנו למצוא את ההגדרה האישית שלנו, וללכת איתה.
עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
