הבנות שלא מוותרות על הבגרות בגמרא: "אימת התיכוניסטים הדתיים"
מרים רייסלר הייתה האישה היחידה בהשתלמות המורים לתלמוד, אבל כשהקולגות, רבני ישיבות, ביקשו ממנה עזרה - הרגישה כי קיבלה "אישור". מחר היא תגיש 12 תלמידות לבחינת הבגרות המפחידה, שבנות בכלל פטורות ממנה: "לא ייתכן שנשים לא יכירו דף גמרא". אז הן למדו 23
בדיוק כמו המתמטיקה לשמיניטים ה"רגילים", נחשבת הבגרות בגמרא, שתיערך מחר (יום ה'), לאימת הישיבות התיכוניות. אבל כשאתה משוגע לדבר - ובעיקר אם את משוגעת - כלום לא ירתיע אותך. וכך, בשקט בשקט, הולך וגדל משנה לשנה מספרן של בנות האולפנה, תיכוניסטיות דתיות, שעל פי משרד החינוך פטורות מהבחינה הקשה, אך ניגשות אליה מתוך בחירה במסלול אקסטרני, ומוכיחות בקיאות מרשימה בפלפולי אביי ורבא - לא פחות מתלמידי הישיבות. מי היה מאמין שלימוד הגמרא לנשים נחשב עד לא-מזמן לטאבו הלכתי-חברתי.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הלימוד הנשי הממוסד הגיע לישראל בשנות ה-70, עם פתיחתן של המדרשות הראשונות לבוגרות תיכון. ניצני הפמיניזם, שהיה אז חתרני, הפכו לתופעה, שהתרחבה עד למיינסטרים הציוני-דתי, וכיום כמה מסגרות אף מכשירות נשים לפסיקה - מהלך שמסתמן כמהפכה התורנית החדשה. ואולם באגף השמרני, וכמובן בציבור החרדי, התלמוד עודנו מיועד לגברים בלבד.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות:
• אונסים את החרסים / אסף וול
• אחרי 2,700 שנה: בני המנשה על קבר מנשהכעת בשורת הלימוד עושה את דרכה מטה, אל הצעירות שבחבורה: נערות מכל רחבי הארץ, שנפשן חשקה בתורה, לומדות ומשננות במסגרת בת שלוש שנים של מדרשת "אפיקים". אחדות מהן, שמספרן גדל משנה לשנה, נבחנות לצד אלפי תלמידי הישיבות התיכונות על לא פחות מ-23 דפי תלמוד ובכללם 70 פירושי "תוספות".
ב"אולפנות", מוסדות הלימוד לבנות בגילאי התיכון, ניגשות התלמידות לבחינת בגרות בתושב"ע (תורה שבעל פה), ואילו הנערים הדתיים נבחנים ברובם בתלמוד (גמרא) – שני המינים ברמת חמש יחידות. אך בעוד שהבנים שאינם ניגשים לבגרות המלאה רכשו בכל מקרה ידע בסיסי בתלמוד, הבנות סיימו 12 שנות לימוד בחינוך הדתי מבלי שיכירו מהו דף גמרא.
חמש יחידות פיזיקה ותלמוד
את המצב הזה מבקשות מרים רייסלר ורחל וכטפוגל לשנות. מרים, "מורה רוחנית" באולפנת אמי"ת נֹגה בבית שמש, היא היום גם מורה אקסטרנית ל"נבחרת" של תיכוניסטיות דתיות, במסלול שהקימה עם שותפתה רחל. אחת לחודש, בימי שישי, מתקבצות איתן בנות מכל רחבי הארץ ליום לימודים מרוכז – כך כבר שלוש שנים.
"השנה ניגשות 12 בנות לבגרות במסכת סנהדרין", מבשרת המורה לגמרא רייסלר בגאווה ובהתרגשות. קולה שקט וצנוע והיא נראית כמי שרחוקה מאוד מדימוי "המהפכנית". את הדרך לבגרות בגמרא לבנות היא סללה באלגנטיות, בלי רעש וצלצולים.
"הכול התחיל מכך שתלמידה שלי באולפנת נוגה עברה למוסד אחד אבל לא רצתה לוותר על לימודי הגמרא שהתחילה אצלנו", מספרת מרים, "היא פנתה לאולפנה וביקשה לגשת לבחינה אך סורבה, כי אין מי שייתן לה ציון שנתי. ישבתי וכתבתי מכתב יפה שהתלמידה 'התקבלה' לתוכנית בלימודי גמרא, ושאני אתן לה את הציון הנדרש. רק לאחר המקרה הזה הבנתי שיש כאן הזדמנות לעוד בנות ללמוד ולהיבחן - וככה זה קרה".
לומדת גם עם אבא
היקף החומר עליו צפויות התלמידות להבחן - מרשים. לצד דפי הגמרא עצמם גם פירושים רבים של חכמי הדורות שדבריהם הפכו חלק בלתי-נפרד מהלימוד. מדובר באתגר לא פשוט לתלמידים הבנים – וכל-שכן לתלמידות המגיעות ללא רקע בסיסי, אבל הנבחנות לא מתרגשות.
