ינטל 2013: אם הן היו גברים, הן היו רבנים

בשקט, מתחת לרדאר, בלי באז ובלי שאיפות רדיקליות, מתחוללת מהפכה באחד התחומים הכי טעונים בחברה הדתית. "מורות הלכה", "פוסקות" או "רבניות", הם שמות תואר אפשריים למשתתפות בתוכנית לימודי הלכה של "בית מורשה", שהמקבילה גברית שלה, מוכרת בשם "לימודי הסמכה לרבנות".

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

• אל תסתכל בזקנקן: הרבנים הדתיים חרדים יותר/ טלי פרקש
  

בעוד שנתיים יסיימו הנשים הראשונות את התוכנית המלאה של "המקבילה הנשית-אורתודוקסית ללימודי הלכה", וכבר היום ניתן לראות כי מדובר בתופעה שעתידה לשנות את פניו של הדיון ההלכתי כפי שאנו מכירים אותו, עם הצטרפותו של מגדר שלם למעגל הקולות ההלכתיים.

עושות היסטוריה בלי לעורר היסטריה

הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, ראש בית מדרש בבית מורשה, פיתחה את התוכנית לפני שבע שנים, ולא שיערה לעצמה שהיוזמה חסרת היומרה תהפוך לאבן דרך בשיח על נשים והלכה. "חשבתי שתוכנית הלימודים הזאת מתבקשת, יותר משחשבתי מה יהיו ההשפעות שלה", היא מספרת. "בתור מי שעומדת מול תלמידות ששואלות אותי שאלות הלכתיות, ראיתי צורך בלהעמיק את הידע".

"היום כל בחור ישיבה צעיר ב'הסדר' יוצא עם הסמכה, ונשים, בניגוד לשאר התחומים, לא לומדות הלכה ברצינות"(צילום: דבי קופר, בית מורשה)

טיקוצ'ינסקי, עורכת דין בהכשרתה, מדגישה כי לא מדובר בתחביב לבנות צעירות שמחפשות תוספת עניין במדרשה. "התוכנית יועדה, מלכתחילה, לנשים בוגרות שעשו כברת דרך בתחום, ומלמדות במדרשות או בתיכונים. נשים שיש להן ניסיון משמעותי בלימוד תורה".

התוכנית המאתגרת מבוססת על המסלול הגברי המקביל וכוללת דיני איסור והיתר, שבת, אבלות ואחרים. הבחינות במהלך הלימוד נערכות על ידי רבנים מורי-הוראה. העובדה כי הרבנים הבוחנים, דוגמת הרב אורי כהן, אינם מגיעים דווקא מהצד ה"ליברלי" של המפה הדתית - מעידה כי הממסד הרבני הסרוג מקבל, כמעט בשיוויון נפש, את המגמה החדשה.

לדברי טיקוצ'ינסקי, הרבנים אף מתפעלים מעומק הידע ומהבקיאות שהפגינו הנשים בבחינה. " לשם בדיוק רציתי לכוון. הם קולטים שזה יותר מנשים יודעות ספר", היא אומרת. "מדרשה או לימוד גמרא זה כבר מזמן לא נישה צִדית. היום כל בחור ישיבה צעיר ב'הסדר' יוצא עם הסמכה, ונשים, בניגוד לשאר התחומים, לא לומדות הלכה ברצינות במקומות אחרים".

"אם הייתי בן - הייתי רב"

דבורה עברון, משתתפת בתוכנית, חשה כי היא עצמה לא זכתה להיות חלק מפריחת עולם המדרשות לבנות. עברון, בוגרת לימודי מגדר, רכשה את הידע שלה בצורה "די אוטודידקטית" כדבריה, בבתי מדרש לנשים ובחברותות. כמי שעומדת היום בראש "ניגון נשים", המרכז ללימודי יהדות ומגדר במדרשת אורנים, היא מספרת שההחלטה על לימודי הלכה הבשילה בה אחרי ביקור בארצות הברית.

"ראיתי שלמעורבות משמעותית של נשים יש השפעה נהדרת על כלל הקהילה", היא מספרת. "חזרתי לארץ, ואמרתי שאני הולכת לעשות משהו שכל חיי חלמתי לעשות. בתור ילדה חזרתי כל הזמן על המשפט 'אם הייתי בן - הייתי רב".

ומה תהיי עכשיו?

