מחז"ל ועד הפמיניזם: המהפכות הגדולות של היהדות

מהפכות דתיות

פרשת "שופטים" פותחת צוהר להכרת המהפכה הדתית המשמעותית ביותר בתרבות היהודית – המהפכה הלמדנית. התרבות היהודית הניבטת מבין פסוקי המקרא (עם כל השונות שביניהם) מציגה חברה שבטית, שאמורה להתנהל לפי הנחיות דתיות בשילוב מסורת אימהות ואבות.

• לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 
  

ומי לא בא?

החכמים. החכמים לא קיימים. מדובר במעמד שעדיין לא נוצר, וספרי המקרא אפילו לא מנחשים את הולדתו. לדידם התורה, בליווי המסורות השבטיות, פשוטה וברורה. הכהנים אחראים על לימודה, הוראתה ויישום החלקים הפולחניים שלה, והשופטים והשוטרים אחראים על השיפוט והביצוע.

אמת מה נהדר היה כהן גדול

כך מגדירה פרשת "שופטים" כמה מהתפקידים של הרשויות העתידות להנהיג את בני ישראל בכנען (דברים י"ז, ח'-י"א): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט... וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט, וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".

(צילומים: דבי קופר, הודיה טולדנו)

אמת מה נעדר היה כהן גדול

שנים יעברו, "המקום אשר בחר ה'" ייבנה וייחרב, חלק גדול מהשבטים יגלה, חלק קטן יותר ישוב מהגלות, בית מקדש שני ייבנה ורק בימיו תגיח תפיסת עולם חדשה ועמה גם מנהיגים חדשים – התרבות הלמדנית. תרבות זו תייצר את ההלכה, ושתיהן יחד ישנו את פני היהדות לבלי הֵכר.

מחורבן המקדש לתקומת הלמדנות

חורבן המקדש השני, עם כל האבל שהביא, תרם תרומה נכבדה למעמד הלמדני. הכהנים ששמו את מבטחם בנדל"ן היהודי, איבדו את כוחם לטובת מי שהימרו על יתרונות המוח.

מהפכנים מסורתיים צרכים להציע למהפכה כסות מסורתית, ולכן במקום להתמקד (רק) ברמיסה והשמצה של המעמד הכהני, התאמצו החכמים גם לעודד את המון העם להחליף בתודעתם את הכהנים - בחכמים. זאת לא משימה קלה, שכן הכהנים מוזכרים אין-ספור פעמים בתורה ואילו החכמים לא קיימים בה. אבל המהפכה הצליחה, והפרשנות לפרשת "שופטים" היא דוגמה נפלאה לכך.

בלב בית המקדש - בית מדרש

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט". בתורה הלמדנית הופכות סוגיות פולחניות ושיפוטיות לשאלות למדניות מורכבות. "המקום אשר יבחר ה'" הוא אמנם בית המקדש, אבל לא בית המקדש הכהני, שכן בתבונתם שיכנו החכמים בבית המקדש (ההיסטורי או זה שנבנה בזיכרון לאחר החורבן) את הסנהדרין הגדולה, שאמורה להתנהל כמובן על פי התורה והאמונות שלהם, ואליה פונים מבקשי המשפט והדרך.

והתורה אפילו לא ידעה שהיא כזו

כך הופך גם הציווי "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל", לחובה לשמוע לכל הוראותיהם של החכמים. הציווי מתרחק מהכהנים ומהפרקטיקה הכהנית, ועובר אל הסנהדרין וממנה אל בתי המדרש לדורותיהם, ואף אל החכמים הבודדים, ומגיע אל כיתת בית הספר התיכון שלי, שבה למדנו על חיוב מהתורה לציית באופן עיוור לרבנים, שהרי כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" (מדרש תנאים, דברים י"ז): "לא תסור... אמרו: חמוּרים דברי חכמים שכל העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה".

"אם נתפתה אחר מחשבותינו"

ובעל "ספר החינוך" שממנו אהבו לצטט לנו בבית הספר, מנסח חובה זו כך (מצווה תצו): "המצווה הזאת שציוונו להתנהג בה על פי הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקיבלו דבריהם ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מיליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכווין אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל".

אל תטעו בי, אני לא נגד המהפכה הזו

היי, אני רפורמית. קשה לחשוד בי שאני נבהלת ממהפכות. נכון, אני לא מתלהבת מכל מה שמציעה המהפכה הלמדנית, אבל אני גם לא אמורה להתלהב. אני לא גרה בתפוצות ולא חיה במאות הראשונות לספירה. המהפכה של חז"ל משפיעה עמוקות על חיי ועל התרבות שלי, אבל היא לא נוצרה למעני, היא נוצרה למען דורות קודמים.

המהפכה שלנו

אין ספק שהמהפכה של הדור שלנו בתרבות היהודית, היא המהפכה הנשית. בעוד התרבות הכהנית סגרה את ההנהגה ב-ד' האמות של שבט אחד, פתחה התרבות הלמדנית את בית המדרש בפני כל מי שבחר להתמסר לה. "ממזר תלמיד חכם" הפך כמעט לסטטוס של כבוד בבית המדרש של יבנה, ובחלק מהבאים אחריו.

ובבית המדרש של הטוקבקים

אדיר (בטוקבק 45 משבוע שעבר) ביקש ללמד עלי זכות בטענה שאני בסך הכל "יהודייה קצת מבולבלת", והוא שואל למה אנחנו, הרפורמים, מנסים לשנות את היהדות.

שבת שלום!