אז מה מוביל תיכוניסטית דתית ממוצעת להתאמץ ולהזיע כך, מתוך בחירה, במקצוע קשה שהיא פטורה ממנו? התלמידה אמונה בבקוף משֹהם עונה בשאלה, ומוכיחה כי קורצה מהחומר של הלמדנים: "למה לא שואלים אותי אותו דבר על חמש יחידות בפיזיקה? אני אישית נחשפתי ללמוד הגמרא לפני כן, ולמדתי עם אבא ועם קרובי משפחה נוספים. ההצטרפות לתוכנית הייתה כדי להיכנס למסגרת. זה ממש כיף ללמוד יחד עם אנשים שונים ולהרחיב את נקודות המבט והדיון".
"אני לומדת בשעלבים והם קיבלו את זה ממש סבבה", מתארת אמונה את תגובת האולפנה, "אני תלמידה די טובה ומסודרת והמנהל אישר לי את זה מיד. יש אצלנו העשרה תורנית בימי חמישי וראש האולפנה אפילו ניסה לפתוח בעבר לימודי גמרא, אבל לא היה לזה ביקוש. בעיניי זה מבאס שיש בנות שמסיימות 12 שנות לימודים במסגרת דתית ולא יודעות איך נראה דף גמרא".
הלימוד הישיבתי האמיתי
ומה חושבות על כך האימהות? רותי פויכטוונגר, אימא של אפרת, ממשתתפות התוכנית, ומנכ"לית ארגון "קולך", סבורה כי על מערכת חינוך הדתית כולה לעשות חשיבה מחודשת בסוגיה: "אני לא חושבת שכל בן או בת צריכים לעשות 5 יחידות גמרא. זה בסדר גמור שרק מי שחשקה נפשו ויש לו את היכולות המתאימות ייבחן בצורה הזו".
"אני כן חושבת שזה לא נורמלי שיוצאות מהחינוך הדתי בנות שלא יודעות איך נראה דף גמרא ולא מבינות את החיבור החשוב והמכריע הזה בתוך ההלכה והעולם היהודי. את זה צריך לתת לכולם, שכל אחד יבין מה זה גמרא - בנות ובנים. זה האידיאל מבחינתי, שכולם יחשפו".
אפרת עצמה, הלומדת באולפנה בטבריה, מזדהה ומסבירה: "אני לומדת כי זה מעניין אותי, ובעיניי זה מאוד חשוב ללמוד גמרא. חשוב לי לימוד תורה באופן כללי - וגמרא זה חלק מזה, החלק הכי חשוב, שקובע את ההלכה. זהו עיקר הלימוד הישיבתי".
נערות "הדף היומי"
פויכטוונגר לא מסתפקת רק בלימוד הקבוצתי, ולומדת גם את "הדף היומי" (תוכנית חלוקת התלמוד הבבלי כולו שאומצה על ידי רבבות לומדים בארץ ובעולם כדי להשלימו בשבע שנים). "זה הפך להיות חלק משמעותי מעבודת השם שלי" היא אומרת.
אמונה מגלה כי מאז שנכנסה למסגרת עלתה גם רמת ההקפדה שלה על קיום מצוות התורה: "כשלמדתי מסכת ברכות, ראיתי איך זה השפיע עלי אישית. זה לא שלא הקפדתי לפני כן על ההלכות, אבל היה שיפור משמעותי באיכות. הרבה יותר מאלפי הרצאות ששמעתי באולפנה".
רייסלר, מורתה, לא אדישה לקולות הללו. הציפיה המנומסת והמאוד לא "צברית" שלה, היא שבסופו של דבר מערכת החינוך הדתית תציע לבנות כחלק מתוכנית הלימודים הבסיסית שלהן גם יחידות בתלמוד. "אני מודעת לזה שאני חלוצה. אני מגיעה לכנס ר"מים (רבנים מורים, המלמדים בישיבות תיכוניות), ואני האישה היחידה בחדר".
ואיך מקבלים את זה הקולגות?
"בסך הכול היחס הוא מצוין. אין תלונות. המפקח מטעם משרד החינוך, הרב יהודה זולדן, ניגש אלי בעצמו במהלך כנס שכזה. בעיניי זה היה סוג של אישור לעצם הנוכחות שלי שם. לא נתקלתי בתגובה אחרת".
"לפני חג השבועות הכנתי לתלמידות חוברת עם ביאור של 'התוספת' (מפרשני התלמוד). כתבתי הסברים לשבעים מקורות כאלה. יצאה חוברת גדולה של כמה עשרות עמודים ור"מים שהכירו אותי מההשתלמות פנו וביקשו אותה לתלמידים שלהם. קיבלתי גם פידבק שזה מאוד עזר, אז יש גם שיתוף פעולה, וזה הדדי".
ואיך חוויית לימוד הגמרא לא רק בעצמך אלא גם לאחרים?
"אני מאוד אוהבת את העולם של גמרא. יש פסוק שאני אוהבת להשתמש בו - 'והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך' (במדבר י כט-לב). כשיש לך משהו טוב אז באופן טבעי אתה רוצה לחלוק איתו. למה שיפסידו את הטוב?".
כנס קולך התשיעי "אם לא עכשיו אימתי" – פמיניזם דתי בין חזון למציאות, יתקיים ב-13.7 במרכז "וואהל" שליד בר-אילן, וידון, בין היתר, בנושא חינוך ומגדר
לפנייה לכתב/ת 