"אני לא יודעת. הלימוד נובע בעיקר מתוך רצון להבין טוב יותר את העולם ההלכתי. התייעצתי עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, כתבתי בגוגל 'נשים והלכה', וככה הגעתי לתוכנית. אפילו לא ידעתי אם אתקבל. נגשתי לרב אחד, חבר טוב, וביקשתי ממנו לעזור לי להבין אם אני באמת יכולה. הוא נתן לי סימן בהלכות שבת, הבית יוסף - הטור, ואמר לי 'לכי תעבדי על זה בבית'. זה מה שעשיתי, וראיתי שאני יכולה. זה אמנם דורש התמסרות - אבל אפשרי".

בית המדרש של הבית

"אחד הדברים המרתקים בלימוד שלי, היה לגלות שאני בעצם יודעת הרבה מאוד הלכה, אבל בשפה אחרת - 'שפה של מטבח", אומרת עברון. "אמא שלי למדה אותי שלפני הכשרה שוטפים את העוף, פשוט לא ידעתי שקוראים לזה 'הדחה ראשונה".

"כשלמדתי את המושגים, התעוררה בי התרגשות, אבל גם תחושה של נינוחות, מעין הרגשה של בית. הרגשתי שאני לומדת שפה חדשה, אבל גם מוכרת. אפשר לומר שצמחתי בבית המדרש של הבית. אני חושבת שבהחלט אפשר לראות את הבית כמקום ששואבים ממנו ידע, ניסיון וצורת הסתכלות. כששפת הבית נפגשת עם שפת בית המדרש - הן מעשירות מאוד אחת את השנייה".

מעבר לסוגיה הפמיניסטית, למה רצית ללמוד הלכה?

"התשובה היא קודם כל, למה לא? למה זה טוב ללמוד רפואה, בנקאות ולא הלכה? אני לא שואלת את זה כחלק מדיון של זכויות, של 'מגיע לי גם'. איך אפשר לא לקחת אחריות על הדבר הכי חשוב בחיים שלי? נולדתי אישה יהודייה שבוחרת באורח חיים מסוים, ונותנת דין וחשבון על מעשיי או על היעדרם.

"אם יש משהו מאוד בסיסי בתורה שבעל-פה, זה הנושא של ריבוי קולות. ואם היום יש יותר לומדים ולומדות תורה, אז יותר קולות צריכים להישמע, בלי קשר לעניין המגדרי. ומצד שני, זאת בהחלט הזכות של בני דורנו שקולן של הנשים נשמע יותר ויותר".

"יכול להיות שחוץ מ"ינטל", יש עוד הרבה סיפורים דומים שלא שמענו עליהם"(צילום: דבי קופר, בית מורשה)

עברון מוסיפה כי התוכנית מספקת אפשרות לימוד לבנות צעירות שכמהות להתוודע אל העולם הזה. "אנחנו לא יודעות כמה נשים גדולות התפספסו לאורך השנים, כי פשוט לא הייתה להם אופציה אחרת. יכול להיות שלצד 'ינטל' או 'הבתולה מלודמיר', יש הרבה סיפורים דומים שלא שמענו עליהם".

"להבין את הלכה מבפנים"

במקרה של ד"ר חנה פרידמן, העומדת בראש קהילת "יחד" בתל אביב, הרצון ללמוד נבע מתחושה של מצוקה נוכח המתח בין האישי וההלכתי."לא חשתי במתח ברמה האישית במובן של אני מול ההלכה", היא מבהירה. "אני אשאר עבד ה', והמחויבות להלכה תמיד תהיה שם. חשתי צורך לברר עד כמה ההלכה יכולה לתת מענה לציבור באופן רחב".

לדברי ד"ר פרידמן, הניסיון להבין את ההלכה מהזווית הפילוסופית, משול להסתכלות חיצונית. מי שעשתה את המסלול התורני שלה במוסדות לימוד אקדמאיים, כל הדרך לתואר השלישי בתלמוד, רצתה "להבין את ההלכה", אבל הפעם מבפנים.

"זה להבין את השפה הפנימית, מה לגיטימי ומה לא", היא אומר. "לקלוט את 'הטמפרמנט' של הפסיקה. זה הרבה יותר מלדעת רק את התוכן שלה. לדוגמה, כשרבי אלעזר ובן עזאי מתדיינים בעניין לימוד תורה לנשים (סוטה, ט"ז, א'), ההלכה הוכרעה כרבי אליעזר, שאומר "כל המלמד את בתו תורה, מלמדה טפלות".

