מפלגת השלום של חז"ל: השמאלני הראשון

נקי זה לגמרי לבד

שתי דרישות פולחניות נפגשות בפרשת השבוע: הדרישה להשמיד את אתרי עבודת האלילים, והדרישה לעבוד את אלוהי ישראל במקום אחד בלבד. ארץ כנען, אליה נכנסים בני ישראל, תהיה נקייה ממקומות פולחן - פסלי ומזבחות העבודה הזרה יושמדו, ומקומות חדשים לעבודת אלוהי ישראל, לא ייבנו. הדת המונותאיסטית מחזקת את אחיזתה. אל אחד ומקום פולחן אחד.

• לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 
  

"והמטאטא עלה על הכיסא"

ארץ כנען מיושבת אנשים וגברים רבים, והם העובדים אלות ואלים רבים. בני ישראל מצווים לרוקן את הארץ מיושביה, ומיד אחר כך להשמיד את מקומות הפולחן שלהם (דברים י"ב, ב'-ג'): "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם: עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא".

והפולנייה שבי שואלת: ומי תנקה את כל הבלגאן הזה? לא, אין המדובר רק בהררים של שברי אבנים וחרסים (בלי לחשוב על הררי הגוויות, שהרי אותן מנהיגים מעולם לא ספרו). מדובר במלחמה נאיבית, לא אפשרית, נגד פולחנים דתיים מבית ומחוץ.

עילה קבועה למלחמות דת

בימים ההם ובזמן הזה; ממלחמות הכיבוש הראשון, דרך מלחמות מלכי בית ראשון, עבור במלחמות החשמונאים ועד למחתרת היהודית ולפעולות "תג מחיר" - טענת "עבודה זרה" משמשת עילה בידי המנהיגים והמון העם, המתאווים לדם ולקולות קרב.

השכל הישר הוא מורה טוב

לרוב. די לי הפעם בשיקולים אלה, ואת הטור הזה אני מקדישה לגדול שוחרי השלום של העם היהודי בתקופת המשנה (ואולי בכל התקופות), רבן יוחנן בן זכאי.

לונה-פארק דרשני

מילים הם מתקני השעשועים של הלמדנות היהודית. הלמדניות והלמדנים מאמינים שאלוהים ברא שפה על מנת שישחקו ויצרו בה וישתמשו בה גם לחתור תחתיו.

במטרה לדרבן אותנו להשמיד את העבודה הזרה, מדגישה התורה: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם". בן זכאי לוקח דווקא את הפסוק הזה, שאמור להקשות על שיטתו, ומבסס עליו את דרשתו המתונה.

פליטות קולמוס מרגשות

בן זכאי מחפש היכן עוד נכתב בתורה "אבד תאבדון", והוא מוצא - שני פסוקים סמוכים לפרשת השבוע שלנו מציעים אותו צירוף לשוני (ד', כ"ו): הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ..." (ח', י"ט): "וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ ... אָבֹד תֹּאבֵדוּן".

בין ירושלים ליבנה

האם נשא בן זכאי את דרשתו החתרנית בירושלים של ערב החורבן, בעודו נאבק בקנאים ומחפש "הצלה מועטה" לעם ולארץ, או שאת התורה הפייסנית הפך למשנה סדורה ופומבית רק בימי בית המדרש ביבנה?

גם לא למהר לבנות את המקדש

החכם המפציר בנו לא למהר להרוס בתי עבודה זרה, קורא לנו לא להיחפז בבניית בית המקדש (אבות דרבי נתן נוסח ב, לא): "אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי לך המשיח. בוא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילו. אם יאמרו לך הילדים נלך ונבנה בית המקדש אל תשמע להם, ואם יאמרו לך הזקנים בוא ונסתור בית המקדש שמע להם. מפני שבניין ילדים סתירה וסתירת זקנים בניין".

אין גבול לאומץ של בן זכאי. ראשית חוכמה, הוא קובע, יש להעדיף את החיים הפשוטים על פני הדרמות הדתיות הגדולות. נטיעה, קטנה ככל שתהיה, היא דבר אמיתי. היא החיים עצמם. והמשיח? מתעתע, שקרי, מסוכן.

מי אמר שאין הומור בתלמוד?

את הסיפור הבא סיפרו על בן זכאי כנראה בחיוך. הבריות ריננו שהחכם שלא הפסיק לרדוף שלום, הסתובב בשווקים ובפיו מילה אחת: "שלום" (ברכות יז, ע"א): "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נוכרי בשוק".

לא, הוא לא הצליח למנוע את המרד הגדול, ותורתו לא הצליחה למתן את קנאי מרד התפוצות או מרד בר כוכבא, אך מורשתו הביאה לנו את יבנה ואת יהדות בבל והתפוצות בכללן. מורשתו הרוחנית הביאה לנו את הפייסנות היהודית, והלוואי שנמצא דרך להמשיך אותה לפני שיהיה מאוחר מדי.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בסרטון (לעייל) אני מבקשת להמשיך ולשוחח עם אבי טורנטו (הפעם בטוקבק 32 מהשבוע האחרון) שפתח שרשור חשוב על האמונה באלוהים. ולכל החברות והחברים שחשוב להם לברר אם "הקרן החדשה לישראל" מממנת אותי – לצערי לא.

שבת שלום!