חז"ל בהלם: סדר נשי חדש
לא תמיד הוא מבין את חז"ל, אבל מתנגד להשטחת הדיון סביב מעמד האישה ביהדות. הרב דב ברקוביץ מאמין שמותר לשאול ומותר לכעוס - אבל מבקש שתלמדו את הסוגיות לעומק. לכן כתב פרשנות על סדר נשים מנקודת מוצא נשית: "צריך לשאול את הפמיניסטית הדתייה האם יש לה אמון בגברים בכלל, ובנושאי הלכה בפרט?"
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אבל הרב דב ברקוביץ - מי שלימד עשרות שנים גברים ונשים, חילונים ודתיים, ונמנה על מייסדי בתי המדרש של "אלול" "וקולות" - מבקש להסתכל על המקומות הקשים בכנות ובאומץ. הוא יודע היטב כמה כאב כרוך בעיסוק באותם חומרים נפיצים, אך מבקש בכל זאת לגעת.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
בספרו החדש, "הדף ה(ק)יומי" (הוצאת "מגיד"), הדן בסוגיות התלמוד ב"נשים" בראייה אקטואלית, הוא מציע "לשים בצד את הכאב", כדבריו, לגלות חוכמת חיים ועומק חדש, לכעוס כשצריך, והעיקר - לא לפחד כלל.
"הצעתי לאחרונה לאחד מבתי המדרש של לימוד נשים, להעביר סידרת מפגשים לימודיים על סדר נשים. התשובה שקיבלתי הייתה שהנושא כה נפיץ, ונשים כל כך כועסות וכאובות, עד שאין סיכוי להצליח לעשות סידרה כזאת. וזו הייתה תשובה של אישה, רבנית אורתודוקסית, שמקדמת את נושא לימוד הגמרא אצל נשים".
סדר נשי חדש
אל שדה המוקשים ההלכתי הזה צעד הרב ברקוביץ "בשני כובעים", כדבריו: "מצד אחד, המטרה המוצהרת הייתה להעביר חומר שיעשיר וירחיב את דעתם של לומדי ולומדות הדף היומי. רובם, לצערי, עוברים על הדף בלי שבהם באמת מבינים מה כתוב בו. בכובע השני, היה ברור לי שאני כותב את הדברים האלה בשביל נשים במיוחד. אני כנה ואמיתי למסר של הדף התלמודי, אבל במקביל מנסה להביא דרכו התייחסויות לשאלות שגברים ונשים כאחד מתמודדים איתם היום".
את המודעות לנושא מעמד האישה ביהדות, ינק הרב דב ברקוביץ מבית אבא. הרב והפרופסור אליעזר ברקוביץ היה, לדבריו, הראשון לעסוק
שפתו של בית המדרש המתועדת במסכתות היא שפה גברית מובהקת - אלמנט הגורם לנשים למדניות רבות לזוע באי נוחות משיחה "על נשים" ולא "עם נשים", אך הרב, מצדו, משליך את הכדור בחזרה אל המגרש הנשי:
"בית המדרש הוא אכן גברי, אך כמלמד אני יכול להעיד שאני לפעמים בהלם מהדרך שבא נשים מדברות ביניהן כשהן שוכחות שאני נוכח בחדר. כלומר, השיח המגדרי הסגור, 'השפה הגברית' ו'השפה הנשית' שתיהן מפתיעות. לא רק גברים מדברים על נשים כאובייקט, גם נשים מדברות על גברים כאובייקט. זה לא מפחית ממה שהן מרגישות כלפי אותו גבר, ולפעמים זה ביחס מקביל: ככל שהחשיבות עולה, ה'החפצה' לכאורה עולה".
השיח ההלכתי הוא גברי, והמסקנות המגיעות מתוך אותה השפה מוּחלות על נשים. אתה רואה את הקושי כאן?
"זה ישמע ציני, אבל את בעצם שואלת מה חושב גבר על סדר 'נשים'. זו שאלה שקודם כל צריכה להיות מופנית לנשים. אבל זו לא באמת שאלה על הגמרא הספציפית הזו, אלא על הפוליטיקה הפמיניסטית. צריך לשאול את הפמיניסטית הדתייה האם יש לה אמון בגברים בכלל, ובנושאי הלכה בפרט? זו שאלת העומק, והדרך היחידה לבדוק את זה, היא ללמוד - אבל מתוך כנות ופתיחות".
