המהפכה כבר כאן: פוסקות הלכה

כאשר רואים בימינו את בתי המדרש לנשים ואת המוסדות ללימודים גבוהים שפתחו את שערי התלמוד בפניהן, קשה להאמין שרק לפני שני עשורים יש שהיו רואים במציאות זו חזון של שוטים. כעת יש מי שמבקשים להשלים את התמונה, ולהעניק הכרה להסמכתן של נשים לומדות לפסיקת הלכה והנהגה רוחנית.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

אך כמו בכל שינוי, יש הדבקים בתמונת המצב החברתית הישנה, ומגלים התנגדות להתפתחות זו. כמי שמצאה את מקומה בלבו של השינוי, בטוחה אני שגם חזון זה יהפוך למציאות, ובמהרה.

קראו עוד בערוץ יהדות :

• סקר: "40% מיהודי אירופה מסתירים את דתם"
• מחאה תל-אביבית: גם החילונים זועקים "שאבעס"
• המתגיירים חוששים: יגידו לנו "הגיור לא כשר". צפו
  

רב קהילה מאוד מפורסם התוודה בפני כיצד בהיותו רב צעיר, הוא כתב מאמר מפולפל בהלכות מקוואות, מבלי להיות במקווה בעצמו ולו פעם אחת. ההלכה היא תורת חיים, וככזו הוראותיה מכוונות כלפי כל מצבי החיים, כולל רגעים כלידה, נישואין ומוות. היא איננה נרתעת לעסוק בהפרשות גופניות, ומגיעה לדון אף בתפיסת הזמן בחלל.

ועדיין, כדי לעסוק בתחומים אלה, חשוב להבינם על בוריים. כדי לפסוק בתורת חיים, יש להכיר את החיים, והבנה תיאורטית לבדה – מעמיקה ומרשימה על הנייר ככל שתהיה – איננה מאפשרת לפסוק.

דווקא כאאוטסיידרית בשיח - יש לי את הרגישות

בדומה לרבי עקיבא שהחל את לימודיו רק בגיל 40, ורבי יוחנן שבכלל הגיע מעולם המעשה - אנו הנשים הלומדות בתוכנית להכשרה

לפסיקת הלכה ומנהיגות רוחנית, מביאות עמנו ניסיון חיים ורקע מגוונים: החל מעבודה סוציאלית ועד תיאטרון, ואנו יכולות להעשיר ולהפרות את השיח ההלכתי.

אפשר להבין את חששו של הרב יעקב אריאל מכך שלימוד תורה של נשים נעשה בלי הטעמת ניגון של מסורת. אך בעיניי, זהו דווקא יתרון: אני כאישה - ולו מבחינה סוציולוגית - אאוטסיידרית בשיח, ודווקא זה מקנה לי רגישות ואמפתיה לאחרים במצבי שהיו צריכים לסלול את דרכם פנימה, דוגמת גרים ובעלי תשובה.

בנוסף, ישנם דברים שבאמת רואים דווקא מבחוץ, ונוכחותי בעזרת הנשים תורמת נקודות מבט חדשות. לכן דווקא מזווית זו, ישנה אפשרות להקיף יותר את מלוא תחומי החיים, ולצקת "תורת חיים" במקומות שהיו עד היום תיאורטיים בלבד.

חוויתי קושי אישי על בשרי

כניסתן של נשים לעולם ההלכה איננה קלה, וכרוכה בהשקעה מרובה

והתמודדות עם אתגרים שאינם קיימים אצל גברים. בהתחלה אלה מכשולים טכניים בלימוד הלכה - כתב רש"י, ארמית, היכולת לפתוח ראשי תיבות וגלוי בקיאות בש"ס, תוך כדי פיתוח מיומנות לקרוא בין השורות.

ה''זום-אין'' המייגע לפרטי-פרטים של כל סימן, סעיף והגהה, הוא שמאפשר לראות את עקרונות העל ב"זום-אאוט", ולהבין ולהעריך את יופי הזליגה והזיקה בין תחומי הדעת השונים בהלכה, כמשתקפים בארבעת חלקי השולחן ערוך עצמו. ראייה זו של ההלכה כמערכת, מובילה לתובנה שלימוד המתוחם רק לנידה למשל, הוא מלאכותי מאוד, ולא מאפשר הבנה לעומק של שיקולים, כלים ואפשרויות העומדות לפני הפוסק.

עם הזמן, הקושי בלימוד נעשה אישי ומהותי - כפי שחוויתי על בשרי. בדומה למידת המעורבות עד כדי הזדהות שיש בהורות, כך דורש הלומד את התורה מתוך תביעת אחריות. שאלות ברמת "מה עושים ומדוע" חשובות להבנה, אך הקושי כבר איננו טקסטואלי - אלא תוכני. בלימוד תורה ישנו מפגש התגלותי, ובכוח עוצמת הדברים כדימוי התלמודי ''כפטיש יפוצץ סלע". הנחות יסוד וציפיות שהיו לך, מתנפצות ונבנות מחדש בתהליך איטי ורפלקטיבי, כמו צירי לידה.

עבורי זהו משמעותו של קניין, שתורת ה' הופכת לתורה שלי גם במובן של בעלות המובילה לתחושת אחריות להענות לאתגרים המוסריים, ובה בעת להיות קשובה לספקות הלומדים לאורך כל הדורות, בבירור רצון ה'. הדבר משתקף גם בבחינות תוכנית ההסמכה של המכון למנהיגות של מדרשת לינדנבאום, ממוסדות "אור תורה סטון" שבה אני לומדת, שאינן בנויות במתכונת של "כבולעו כך פולטו".

חוסר שוויון בנקודת המוצא

הלימוד הוא תהליך טרנספורמטיבי, וככזה אני נדרשת לעבד את החומר ולהוסיף את שיקול דעתי. הקושי העיקרי שלי כאישה בשדה ההלכתי,

איננו "תקרת הזכוכית" המדומה, אלא המכשולים שבדרך וחוסר השוויון בנקודת המוצא.

בעוד כל בוגר ישיבה הוא כבר "חצי רב" - הרי שחוסר ההכרה בלימודי הנשים לפסיקת הלכה, מנהיגות רוחנית ובמסלול ללימודי דיינות - לא מאפשר להן לגשת למכרזים הדורשים פורמלית תעודת רבנות. אין זו בעיה רק של הנשים, אלא עניין של הקהילה כולה.

כבעל חזון הצופה למרחוק, מכשיר הרב ריסקין, ראש מוסדות אור תורה סטון, כבר כעת נשים שיאיישו תפקידים שעוד לא קיימים, ועדיין מהווים אוקסימרון בעיני רבים. אני מאמינה שככל שתהיה יותר הבנה על החשיבות של המעורבות הנשית בשיח התורני, כך האפשרות להפוך את זה למציאות - תהיה קרובה יותר.

• הכותבת לומדת במכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד, במדרשת לינדנבאום של מוסדות "אור תורה סטון"