נוגדי דיכאון? כך הם ישפיעו על הזוגיות שלכם
מההחלטה לפנות לטיפול תרופתי ועד לאופן שבו היא עשויה להשפיע על התקשורת ועל חיי המין שלכם: תופעות הלוואי של נוגדי הדיכאון דרך הפריזמה הזוגית
השבוע פורסמה כתבה ששפכה אור על מימדי השימוש ההולכים וגדלים בנוגדי דיכאון. שילוב של יעילות, השפעה מהירה (יחסית), שיווק אגרסיבי וזמינות הפכו את נוגדי הדיכאון לנפוצים כמעט כמו אקמול. השימוש בתרופות חוצה גילאים ומגזרים, והתוויות השליליות שהודבקו על אלו שנוטלים אותן הוחלפו בשוויון נפש ובהבנה ש"כנראה בעולם שלנו צריך את זה".
כמטפל, אני מסכים באופן חלקי עם האמירה. אנחנו חיים בעולם אינטנסיבי מאוד שפעמים רבות מעורר בנו תחושות של דחק וחרדה. אנחנו נדרשים לענות על ציפיות גבוהות ומשאירים לעצמנו מעט מאוד זמן למלא מצברים. אין פלא שהשימוש בתרופות אנטי דיכאוניות נפוץ במיוחד בעשורים הרביעי והחמישי לחיים – העשורים שבהם אנחנו עמוסים במטלות וחיים בקצב מסחרר.
גם האופציה של טיפול נפשי לא בהכרח זמינה עבור חלק מהאנשים. חלקנו מעדיפים "לקחת כדור כל יום ולהיפטר מהמועקה". זה בהחלט יותר זול, מצריך פחות משאבי זמן ומספק פיתרון יעיל יחסית. מצד שני, תרופה לא נלקחת בחלל ריק. אדם אשר נוטל תרופות מסוג זה מתחייב לשימוש ממושך בתרופות, שלעיתים יש להן תופעות לוואי גופניות שצריך לדעת להתמודד איתן. לצד אלו ישנן גם תופעות לוואי נפשיות, שגם אליהן חשוב להפנות תשומת לב. ברצוני להתבונן בתופעות הלוואי דרך הפריזמה הזוגית, ולצורך כך אחלק את השימוש בתרופות לשלוש תקופות:
א. קבלת ההחלטה
בני הזוג שלכם מתבוננים בכם ורואים שאתם עייפים. הם רואים כיצד הכוחות שלכם נגמרים. אתם קצרי רוח וחסרי סבלנות, מצוברחים ומתקשים להכיל את מה שקורה סביבכם. יכול להיות שאתם בטיפול נפשי ויכול להיות שאפילו המטפל הציע שתנסו לשלב יחד עם הטיפול הפסיכולוגי גם טיפול תרופתי. יכול להיות שגם לבני הזוג שלכם נמאס מהמצב הנוכחי והם כבר דורשים מכם לטפל בעצמכם.
למרות התפוצה הרחבה של תרופות אנטי דיכאוניות, עדיין ההחלטה להשתמש בהן תמיד מלווה בחששות. כאשר גם בני הזוג שותפים להחלטה, עשויות לעלות שאלות לגבי השינויים שבני הזוג עתידים לחוות. לפתע כל מה ששמעתם על תופעות הלוואי עולה למודעות ואתם שואלים מה יהיה עם יחסי המין, עם ההשמנה, העייפות והשינויים במצבי הרוח. לצד השאלות על תופעות הלוואי הגופניות עולות שאלות על המשמעויות הרגשיות של נטילת התרופות - האם זהו האדם שהכרתי? עד כמה הוא ישתנה? האם הוא יהיה דיכאוני לנצח, או מה פתאום הוא צריך תרופות?
גם הצד שמעוניין בתרופות ישאל את עצמו לעיתים שאלות קשות - מה השימוש בתרופות מעיד עליי כאדם, והאם אני לא מסוגל לשלוט ברגשות שלי? אין ספק שכל אחת מהשאלות הללו יכולה להוביל זוג למקומות קשים, אבל גם למקומות שלך צמיחה. בכדי לעבור את תקופת ההחלטה בשלום חשוב לזכור מספר דברים:
1. זאת החלטה משותפת. השימוש בתרופה לאורך זמן הוא אומנם אישי, אבל ההחלטה היא זוגית, אז דברו על זה. פנו לאיש מקצוע במידת הצורך. תנו כבוד האחד לחששות של השני, וזכרו שבסופו של דבר לכל צד יש זכות להביע את דעתו.
2. לכו יחד לפסיכיאטר. אחת הבעיות בנטילת תרופות נגד דיכאון היא שלעיתים קרובות אנשים מבקשים אותן מרופא המשפחה שלהם. אך אין תחליף להתייעצות עם רופא מומחה, ותרופות מהסוג הזה הן שטח ההתמחות של הפסיכיאטריה. פסיכיאטר ידע לענות על כל (או רוב) השאלות שלכם. הוא ידע להתאים את התרופה המתאימה ואת המינון המדויק וידריך אתכם לגבי תופעות הלוואי.