"כשהחפץ חיים (מפוסקי הדורות האחרונים) ובני דורו פותחים את הדיון מחדש, הוא לא אמר 'בואו נחזור לבן עזאי'. בתקופתו ההשכלה לנשים הייתה כבר עובדה קיימת. האלטרנטיבה הייתה שהגברים ילמדו קודש, והנשים ילמדו צרפתית או ספרות. החפץ חיים מציג גישה שאומרת: אני לא מחזיר את הגלגל אחורה, אני ממשיך את רבי אליעזר, ומתוך התפיסה שלו, אני מגיע למסקנה אחרת שנסמכת על הנסיבות הנוכחיות".

מסלול תורני באקדמיה

פרידמן מעידה על עצמה כמי שרחוקה מאוד מרעיון "הרבנית הפוסקת". לדבריה, בכל פעם שפונים אליה בשאלות הלכתיות, היא ממהרת להעביר את הפונים הלאה. "המטרה שלי היא להיות חלק מהשיח ההלכתי בהקשרים רחבים שלו, וכשעומדת מצוקה - לעבוד יחד עם פוסקים כדי להציג את ההקשרים והפתרונות". 

כמה מהרצון ללמוד נובע מסוגיית המגדר, וכמה נובע מהיותך בן אנוש מאמין?

"גם וגם. אני לא יודעת לתת תשובה באחוזים. אני בת למשפחה עם שבעה אחים ואחיות. שלושה מאחיי למדו במסגרות ישיבתית חרדיות, מתוך רצון ללכת על הכי טוב ורציני שאפשר. עבורי האופציה הזו לא הייתה פתוחה, כי להיות אישה חרדית זה להיות יותר נבערת בתלמוד.

"המעניין הוא שנשים משפיעות בתחום הזה, יכולות להיות רק דוקטור בתחומי היהדות, כי האקדמיה הייתה הדרך היחידה שלהן להשתלב בו. יכול להיות שאם כל הבחירות היו פתוחות בפני - לא בטוח שאת כל המסלול התורני הייתי עושה באקדמיה".

אישה לא חייבת לחשוב כמו אישה

לדברי הרבנית טיקוצ'ינסקי, "שתקנו כל השנים, לא עשינו בלגן או כותרות, זו לא הייתה המטרה ועדיין לא. המשתתפות עדיין מוגדרות כנשים שמוסמכות על ידי רבנים. לא אומרים שאנחנו מסמיכים רבניות, והטרמינולוגיה חשובה. העניין פה הוא נטו לימוד הלכה". אך האם בזה מסתכם כל הסיפור? המציאות מציגה תמונה מורכבת יותר.

"אחת ממטרות התוכנית היא להכשיר נשים שישתתפו במעגלי פסיקה רחבים כדוגמת ארגון 'בית הלל', שם נשים הן חלק מהפסיקה", אומרת טיקוצ'ינסקי. "בהלכות שבת, אם אישה מאתגרת בשאלות מתוך ההלכה, היותה אישה איננו רלוונטי. לכן במובנים רבים, זה לא קשור לעניין המגדרי בכלל. ועם זאת, יש מקומות שזה יכול להביא פרספקטיבה אחרת לדיון הלכתי.

"לדוגמה, מאמר בעניין טבילת גיור לנשים שעורר ועדיין מעורר דיונים בקרב הרבנים. זה מאמר הלכתי, שכתוב בשפה הלכתית לחלוטין בידי אישה. ועם זאת, הוא מביא לדיון נקודת מבט

שרבנים הרגישו שהייתה חסרה להם. אישה לא חייבת לחשוב כמו אישה. חשוב לי שנשים תהיינה שם כדי שישפיעו ושיעצבו את הפסיקה ההלכתית בימינו. שיהפכו למשתתפות פעילות בשיח הרבה יותר רחב".

האם יש גבולות או קווים אדומים במהלך הזה - או שמא הגבולות ההלכתיים האוסרים על נשים לשמש בדיינות, הם שיהוו את קו הגבול לשיח החדש שמתהווה? עברון מעדיפה להשאיר את הדברים תלויים ועומדים."אין לדעת לאן זה יילך. אני בטוחה שיש פה דברים שלא היו קודם, ואני שמחה להיות חלק מרצף. זה יילך לאן שהחברה תצטרך שזה יילך", היא אומרת.

"אני באמת מאמינה שהדברים נעשים לשם שמים מתוך אהבת השם ויראתו, לכן זה יגיע למקום טוב. אין פה רצון לנגח או להיות 'לעומתי'. כרגע אנחנו מרגישות שאנחנו באמת לא מאיימות על אף אחד. אנשים אומרים לעצמם נו שויין, רוצות ללמוד - שילמדו".