אישה נקנית ולא גבר קונה
הרב ברקוביץ מודה כי על אף שחז"ל היו "אנשים גדולים באמת ברמה האנושית", יש להם לעתים אמירות בלתי מתקבלות על הדעת,
"כגון 'שאישה כל הזמן חושבת על מין'. אני הקטן שבקטנים, אומר שהמשפט הזה תמוה בעיניי. זו למשל אמירה שקשה לי איתה".
מחשבות האישה על מין, מקוממות או לא, הן רק פתיח מאתגר לסדרת שאלות מקיפות וכבדות משקל בהרבה, ובראשן שאלת הקידושין והקניין: "אחד הדברים שאני מרגיש שעשיתי בספר הזה, הוא לבדוק מה באמת אנחנו יודעים על אמיתות מסוימות בנושאים האלה. כמה אנשים באמת מבינים מהי המשמעות של קניין? ומה זה אומר על היחסים בין המינים ביהדות?
"מאחר והגמרא השתמשה בלשון הקניין, הרבה מאוד גברים ונשים הפנימו את הביטוי הזה כפריבילגיה גברית שעל-פיה קובעים את הערכים שהמשפחה חיה לפיהם; ראש הפירמידה מבחינה כלכלית, ולא שותפות שיוונית. וזו בעיה, כי לא זו כוונת הכתוב. זה מה שקורה כאשר לא מתעמקים במה שאומרת השפה הזאת.
"כיצד הפכה האישה למודל לכל דיני הקניין? למה כתוב שהאישה נקנית ולא שהגבר קונה? אני חושב שהמסקנות מפתיעות ושונות ממה שרוב האנשים חושבים על הנושא".
האם הפמיניזם הדתי "ייתן צ'אנס" לחז"ל?
"חלק מהפמיניזם הדתי שבוי בערכי הומניזם שבעיניי אינם נושאים פרי. הם חשובים פוליטית כאמירה נגדית, כי יש דברים שצריך להתנגד אליהם במסורת היהודית. נשים דתיות מרגישות שזה הכלי שנותן להן תשובת נגד פוליטית, אבל לא שמות לב להפסד
"החיים בישראל לא משוועים להלכה שמחפשת להיות 'רלוונטית', אלא לכזו שמתמודדת עם מציאות משתנה. ברוך ה' יש כיום נשים לומדות, יש תלמידות חכמות רבות, ובית המדרש הנשי פורח. זה לא דבר חדש. באשכנז של ימי הביניים היו הנשים שותפות מלאות, ורואים התייחסויות הלכתיות רחבות לאותו מקום אוטונומי נשי. אבל אסור להתנגד בשם ערכים הומניסטיים, לחוכמה האדירה שיש לבית המדרש של חז"ל להציע לנשים ולגברים כאחד".
האם הפריחה של הלימוד הנשי צפויה לבטל את השפה גברית והשפה הנשית?
"חלילה, אני לא מאמין בביטול השפות, אני מאמין בדיאלוג מפרה. התהליך הזה כבר החל. נשים ילמדו ויגידו את אשר על ליבן, וגברים גם הם. נשים לומדות אחרת מגברים. התרגום של הלימוד לחיים עצמם, להפנמה, הוא שונה, ובעיניי לא פחות חשוב וחיוני לחיים היהודים שלנו.
"הספר הזה הוא הזמנה לקורא ולקוראת לברר לעצמם את היחס האישי שלהם תוך כדי קריאה. מה שלמדתי במהלך הכתיבה, זה שאי אפשר לשאול שאלות כלליות או לענות תשובות כלליות. צריך ללמוד את הדברים כסוגיות בחיים שלנו, מול סוגיות במשנה ובגמרא. לכל סוגיה קיומית וחשובה בחיינו כיום, יש תשובה נקודתית מסוימת בתלמוד. צריך ללמוד, להבין ואז לעשות את הרפלקציה על הסך הכל. זה בעצם מה שעושה התלמוד, וזו ההזמנה שלי לקוראים: ליצור את תפיסת עולמם דרך הלימוד התלמודי".