3. השאירו את זה בתוך הזוגיות. כבדו את הפרטיות האחד של השני. אין צורך לספר להורים או לחברים. זה מהלך דיסקרטי וחשוב להשאיר אותו כזה.
ב. תקופת ההתחלה
בן או בת הזוג התחילו להשתמש בכדור. המינונים אומנם קטנים בהתחלה, אך ההשפעות יכולות להופיע כבר מהימים הראשונים. יכולות להיות תנודות במצבי רוח, יכולה להופיע עייפות או ירידה בליבידו. יש מי שמרגיש שעבורו הדיכאון רק החריף. כך או כך, התקופה הראשונה ידועה כתקופה המורכבת ביותר. זה השלב שבו אתם בעיקר צריכים להכיל האחד את השני. היתרון הוא שזאת תקופה שקצובה בזמן. לרוב היא נעלמת אחרי מספר ימים או שבועות, אבל בכל זאת זכרו כמה דברים:
1. חתמו על חוזה שחודשיים מרגע נטילת התרופה לא מקבלים שום החלטה גורלית לגבי הקשר שלכם וסולחים על כל דבר (בגבולות ההיגיון, כן?). יכול להיות שתריבו, יכול להיות שתכעסו. קחו נשימה עמוקה. זה עובר.
2. עמדו בקשר רצוף עם אנשי מקצוע. התאמת התרופה היא תהליך ממושך ועדין. לעיתים מתחילים טיפול אחד ועוברים לטיפול אחר. קחו בחשבון שכדי להגיע לתוצאות טובות יותר יש צורך בסבלנות ואמון בצוות המטפל.
3. פנו לעצמכם זמן למילוי המצברים. נסו להתאוורר האחד מהשני. צאו בנפרד וביחד, נסו ליהנות כמה שיותר וזכרו שזאת תקופה שתעבור.
ג. החיים עצמם
השלב הראשון עבר ועכשיו החיים חזרו למסלול. זה הזמן להתחיל להקשיב לגוף ולבחון כיצד התרופה משפיעה עליכם. יהיו כאלו שירגישו ירידה בליבידו. יהיו כאלו שיעלו במשקל. יכול להיות שמקצב החיים בבית ישתנה. לפתע בן או בת הזוג שאהבו לראות סרט לפני השינה יירדמו מוקדם. פתאום הם לא יוכלו לשתות כל כך הרבה וכמובן שיימנעו מעישון סמים (זה שילוב ממש לא מומלץ).
מצד שני, יכול להיות שתרגישו שהאדם הסוער והרגיש שהכרתם נעלם ותחתיו הופיע אדם שנדמה לכם אדיש במקצת. יכול להיות שהציפיות שהיו לכם יתבדו ותגלו שהכול נשאר אותו הדבר, רק ללא הדיכאון. המשימה המרכזית כרגע היא להכיר מחדש את החיים. וכאן אני ממליץ על הדברים הבאים:
1. דברו בלי סוף – אני תמיד ממליץ על זה, ובעיניי זה תמיד חשוב. דברו עם בני הזוג על התחושות שלכם, על הציפיות ועל השינויים שעברתם יחד איתו.
2. גלו מחוזות חדשים – נכון, יש סיכוי שהחיים ישתנו. יכול להיות שסקס בלילה פתאום יראה כמו משימה גדולה מדי עבורכם. לילות של שתייה אינסופית כבר פחות מומלצים. זה בסדר. זה בדיוק הזמן שלכם לגלות מחוזות חדשים של הנאה. צאו למסע הזה ביחד.
3. דעו את מגבלות התרופה – אל תייחסו כל שינוי לטובה לתרופה ובטח שלא כל שינוי לרעה. אם תאכלו פיצה כל ערב למשך חודש כנראה שתתקשו להאשים את התרופה בעלייה שלכם במשקל. באותה מידה, אם אתם חווים שינויים חיוביים מרחיקי לכת בחייכם, סביר להניח שהחלק שלכם בשינוי גדול יותר מחלקה של התרופה, ואתם רשאים לטפוח לעצמכם על השכם.
4. היעזרו באנשי מקצוע – אחת לשנה פנו לפסיכיאטר ובחנו יחד איתו את הצורך בהמשך הטיפול. במידת הצורך פנו לייעוץ זוגי.
לסיום יש להזכיר גם את ההחלטה לסיים את נטילת התרופה. יהיו כאלו שיסיימו את הטיפול בגלל שהם ירגישו טוב יותר. יהיו את אלו שיסיימו את הטיפול כי הן רוצות להיכנס להריון. חשוב לזכור – כל שינוי בנטילת תרופה מחייב התייעצות, ולעיתים גם ליווי של רופא. אל תקלו בזה ראש. קבלו את ההחלטה ביחד עם אנשי מקצוע שאתם סומכים עליהם. אם אתם חשים קושי בהתמודדות הרגשית, אל תהססו לפנות גם לטיפול פסיכולוגי.
בהצלחה!
קובי תורג'מן הוא עו"ס קליני ופסיכותרפיסט
