מכירת החיסול של המוסר היהודי

בעיה באסתטיקה של הפרשה

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

אלא שבתווך שורבבו פסוקים טכניים מפתיעים בפרשת השבוע שלנו, יתרו (שמות כ', כ"ב-כ"ג): "...וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו".

המכנסיים לא ניתן

מה הקטע עם גילוי ערוות הכהנים על המזבח? פסוק אחר שעוסק בדיוק באותה דאגה מציע לתפור לכהנים את מה שאפשר לראותו כאב-טיפוס של תחתוני הבוקסר (שמות כ"ח, מ"ב): "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ".

הפְּשט לא פשוט

ומה אכפת לתורה אם אבני המזבח או אדמתו יחשפו לערוות הכהנים? הדרשנים עטו על הדאגה הלא מאוד מובנת וטענו את הפסוקים במיטב האמונות והערכים שלהם. וכך הציע רש"י: "והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג ביזיון. חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה".

הסיום נטען במשמעות

הנה הצליח רש"י להושיע את סיום פרשת יתרו, ואיזו ישועה יפה הוא מציע: הפרשה צריכה הייתה להסתיים עם גילוי ערוות הכהנים על המזבח. אלו רק אבנים, מזכיר רש"י, וראו כמה נזהרת התורה בכבודן, ואם כך אבנים – בנות ובני אדם על אחת כמה וכמה. שלא תֵּראה ערוותינו עליהם – שלא נבזה ושלא נזלזל בכבוד הזולת.

הזולת הזה הוא את.ה

ואם מישהי לא הבינה עד היכן מגיעה חובת שמירת כבוד הזולת, יש לשים לב שרש"י מדבר על מי "שהוא בדמות יוצרך", שזה התיאור של בריאת האנושות כולה; נשים וגברים, גויות ויהודיות. כולן וכולם בצלם אלוהים ואין יוצאת מן הכלל. אין בעולם יצור אנושי שמותר לפגוע בכבודו ועל אחת כמה וכמה – בגופו ובחייו.

הממסד הדתי רוצח לנו את היהדות

לא הייתי רוצה לכתוב דברים רעים על הרב דוד לאו, למה לי לדבר בגנותו? אבל הוא באמת לא משאיר ברירה, שכן בכוח הזרוע הפוליטית ושלוחותיה הכלכליות, הוא הוכתר ל"כהן הגדול" של מדינת היהודים.

סוג של געגועים לרב עובדיה

הרב לאו הוא בנו של הרב הראשי האשכנזי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו (כהונה גדולה שעוברת בירושה?) וזה בערך מה שיש לומר עליו. קראו את פסקי ההלכה שלו, צפו בסרטונים שבהם הוא מככב, קראו את הווארטים שלו. בעיניי אלו קלישאות דתיות מצופות בסכרין.

אני לא אוספת תלמידי חכמים

באמת שלא אכפת לי. אני לא מהמאמינות ב"גניוס היהודי", ואני בכלל לא חושבת שחוכמה היא המעלה האנושית החשובה ביותר. לא הייתי מתעכבת על דברי התורה שלו או על פסיקות ההלכה נטולות העומק, בעיניי.

בעולם שבו יש תחזיות מזג אוויר תקופתיות, קל יחסית להיות "חוני המעגל", אותו חכם תלמודי שהתפלל על הגשם בתור מעגל, בעיקר אם נפתח ונסגור את המעגל בעצה אחת עם הנתונים המופיעים על צג המחשב. ואפילו מהביזוי הזה של אלוהים ושל מסורת ישראל אפשר היה להעלים עין.

אלא שהרב הזה פוגע לי ביהדות ונמאס לי לשתוק

הכהן גדול של ימי הבית השלישי מתעלם מזעקת דלות, יוצא נגד "פקודת השירות המשותף", תוקף את הרפורמים (שגם הם בין משלמי משכורתו) ובימים אלה ממש, במקום לעורר את המוסר היהודי לדאוג לגר הגר בקרבנו, למי שחייהם תלוים על בלימה - הוא קובע בהינף יד שהחלטות המדינה בדוקות וראויות ואף שולף את הג'וקר המוסרי: "עניי עירך קודמים".

הרצחת וגם קיבלת תלוש משכורת?

למנוע של הרב הראשי קוראים השידוך בין דת למדינה, שידוך שמוזיל את השתיים, והופך אותן משתי ישויות חזקות שיבקרו זו את זו, לאזוקות יחד. הדת שבויה של המדינה המממנת אותה, והמדינה שבויה של פקידי דת בעלי כוח פוליטי. ובמילים פחות יפות: הרב דוד לאו נבחר לשלטון על ידי קברניטי הגירוש, אריה דרעי וביבי נתניהו, והוא חייב להם. אז הלאה המוסר היהודי.

אז מה אפשר לעשות?

לזכות החברה האזרחית ייאמר שהמון קמפיינים, הפגנות והתארגנויות מתקיימים בימים אלה. יש המון דרכים להראות שהמצפון היהודי שלנו לא מתפרנס מהרשויות ולא מתרפס בפניהם. אמליץ היום על שתיים (ואשמח אם תמליצו ב"בית המדרש של הטוקבקים" על אפשרויות נוספות).

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר כתבתי על "קול באשה ערווה" וירושלמי (טוקבק 114 שם) פתח שרשור מעניין סביב הטענה שאם רוצים לדקדק בהלכה, הרי שאסור לשמוע מוזיקה בכלל. למה על עניין אחד מקפידים והשני נשכח מלב? אתה צודק, ובסרטון אני מתייחסת לדבריך.